קריעת ים סוף: הבדלים בין גרסאות בדף

עם ישראל נחלקו אז לארבע קבוצות "אחת אומרת ליפול לים, ואחת אומרת לשוב למצרים, אחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם, ואחת אומרת נצווח כנגדם" אך משה דחה את דברי כולם. נחשון בן עמינדב משבט יהודה, קפץ למים מתנועת בטחון בה' שיעשה להם נס, ואחריו קפצו כל שבטו. בזכות ה[[קידוש ה']] שעשה, זכה שבטו [[מלכות בית דוד|למלוך על עם ישראל]], וכמו שמתואר בפסוקים{{הערה|תהלים קיד.}} "בצאת ישראל ממצרים . . הים ראה וינס . . היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו"{{הערה|שם=מכילתא|מכילתא בשלח סוף פרשה ב'.}}.

בתורת החסידות, קריעת ים סוף, היא התבטאות של ענין כללי ורוחני שאירע באותה תקופה שבין [[יציאת מצרים]] ל[[מתן תורה|קבלת התורה]]. ולכן מזכירים אותה בכל יום בתפילה{{הערה|"וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים העברת" וכו', וראה בתוספתא ריש פ"ב בברכות. גם אומרים בכל יום את שירת הים – "אז ישיר".}}. אך שוללת את הסברא לומר שקריעת ים סוף היתה עבור הצלת בני ישראל שהרי הרבה דרכים למקום להצילם. ובמיוחד שבני ישראל יצאו באותו הצד בו נכנסו{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}}.

תכליתה של יציאת בני ישראל ממצרים (לבד מהצלתם משעבוד מצרים), היתה בשביל לקבל את התורה{{הערה|כמו שאומר בפסוק "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה – שמות ג, יב.}}. אחד הדברים העיקריים שפעל [[מתן תורה|מתן התורה]] בעולם, היה ביטול הגזירה לפיו עליונים לא יכלו לרדת למטה ותחתונים לא יכלו לעלות למעלה{{הערה|מדרש תנחומא וארא טו. מדרש שמות רבה פרשה י"ב, ג.}} - הגשמיות לא התחבר עם הרוחניות באופן אפקטיבי{{הערה|אף שגם לפני מתן תורה - [[קיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה]].}}, ובמתן תורה התבטלה הגזירה. מתחיל בכך שה' ירד על הר סיני, ומשה עלה אל ה'.

כהכנה לביטול הגזירה וקבלת התורה, היתה קריעת ים סוף. ים הוא משל ל[[ספירת המלכות]], שכונסת בתוכה את כל ה[[אורות]] וגילויים של הבורא [[אצילות|שבעולם האצילות]] – עולם האלקות, הנקרא מהסתכלות שלנו [[עלמא דאתכסיא]], ועוצרת בעדם מלירד [[בי"ע|לעולמות בי"ע]] – עולמות הנבראים, הנקרא [[עלמא דאתגליא]]. בקיעת הים מסמל את בקיעת הצמצום בין העולמות.

לשיטת [[אריז"ל|האריז"ל]]{{הערה|[[פרי עץ חיים]] שער חג המצות פ"ח. שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש יב.}} התחברות האצילות עם עולמות בי"ע היתה להיפך - נשמות שבאצילות נולדו והתגלו בעולמות בי"ע. שיטה זאת מסתדרת עם לשון הפסוק "הפך ים ליבשה"{{הערה|כל זה מתוך סידור עם דא"ח רפט, ד (ובהוצאות החדשות – 848).}}.

הסיבה לכך שכולם השיגו השגה אלוקית נעלית כל כך, ואצל כולם היה זה בשווה הוא משום שבשונה ממתן תורה, ההמשכה שהיתה בקריעת ים סוף, לא היתה לפי עבודת משיגי הגילוי, ועל כן לא היתה סיבה שתשתנה ההשגה בין אדם לחבירו{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] עמוד רצ, ב (ובהוצאות החדשות – תכה).}}.

בפרט מסוים בשירת הים נראה שהשמחה אצל [[אשה|הנשים]] (ובראשן [[מרים הנביאה]]) היתה גדולה משל האנשים, בכך שדוקא הנשים יצאו עם תופים ומחולות{{הערה|שמות טו, כ.}}, והסיבה לכך היא משום שגם הצער של הנשים היתה גדולה יותר מצד הגזירות שהיו על ילדיהם במצרים.

אך למרות זאת, עדיין ניכר בשירת הים, שעיקר השירה היתה של האנשים, ובמיוחד כשמייחסים זאת אל שירת [[דבורה]] בה העיקר היה שירת אשה. הרבי למד מכך{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ו עמוד 233.}} שכמו שבמצבם של בני ישראל במדבר – מחוץ לביתם, העיקר היה הגברים, ורק בתקופה שבני ישראל היו בביתם ב[[ארץ ישראל]], אז היו הנשים עיקר, כן צריך להיות בכל בית יהודי, שדברים הקשורים לחוץ שייכים לאיש ודברים הקשורים לבית שייכים ל[[אשה]].

הסיבה שנסיעתם מים סוף היתה נחשבת בעל כרחם, הוא משום שלפי הבנתם של בני ישראל הם היו מחוייבים להשאר כדי להשלים את הציווי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}, ובפרט שמצוה זו היתה בגדר ההלכתי של מצוה עוברת, הדוחה אפילו מצות [[לימוד תורה]] (ואצלם – מתן התורה בעצמה).

ב[[חסידות]] מבואר שבתוך כל רכוש מצרים היו [[ניצוצות קדושה]] רבים שהיו צריכים [[בירור]], וכיון ש[[עבודת הבירורים]] היא עיקר חשוב ב[[עבודת ה']], והיא תכלית [[בריאת העולם]], שיהיה לה' [[דירה בתחתונים]]{{הערה|מדרש תנחומא נשא טז.}}, לכן עזיבתם את עבודת הבירורם היתה שלא כפי הבנתם בעבודת ה', וממילא נחשב אצלם כהכרח.

בריחת בני ישראל מידי המצריים לא באה לשלימותה עד קריעת ים סוף כשראו כל ישראל שמצרים "מת על שפת הים" ולכן כתוב בתוספתא{{הערה|ברכות ריש פרק ב'.}} ש"צריך להזכיר יציאת מצרים . . וקריעת ים סוף", ומוסבר{{הערה|בחסדי דוד שם.}} הסיבה לכך משום ש"השלמת הגאולה היתה בקריעת ים סוף".  

ב[[תורת הנגלה]] משמש קריעת ים סוף כדוגמא ל"דבר קשה"{{הערה|פסחים קיח, א. סוטה ב, א.}}, משום שהיה נס גדול ביותר. ואף שהיה כדוגמתו בבריאת העולם כשאמר ה' "יקוו המים"{{הערה|בראשית א, ט.}}, בכל זאת לא היה אז שינוי במים עצמם ורק שינוי במיקום, ואילו בקריעת ים סוף הפכו המים עצמם ליבשה{{הערה|ראה במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק א' (עמוד קנג) שמביא ב' אופנים לפרש זה שמהות המים הפכו ליבשה, או הכוונה שהפכו המים לדומם כאבן, או שאופן התגלות היבשה לא היתה על ידי שהלכו המים למקום אחר.}}.

ב[[שער היחוד והאמונה]]{{הערה|פרק ב'.}} מביא [[אדמו"ר הזקן]] את קריעת ים סוף כדוגמא לענין של [[יש מאין]], לגבי הפרט שכל חידוש צריך לנוכחות מחדשו באופן תמידי, כמו שהיה בקריעת ים סוף, כשעמידת המים כנד וחומה נעשה על ידי "רוח קדים כל הלילה", ואם הרוח היתה מפסיקה היו המים חוזרים וניגרים כטבעם.