משה הורנשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''משה הכהן הורנשטיין''' היה חתנו של [[אדמו"ר המהר"ש]] ובנם של הנגיד ר' זלמן שאול הורנשטיין מחשובי [[חסידות בויאן|חסידי בויאן]] ואמו מרת אסתר הינדה לאנדו, אשתו היתה מרת חיה מושקא (מוסיא).

רעייתו מרת '''חיה מושקא''' הייתה בתם הצעירה של [[אדמו"ר המהר"ש]] ומרת [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה שניאורסון]]. כשאדמו"ר המהר"ש הסתלק, היא היתה נערה צעירה ולכן את שידוכם עשה [[הרבי הרש"ב]] מפני שהרבי המהר"ש נפטר שמונה שנים קודם לכן, וכפי שכותב הרבי הרש"ב:  

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שנת [[תרנ"ד]] היא שנה מבורכת בחסידות.. באותו זמן היו כבוד דודיי הרמ"מ שי' ומותני הרב משה שי' (הארנשטין) עסוקים מאוד בלימוד החסידות, דבר שהשפיע הרבה על כמה אברכים, בעלי כשרונות גדולים, שהיו משכילים במדעי עולם, ורחוקים מחסידות, ועל ידי הקביעות בלימוד החסידות התקרבו. מזמן לזמן הם היו נכנסים אל [[אדמו"ר הרש"ב|אבי]], לשאול ולהתדבר בענינים שונים ממה שלמדו אז. לעיתים קרובות היתה פגישה כזו אורכת כמה שעות}}

כשהחלה מלחמת העולם הוא היה חולה, והיה מרותק למיטתו, וכך עברו עליו ימי המלחמה עד לפטירתו ביום [[כ"ח באדר]] [[תש"א]] בעיר אטווצק.(ומשום כך לא עזב בנו ר' [[מנחם מענדל הורנשטיין (חתן אדמו"ר הריי"צ)|מנחם מענדל]] - חתנו של [[אדמו"ר הריי"צ]] - את [[פולין]] למרות שהיתה לו אפשרות לצאת ממנה בתחלת המלחמה, כי לא רצה להשאיר את אביו החולה לבד).

קרוב משפחה נוסף, [בן דוד של ר' משה,] היה ר' שלמה הורנשטיין [בן יואל, אחיו של שאול זלמן], שהי' גם נשוי לנכדתו של [[אדמו"ר יוסף יצחק (בן הצמח צדק)|האדמו"ר ר' יוסף יצחק מאוורוטש]] זצ"ל סבו של הרבי הריי"צ נ"ע. [אשתו היתה לאה בת שיינא ברכה דוליצקי, אחותה של הרבנית שטערנא שרה]. ר' שלמה הי' דר בשנותיו האחרונות בארה"ב והיה לו קשר חם עם [[הרבי נשיא דורנו]] והיה מגיע רבות ל[[770]], הרבי היה שולח לו משלוח מנות מדי שנה בשנה, להלוויתו נסע הרבי לאיסט סייד שבמנהטן{{הערה|משם התמונה הידועה של הרבי עם האדמו"ר רבי [[מרדכי שלמה פרידמן|מרדכי שלמה מבויאן]].}} משפחת הורנשטיין הייתה מהמשפחות החשובות באוטווצק והייתה ידועה כמשפחת חסד ומכניסת אורחים{{הערה|כפי שסיפר תלמיד ישיבת [[תומכי תמימים אוטווצק|תומכי תמימים באוטווצק]] יחיאל הדני שאכל במשך שנתיים אצל משפחת הורנשטיין: אומץ רב אזרתי כדי לדפוק על ביתה של משפחת הורנשטיין ולבקש לסעוד על שולחנם ימים אחדים בשבוע. המשפחה התגוררה בחווילה מפוארת במרכז ה[[עיירה]] שטורים של עצי אורן מקיפים אותה. כשנקשתי על דלת הכניסה, פתח את הדלת רבי משה והזמין אותי להיכנס פנימה. הוא היה גבה קומה ובעל פנים אצילות, וגם התנהגותו היתה אצילית, וכיון ששימש מנהלו של בית היתומים בעיירה, היה ער למצוקות של ילדים וסיפורו האישי נגע לליבו. תקוותי היתה שהמשפחה תסכים לארחני בשניים מימות השבוע ושתי משפחות נוספות יארחו אותי בימים הבאים, אך רבי משה ורעייתו מרת חיה מושקא בת הרבי מהר"ש התעקשו שאוכל אצלם את כל סעודות השבוע. אני זוכר במיוחד את יחסה החם של הרבנית. נחשבתי בעיניה לבן נוסף, והיא הרעיפה עלי מטוב לבה שהיה נדיר ומעולם לא נתנה לי להרגיש זר אלא תמיד אחד מהמשפחה.  

כבר בסעודות הראשונות הבנתי שמדובר כאו במשפחה מיוחדת במינה ומהר מאד הוקסמתי מהנהגה המלכותית והאצילית שהיתה נחלתם של כל בני הבית - אם בתוכן השיחות ובצורת הדיבור של בני הבית סביב השולחן ואם בכל פרט בחיי היום יום שאפילו הצעדים שלהם בעת הליכתם היו שונים ומיוחדים. סעודות השבת בבית הורנשטיין היו חוויה מיוחדת. הסעודה התנהלה באווירה חסידית 'ליובאוויטש'אית ובצורה אריסטקרטית מאד. את תפילות השבת היה רבי משה מתפלל בבית המדרש של אמשינוב והייתי הולך עמו. בחזרה לביתו היה מביא איתו תמיד קבוצה של אורחים. הם כבר ידעו שהוא מארח נפלא מכל הבחינות ואהבו מאד לבוא אליו.  

משפחת הורנשטיין אף הציעה לי לכבס את בגדיי בביתם. התחושה המשפחתית שהם העניקו לי היתה גדולה עד כדי כך שבימים שהייתי נוסע למשפחתי בורשה, רבי משה דאג שאחותו גב' לנדאו תיתן לי כסף כדי שאוכל לקנות אוכל בחנות וחלילה לא ארעב. גם היא כמו אחיה היתה אימהית ואכפתית והיה ניכר בה שהיא נמנית עם הענף המכובד הזה".}}.