פישל וינגרטן: הבדלים בין גרסאות בדף

על תחילת התקרבותו לחסידות חב"ד סיפר, כי הוא היה מזועזע מהזלזול בה מתייחסים במקומות רבים לתורת החסידות, כאשר יש החושבים ש[[תורת החסידות]] שייכת רק לאנשים מסוימים, פשוטי עם או דווקא לעילוים, או חלילה שהיתה שייכת רק לתקופה מסוימת, עד שהגיע לבית כנסת של חסידי חב"ד שם שמע כי שרים את השיר "[[אימתי קאתי מר (ניגון)|אימתי קאתי מר]] לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" והחליט כי כאן מקומו, במקום בו מכריזים כי {{ציטוטון|[[תורת החסידות]] היא נצחית וקיימת לעד ולנצח נצחים}} (כדברי [[אדמו"ר הרש"ב]]).

כאשר הגיע אל הרבי מליובאויטש לא חש הרגשים אלו, אך אין זה מתוך גדולתו של זה או קוטנו של זה, אלא מתוך דרך העבודה השונה, ולמרות זאת - הוא סיפר - פעם אחת, כאשר היה ב[[שמחת תורה]] אצל הרבי, הוא הרגיש לפתע כיצד הרבי מאיר לו אור נפלא שהבזיק מרגע לרגע, בבחינת "טעימה". הוא היה מסביר, כי זה הוא החילוק בין דרכיהם השונות של אדמו"רי ה[[חסידות הכללית]] לבין דרך חסידות חב"ד. דרך חסידות הכללית היתה כי עבודת ה[[חסידים]] היא להתקשר לרבי והרבי הוא זה שצריך להאיר להם את אור הקדושה אך דרך חסידות חב"ד היא שכל אחד צריך להגיע בעצמו לאור הפנימי מתוך [[עבודה]] ויגיעה.