פרשת הספרים: הבדלים בין גרסאות בדף

חילוץ הספרים מאירופה הכבושה היה טעון ביגיעה ועבודה רבה. להצלחת המבצע היה צורך בהתערבות בגורמים שאינם מעורבים במלחמה לצורך כך שלח [[אגודת חסידי חב"ד (ארצות הברית)|אגו"ח ארצות הברית]] הצהרה ובקשה לממשלת ארה"ב - שלא היתה מעורבת במלחמה באותה העת - שהיות והספרייה היא רכושם מבקשים הם סיוע בחילוצה, הבקשה הובילה את התערבותה של הממשלה במשלוח שאודות לך צלח המבצע. אולם בזאת לא פסקו העיכובים, בעקבות המלחמה נוצרו שיבושי דואר קשים שגרמו לעיכוב המשלוח, מלבד זאת התעורר חשש כי שהותם של הספרים עלולה להוביל שהספרים יפלו לידי ממשלת רוסיה. אולם אחרי השתדלות רבה הגיעו רוב הספרים (93 ארגזים) ב[[חודש סיוון]] [[תש"א]] לארה"ב, הנותרים (17 ארגזים) נשארו באירופה ואבדו עקבותיהם. מלבד ארגזים אלו היו עוד שלשה מזוודות שהכילו בעיקר כתבי יד של אדמו"רי חב"ד ואת [[סידור הבעש"ט]]. - מזוודות אלו נהגו [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]] לקחת עמם לכל מקום, אותם נשאו (בתקופת אדמו"ר הריי"צ) [[שלום דובער גוראריה|בערי גוראריה]] והרב [[חיים ליברמן]]{{הערה|1= בערי גוראריה, [[ה' טבת דידן נצח (ספר)]] עמוד 31.}} - המזוודות הוחרמו על ידי הרוסים ונמצאו כעבור שנים.

אחרי ה[[הסתלקות]] של [[הרבי הריי"צ]] ב[[י' בשבט]] [[תש"י]], היו מי שרצו לחלק את הספריה בין היורשים, אולם הרבי התנגד לכך. לטענת הרבי היות והספריה לא הייתה רכושו הפרטי, אין מקום לחלוקתה. בעקבות הויכוח נשאר מצב הספריה כפי שהיה ללא שינוי למרות השנים הרבות שעברו מ[[הסתלקות]]ו של הרבי הריי"צ. הספרייה לא אוחדה עם הספרייה של המרכז לענייני חינוך שהתפתחה לבנתיים, את מפתחות הספרייה גם נשארו בידיהם של אלו שניהלוהו בחייו של הרבי הריי"צ ר' חיים ליברמן ומרת [[חנה גוראריה]]. גם מצידו של הרבי היה יחס כזה. כך לדוגמה, בשעה שהרב שלום דובער לוין התבקש על ידי ר' חיים ליברמן, להצטרף לעבודתו בניהול ספריית הרבי הריי"צ, התנגד לכך הרבי בתוקף, מחשש שיתפרש כמהלך פוליטי, ויתלו זאת בסכסוך הפנימי שהתחיל לאחרי ההסתלקות, ואכן נשארה הספרייה כמו שהיתה רק תחת פיקוחו של ר' חיים ליברמן.

נכדו של [[הרבי הריי"צ]] [[שלום דובער גוראריה|בערי גוראריה]] בנה של בתו חנה לא היה שלם עם החלטה זו שאין לחלק את הספריה, בתחילת חורף [[תשמ"ה]] החל בלקיחת ספרים על דעת עצמו מהספריה. תחילה לקח רק מהספרים שהיו בחדרו של [[הרבי הריי"צ]] בקומה השניה של 770, ובהמשך החל לקחת גם משאר הספרים שהיו במרתף הבניין. בערי נהג להגיע מידי תקופה לאמו - שגרה באותה התקופה בקומה השלישית של 770 - עם מזוודות גדולות, בהם היה מכניס את הספרים שלקח. את הגניבה ביצע בדרך כלל בזמן ה[[התוועדות עם הרבי|התוועדויות]] בעת שהספרייה היתה ריקה.

"לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר [[התבוננות]] במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו הפרטי של [[אדמו"ר הריי"צ|הרב יוסף יצחק שניאורסאהן]] בשעת [[הסתלקות|הסתלקותו]]. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת [[ירושה]] אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש".