27,062
עריכות
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א" ב־"קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א") |
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 32: | שורה 32: | ||
בתום החיפושים והחקירות הודיעו אנשי המשטרה כי מי שעוד לא מלאו לו 18 שנים, אסור לו על פי החוק ללמוד תורה, ועל כן הם מחויבים לעזוב את העיר בתוך שלושה ימים. הרשעים הלכו לדרכם, והתמימים הבינו כי עליהם להסתלק מהמקום בהקדם האפשרי. עד שלהי חודש ניסן, עזבו כל התמימים את העיר, והם התפזרו למקומות שונים קבוצות קבוצות. ר' עוזיאל עצמו המשיך בנדודיו במטרה להוסיף וללמוד. | בתום החיפושים והחקירות הודיעו אנשי המשטרה כי מי שעוד לא מלאו לו 18 שנים, אסור לו על פי החוק ללמוד תורה, ועל כן הם מחויבים לעזוב את העיר בתוך שלושה ימים. הרשעים הלכו לדרכם, והתמימים הבינו כי עליהם להסתלק מהמקום בהקדם האפשרי. עד שלהי חודש ניסן, עזבו כל התמימים את העיר, והם התפזרו למקומות שונים קבוצות קבוצות. ר' עוזיאל עצמו המשיך בנדודיו במטרה להוסיף וללמוד. | ||
אחת מתחנות חייו | אחת מתחנות חייו הייתה ב[[רוסטוב]], בישיבה ששכנה בצילו של אדמו"ר הריי"צ. אולם גם שם לא שהה זמן רב ובסוף חורף [[תרפ"ד]], לאחר עזיבתו של אדמו"ר הריי"צ את העיר, עזבה גם הישיבה את רוסטוב ועברה לחרקוב. שתי קבוצות מתוך שאר התלמידים נשלחו ללמוד בנפרד את מלאכת השחיטה. ר' עוזיאל הצטרף לקבוצה שנדדה לווראניז', שם סיים את לימודי השחיטה שלו עד סוף קיץ [[תרפ"ד]]. | ||
==נידודים== | ==נידודים== | ||
שורה 38: | שורה 38: | ||
בהגיעו לפירקו, [[נישואין|נשא]] את מרת הינדא, בת החסיד המפורסם הרב [[מאיר שמחה חן]], מהעיירה החסידית [[נעוועל]]. החתונה התקיימה בנעוועל בנר שביעי של [[חנוכה]] תרפ"ו. | בהגיעו לפירקו, [[נישואין|נשא]] את מרת הינדא, בת החסיד המפורסם הרב [[מאיר שמחה חן]], מהעיירה החסידית [[נעוועל]]. החתונה התקיימה בנעוועל בנר שביעי של [[חנוכה]] תרפ"ו. | ||
זמן קצר לאחר מכן הורה לו אדמו"ר הריי"צ להתיישב בליובאוויטש. ליובאוויטש כבר לא | זמן קצר לאחר מכן הורה לו אדמו"ר הריי"צ להתיישב בליובאוויטש. ליובאוויטש כבר לא הייתה כפי שזכר בימי בחרותו, כיון שרוב החסידים עזבו את העיירה. בליובאוויטש נולדו לו שתי בנות: רבקה (לימים רובשקין) ובתיה (קלמנסון). | ||
ר' עוזיאל שימש כשוחט, אולם מכך לא | ר' עוזיאל שימש כשוחט, אולם מכך לא הייתה לו פרנסה בליובאוויטש. בשל כך עברה משפחת חזנוב להתגורר בעיירה סטרי-רוסיה, שם התפרנסה ממכירת [[סוכר]]. ר' עוזיאל המשיך לשחוט בסתר, והדבר נודע לשלטונות הקומוניסטים שהחלו לרדוף אותו בשל כך. הוא נאלץ לעבור עם משפחתו לעיירה ייעגראווסק הסמוכה למוסקבה, בה מצאו כמה ממשפחות החסידים מפלט. | ||
בעת שעבר לייעגראוסק, חורף [[תרצ"ו]], שלח לו אדמו"ר הריי"צ מכתב ברכה: {{ציטוטון|מזל טוב בעד העתקת מגורו, ויתן השם יתברך שיהיה להצלחה בגשמיות ורוחניות, והשם יתברך יזמין לו פרנסתו בריוח ובמנוחה שיוכל לקבוע עיתים תורה ועבודה ויגדלו ילידיהם שי' לתורה חופה ומעשים טובים}}. | בעת שעבר לייעגראוסק, חורף [[תרצ"ו]], שלח לו אדמו"ר הריי"צ מכתב ברכה: {{ציטוטון|מזל טוב בעד העתקת מגורו, ויתן השם יתברך שיהיה להצלחה בגשמיות ורוחניות, והשם יתברך יזמין לו פרנסתו בריוח ובמנוחה שיוכל לקבוע עיתים תורה ועבודה ויגדלו ילידיהם שי' לתורה חופה ומעשים טובים}}. | ||
שורה 52: | שורה 52: | ||
באותה תקופה קשה החליף את שם משפחתו כדי לנסות לטשטש את זהותו על מנת שלא ייתפס. הוא החליף את שם משפחתו האמיתי שמיט ל'חזנוב'. | באותה תקופה קשה החליף את שם משפחתו כדי לנסות לטשטש את זהותו על מנת שלא ייתפס. הוא החליף את שם משפחתו האמיתי שמיט ל'חזנוב'. | ||
כשהגיעה בתו הבכורה רבקה לגיל בית ספר, נמנע מלשולחה ללימודים ב'שקולע' כדי שלא ייכנס בה מהחינוך הקומוניסטי הכפרני. אולם כשיד הקומוניסטים החלה הלכה | כשהגיעה בתו הבכורה רבקה לגיל בית ספר, נמנע מלשולחה ללימודים ב'שקולע' כדי שלא ייכנס בה מהחינוך הקומוניסטי הכפרני. אולם כשיד הקומוניסטים החלה הלכה והייתה קשה יותר ויותר, שלח אותה לבית הספר, אך עשה כל מאמץ כדי שלא תגיע ללימודים בשבת. | ||
[[המשטרה החשאית]] הלכה והחריפה את המעקבים אחרי יהודים שומרי מצוות בכלל ואחרי חסידי ליובאוויטש בפרט. לדאבון לב, היו יהודים שלא עמדו בלחץ הכבד שהופעל עליהם, והם הפכו ל"[[מוסר]]ים". פעם גם ר' עוזיאל כמעט ונתפס בחכתו של [[איצ'ה המוסר]]. מספרת הבת בתיה: "הייתי אז ילדה קטנה, כשבאחד הימים ניגש אלי ברחוב הסמוך לביתינו יהודי ששאל אותי איפה גרים ההורים. עוד בטרם הספקתי לענות לו, ודודי הרב שמואל שטיינהארט בא ממול וצעק לעברי שלא אענה לו ולהתרחק ממנו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אך הדוד לא הרפה וצעק 'אמא שלך קוראת לך, רוצי הביתה'. רצתי כש'המוסר' רץ בעקבותיי. | [[המשטרה החשאית]] הלכה והחריפה את המעקבים אחרי יהודים שומרי מצוות בכלל ואחרי חסידי ליובאוויטש בפרט. לדאבון לב, היו יהודים שלא עמדו בלחץ הכבד שהופעל עליהם, והם הפכו ל"[[מוסר]]ים". פעם גם ר' עוזיאל כמעט ונתפס בחכתו של [[איצ'ה המוסר]]. מספרת הבת בתיה: "הייתי אז ילדה קטנה, כשבאחד הימים ניגש אלי ברחוב הסמוך לביתינו יהודי ששאל אותי איפה גרים ההורים. עוד בטרם הספקתי לענות לו, ודודי הרב שמואל שטיינהארט בא ממול וצעק לעברי שלא אענה לו ולהתרחק ממנו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אך הדוד לא הרפה וצעק 'אמא שלך קוראת לך, רוצי הביתה'. רצתי כש'המוסר' רץ בעקבותיי. | ||
שורה 71: | שורה 71: | ||
בשל היותו איש אמת, איבד ר' עוזיאל את מקור הפרנסה שלו. עקב כך התקיימה משפחת חזנוב בתנאים קשים יותר משנה. | בשל היותו איש אמת, איבד ר' עוזיאל את מקור הפרנסה שלו. עקב כך התקיימה משפחת חזנוב בתנאים קשים יותר משנה. | ||
מעז יצא מתוק. כשנה לאחר מכן ארגנו בעלי האיטליזים ב[[קראון הייטס]] [[שחיטת ליובאוויטש]], כאשר השוחטים הראשונים היו: ר' עוזיאל ור' [[ישראל שמעון קלמנסון]]. מאז | מעז יצא מתוק. כשנה לאחר מכן ארגנו בעלי האיטליזים ב[[קראון הייטס]] [[שחיטת ליובאוויטש]], כאשר השוחטים הראשונים היו: ר' עוזיאל ור' [[ישראל שמעון קלמנסון]]. מאז הייתה לו פרנסה מכך במשך שנים רבות. | ||
כשהגיע לגיל 65 ביקש לצאת לפנסיה. כחסיד ומקושר לא עשה דבר מבלי לשאול קודם לכן את הרבי, והתשובה | כשהגיע לגיל 65 ביקש לצאת לפנסיה. כחסיד ומקושר לא עשה דבר מבלי לשאול קודם לכן את הרבי, והתשובה הייתה מפתיעה מאוד: "הרי אנו באותו גיל, כל זמן שאני עובד גם אתה יכול לעבוד", ענה הרבי. ר' עוזיאל כחייל ממושמע המשיך בעבודת השחיטה. לאחר זמן מה, שוב ביקש לפרוש מהעבודה, והרבי אמר לו: אני מבוגר ממך, ומותר לך לציית לי. | ||
באחת הפעמים שדובר אודות הפרישה, הרבי אמר כי בשביל הבריאות טוב לו שימשיך לעבוד. רק כאשר הגיע לגיל שבעים וחמש, והמשחטה בה עבד נסגרה, הפסיק לעבוד. | באחת הפעמים שדובר אודות הפרישה, הרבי אמר כי בשביל הבריאות טוב לו שימשיך לעבוד. רק כאשר הגיע לגיל שבעים וחמש, והמשחטה בה עבד נסגרה, הפסיק לעבוד. | ||
שורה 83: | שורה 83: | ||
==פטירתו== | ==פטירתו== | ||
ר' עוזיאל חזנוב זכה לשיבה טובה, ומחשבתו | ר' עוזיאל חזנוב זכה לשיבה טובה, ומחשבתו הייתה צלולה עד ליומו האחרון בהיותו בן 97. "הוא המשיך לספר סיפורים חסידיים כפי שנהג כל השנים, והמשיך ללמוד באופן קבוע ב[[כולל תפארת זקנים]]", מספרת הבת. "יום לפני פטירתו הוא עוד למד בכולל". | ||
בבוקרו של יום חמישי [[י"ט טבת]] [[תשנ"ט]], הוא חש ברע והובהל לבית רפואה, שם השיב את נשמתו כעבור שעות אחדות. | בבוקרו של יום חמישי [[י"ט טבת]] [[תשנ"ט]], הוא חש ברע והובהל לבית רפואה, שם השיב את נשמתו כעבור שעות אחדות. |