ליובאוויטש: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ליובאוויטש''' (בכתיב עברי: '''לובביץ'''') היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]]. העיירה נוסדה לפני כחמש מאות שנים ותמיד שכנה בה קהילה חשובה של [[יהודי]]ם. ייחודיותה עיירה זאת היא, שבמשך מאה ושתיים שנים היתה כמרכזה של [[חסידות חב"ד]]. מה שנתן לה את שמה '''חסידות ליובאוויטש''' ואת מנהיג החסידות ל- '''[[הרבי מליובאוויטש]]'''.

לא בכדי נועדה [[ליובאוויטש]] לתפוס מקום כה נכבד, תחילה בחיי ה[[צדיק]]ים הנסתרים ומאוחר יותר בחיי אדמו"רי וחסידי חב"ד. ליובאוויטש, בגלל מעמדה הגאוגרפי המיוחד, היתה מקום מתאים לאנשים בעלי שאר-רוח, להתנזרות מהעולם. החיצון והתמסרות מוחלטת לתורה ולעבודת ה', או כדי להתחיל בחיים חדשים המבוססים על העקרונות המוסריים הטהורים של התורה.

ליובאוויטש היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד והעניקו לתושביה תחושת [[התבודדות]]. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתבודד לנפשם, להתייחד עם בוראם ולהתקרב אל ה' ובריאתו.

ליובאוויטש היתה עיירה קטנה, התגוררו בה כשלוש מאות משפחות יהודיות וכמאה משפחות נוכריות{{הערה|מבוא ל'ספר הזכרונות' ח"א.}}.

במשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים [[תרט"ז]]-[[תרי"ח]] (1856-1858), שבה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו. אחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותר.

לפני השריפה היתה לו דירה קטנה בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו - גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו [[בית הכנסת]] גדול מאד.

אדמו"ר [[הצמח צדק]] כתב בצוואתו שבניו לא יגורו בביתו רק יהיה מקום תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן או בית מדרש. עתה שנשרף הבית הסתפק אדמו"ר מוהר"ש אם הוא יכול לבנות את ביתו על מקום בית אביו, שאולי לא היתה הצוואה אלא שלא יגורו בביתו כל זמן שהוא קיים.

הוא כתב בזה שאלה ותשובה ([[אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש]] אגרת מא), אבל למעשה בנה במקום הזה בשנת [[תרל"ב]] (1872) את [[האולם הגדול (ליובאוויטש)]], כגודל הבית אשר היה שם - 30X30 ארשין (21X21 מטר). תקרתו של האולם הגדול היתה גבוהה משאר הבנינים, עם חלונות גדולים וגבוהים לשלשת צדדיו.

אדמו"ר מוהר"ש רצה אם כן לבנות את בית דירתו במקום שבנה אביו אדמו"ר [[הצמח צדק]] את בית הכנסת, היינו לצד מזרח. אך גם בזה היתה לו שאלה, אם מותר לבנות בית דירה על מקום שהיה בנוי בתחלה בית המדרש.

ברשימת אדמו"ר הריי"צ מסופר, אשר במשך שנות נשיאותו בנה אדמו"ר מוהר"ש גם את שאר הדירות אשר בחצר, דירה עבור בנו הרז"א (בפינה מזרחית צפונית של ביתו), עבור בתו [[הרבנית דבורה לאה גינזבורג (בת אדמו"ר המהר"ש)]] (בפינה מערבית דרומית; שהיתה אחר כך דירתו של [[אדמו"ר הריי"צ]]), ודירה עבור [[אדמו"ר הרש"ב]] (באמצע הצד הדרומי של החצר).

בחלק הקדמי של הבית (הפונה אל החצר) היו שני משרדי הישיבה. ובחלק האחורי (הפונה אל הרחוב שייער, המכונה "די קאלטע גאס") היתה דירתו.

היתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.

האפשרות הראשונה שהיתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, היתה בשנת [[תשכ"ו]]. לצורך זה נסע הרב [[דוד גורביץ]], מ[[סמרקנד]] הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר [[הצמח צדק]] ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות.

"גטו ליובאוויטש" כלל רחוב אחד בלבד, וב-‏19 בתים שבו נדחסו כ-‏500 יהודים בני המקום ופליטים ממקומות אחרים. בגטו לא היתה אספקה סדירה של [[מזון]] וחומרי הסקה. והתושבים נלקחו לעבודות כפייה שכללו תיקון ואחזקת דרכים, גשרים וכיוצא באלו.