27,714
עריכות
דוקשיץ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה"
(עריכה) |
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:ביהכ חבד דאקשיץ.png|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת החב"די בדוקשיץ]] | [[קובץ:ביהכ חבד דאקשיץ.png|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת החב"די בדוקשיץ]] | ||
'''דוקשיץ''' (או בכתיב היידי '''דאקשיץ''') היא [[עיירה]] בגבול פלך מינסק ופלך ווילנה. ה[[חסידות]] חדרה לדוקשיץ עוד בימי [[אדמו"ר הזקן]] | '''דוקשיץ''' (או בכתיב היידי '''דאקשיץ''') היא [[עיירה]] בגבול פלך מינסק ופלך ווילנה. ה[[חסידות]] חדרה לדוקשיץ עוד בימי [[אדמו"ר הזקן]] והייתה בה קהילה חסידית עד מלחמת העולם האחרונה. | ||
==היסטוריה== | ==היסטוריה== | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
בתקופה זו המ"ץ היה הרב מאיר בער ארעצקין. הוא היה מה'יושבים' אצל [[ר' הלל מפאריטש]] והאריך ימים הרבה. | בתקופה זו המ"ץ היה הרב מאיר בער ארעצקין. הוא היה מה'יושבים' אצל [[ר' הלל מפאריטש]] והאריך ימים הרבה. | ||
המלמדים החסידיים ר' אהרן קוגל ור' יקותיאל דייטש שמרו על הקשר של העיירה לליובאוויטש אפילו בתקופת [[תרמ"ג]]-[[תרמ"ד]], כאשר הנשיאות של הרבי הרש"ב עדין לא | המלמדים החסידיים ר' אהרן קוגל ור' יקותיאל דייטש שמרו על הקשר של העיירה לליובאוויטש אפילו בתקופת [[תרמ"ג]]-[[תרמ"ד]], כאשר הנשיאות של הרבי הרש"ב עדין לא הייתה בגלוי. | ||
בשנת [[תרס"ג]] נוסדה בדוקשיץ, הודות להשתדלותם, סניף של [[תומכי תמימים דוקשיץ|ישיבת תומכי תמימים]] והישיבה הפיחה רוח חיים בכל החיים היהודיים של העיירה. | בשנת [[תרס"ג]] נוסדה בדוקשיץ, הודות להשתדלותם, סניף של [[תומכי תמימים דוקשיץ|ישיבת תומכי תמימים]] והישיבה הפיחה רוח חיים בכל החיים היהודיים של העיירה. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
==י"ט כסלו== | ==י"ט כסלו== | ||
נקודת השיא של השנה | נקודת השיא של השנה הייתה [[י"ט כסלו]]. על כל העיירה הייתה שפוכה שמחה של חג. האות הראשון של החג היה אי אמירת תחנון במנחה של ערב י"ט כסלו. בערב היו נערכות מסיבות קטנות בבתים פרטיים. ב[[חיידר|חדרים]] למדו חצי יום. המלמדים החסידיים היו מספרים לתלמידים את סיפור המאסר והשחרור של אדמו"ר הזקן. שם מיוחד קנה לעצמו בסיפוריו, ר' אפרים המלמד, חסיד של הרבי הרש"ב שחינך כמה דורות חסידים בתקופה של למעלה מארבעים שנה. | ||
עיקרו של היום | עיקרו של היום הייתה סעודת י"ט כסלו המסורתית, באור לכ' כסלו, שהתקיימה בביתו של הרב. הרבנית, בעזרת נשות העיר, הכינה את המאכלים כל היום ובמיוחד את הקאשע המסורתית שמוגשת בסעודת י"ט כסלו. | ||
בסעודה ראו את האחדות ואת [[אהבת ישראל]] החסידית בכל הדרה. ראש הקהל נפגש שם עם אשר הסבל, והלמדן של העיר ר' זלמן רויצעס נפגש עם האחים גרשון ויואל שהיו בעלי-עגלות. | בסעודה ראו את האחדות ואת [[אהבת ישראל]] החסידית בכל הדרה. ראש הקהל נפגש שם עם אשר הסבל, והלמדן של העיר ר' זלמן רויצעס נפגש עם האחים גרשון ויואל שהיו בעלי-עגלות. | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
==י"ב תמוז== | ==י"ב תמוז== | ||
כשהגיעו לדוקשיץ הידיעות אודות מאסרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] בקיץ [[תרפ"ז]] הורה הרב לייב לארגן תעניות ציבור ואמירת כל ספר התהלים מדי יום. וכשהגיעה הידיעה על שחרורו של [[הרבי הריי"צ]] | כשהגיעו לדוקשיץ הידיעות אודות מאסרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] בקיץ [[תרפ"ז]] הורה הרב לייב לארגן תעניות ציבור ואמירת כל ספר התהלים מדי יום. וכשהגיעה הידיעה על שחרורו של [[הרבי הריי"צ]] הייתה השמחה בעיר עצומה. שנה לאחר מכן, בי"ב תמוז [[תרפ"ח]] שחל ב[[שבת קודש]] התקיימה [[התוועדות]] חסידית גדולה בבית הכנסת. דבר נדיר למדי שכן בדרך כלל התקיימו ההתוועדויות בדוקשיץ בבתיהם הפרטיים של החסידים. במהלך ה[[התוועדות]] עלו ר' יוחנן גורדון והרב לייב על השולחן ורקדו בכל עוז. | ||
==ציפיה לגאולה== | ==ציפיה לגאולה== | ||
חסידי העיירה דוקשיץ עמדו בבית הכנסת לאחר [[תפילת שחרית]] ושוחחו ביניהם על הגאולה הנכספת. בזה אחר זה הפליאו בתיאורי הניסים והנפלאות כפי שהצטיירו בעיני רוחם. נענה החנווני ואמר רבותי לא כך יהיה בימות המשיח האמינו לי הכול ייראה בדיוק כמו עכשיו אשכים בבוקר ואלך לתפילה בבית הכנסת ולאחר התפילה אצא לעבודה למכירת [[לחם]] וחלב בדיוק כמו היום. אלא מה? היום כשאני אומר בתפילה "ואהבת את ה' אלוקיך" איני חש דבר ואילו כשיבוא המשיח יתמלא ליבי בתשוקה גדולה, כך גם בענייני העבודה: היום כשאני מוסיף לקונה קצת יותר מהכמות עליה שילם כדי לא להיכשל באבק גזל לבי נצבט ואילו אז בזמן הגאולה אעשה זאת בעונג רב.{{הערה|ר' מענדל פוטרפס, העתיד כאן עמ' 100.}} | חסידי העיירה דוקשיץ עמדו בבית הכנסת לאחר [[תפילת שחרית]] ושוחחו ביניהם על הגאולה הנכספת. בזה אחר זה הפליאו בתיאורי הניסים והנפלאות כפי שהצטיירו בעיני רוחם. נענה החנווני ואמר רבותי לא כך יהיה בימות המשיח האמינו לי הכול ייראה בדיוק כמו עכשיו אשכים בבוקר ואלך לתפילה בבית הכנסת ולאחר התפילה אצא לעבודה למכירת [[לחם]] וחלב בדיוק כמו היום. אלא מה? היום כשאני אומר בתפילה "ואהבת את ה' אלוקיך" איני חש דבר ואילו כשיבוא המשיח יתמלא ליבי בתשוקה גדולה, כך גם בענייני העבודה: היום כשאני מוסיף לקונה קצת יותר מהכמות עליה שילם כדי לא להיכשל באבק גזל לבי נצבט ואילו אז בזמן הגאולה אעשה זאת בעונג רב.{{הערה|ר' מענדל פוטרפס, העתיד כאן עמ' 100.}} | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
יהודי העיר נלקחו לעבודות כפייה בעיר ובסביבותיה, ולאחר כמה חודשים, ביום ט' בכסלו תש"ב, הצטוו כל היהודים לעבור לגטו. | יהודי העיר נלקחו לעבודות כפייה בעיר ובסביבותיה, ולאחר כמה חודשים, ביום ט' בכסלו תש"ב, הצטוו כל היהודים לעבור לגטו. | ||
בחול המועד פסח אותה שנה הוצאו מאות יהודים להורג. | בחול המועד פסח אותה שנה הוצאו מאות יהודים להורג. הייתה זו האקציה הראשונה. בל"ג בעומר הגיעה האקציה השניה, בה נהרג הרב לייב שיינין רב העיר. | ||
כל היהודים שנתפסו בבונקרים או בבתיהם רוכזו בכיכר, כמאתיים מטר מהבור הגדול. שם שוחררו אלה שעבדו אצל הגרמנים, והנותרים הובלו לקבר–אחים, ושם על פתחו של הבור הם נורו למוות. בפוגרום זה נספו 350 יהודים, ביניהם היה גם הרב לייב שיינין. הוא לא הסתתר. הרוצחים מצאוהו בביתו כשהוא מתפלל עטוף ב[[טלית]] ותפילין. כאשר הובילו אותו הרוצחים למקום הרצח, שמח הרב בחלקו באומרו כי הוא מוסר חייו על קידוש השם. | כל היהודים שנתפסו בבונקרים או בבתיהם רוכזו בכיכר, כמאתיים מטר מהבור הגדול. שם שוחררו אלה שעבדו אצל הגרמנים, והנותרים הובלו לקבר–אחים, ושם על פתחו של הבור הם נורו למוות. בפוגרום זה נספו 350 יהודים, ביניהם היה גם הרב לייב שיינין. הוא לא הסתתר. הרוצחים מצאוהו בביתו כשהוא מתפלל עטוף ב[[טלית]] ותפילין. כאשר הובילו אותו הרוצחים למקום הרצח, שמח הרב בחלקו באומרו כי הוא מוסר חייו על קידוש השם. | ||