|
|
| שורה 44: |
שורה 44: |
|
| |
|
| תלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], היה ידידם של [[אדמו"ר הזקן]] ובנו [[אדמו"ר האמצעי]]. | | תלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], היה ידידם של [[אדמו"ר הזקן]] ובנו [[אדמו"ר האמצעי]]. |
|
| |
| == ההתנגדות בימינו ==
| |
| {{עריכה|פסקה=כן|החצי הראשון של הפסקה הועתק מאהלי ליובאוויטש שבהערה}}
| |
| עם השנים, ההתנגדות לחסידות בצורה קיצונית, הלכה ופחתה. המתנגדים לא החלו ללמוד חסידות, אבל היו בקשרים טובים עם החסידים. במשך כמאה שנים, לא היתה כל התנגדות, וכל המתנגדים גדולי התורה היו בקשרים טובים עם גדולי החסידות בכלל ועם נשיאי חב"ד בפרט.{{הערה|1=[[הרבי]] בשיחה עם הרב [[צבי כהנא]].}}
| |
|
| |
| מאורע היסטורי התרחש בחתונת הבית הלוי עם בתו של אחד מנגידי חב"ד. מצד החתן באו לחתונה קרובים ממשפחת "בית הרב" ובראשם הגאון רבי יצחק האב"ד ור"מ בוולוז'ין, ומצד הכלה, מלבד רבנים מפורסמים ממשפחת אם הכלה, באו אורחים חשובים מה"חצר" החב"דית. נפגשו בצל קורתו של הגביר הבוברויסקאי תלמידי־תלמידיו של הגר"א מווילנא, עם תלמידי־תלמידיו של הגרש"ז מלאדי. נפרצו המחיצות שבין שתי המחנות, ותהיינה למחנה אחת עם לב אוהד שקידשה שם־שמים ביוקרת התורה באוירה של חכמה בינה ודעת.
| |
|
| |
| בעת ה"קבלת־פנים" לכבוד החתן, כשראה רבי יצחק מוולוז'ין את כל היוקרה הזאת - רבנים וגדולי תורה מאסכולת וולוז'ין יושבים בצוותא־חדא עם רבנים וגדולי תורה מאסכולת חב"ד ואין פרץ ואין צווחה ביניהם. ואדרבה, יושבים הם שבת אחים גם יחד, מפלפלים בתורת ה' תמימה ומשוחחים על דא ועל הא באחוה ורעות ונהנים מזיו השכינה, אורו עיניו וצהלו פניו. ובלקחו את ידו של רבי [[ברוך מרדכי אטינגר]] לידו, אמר מתוך התרוממות נפשית־עילאית: "רבה של בוברויסק, ברוך־המקום ברוך־הוא, נדמו קולות השופר שהחרידו את הלבבות עם הכרזת החרמות נגד חסידי חב"ד בווילנא, פינסק ובעוד קהילות ישראל. במקומם אנו שומעים כעת את חמשת הקולות של שמחת חתן וכלה בכינור ונבל, ובכן אפוא - מה אנו יושבים תודה לשמו יתברך, שטן המחלוקת שוב אינו רוקד בינינו, הבה ונרקוד אנחנו". הדברים יצאו מפי רבי יצחק ותהי חרדת־קודש במקום ההוא..{{הערה|אהלי ליובאוויטש ח"ד 113}}.
| |
|
| |
| הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר.
| |
|
| |
| הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו [[חסיד]] ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות [[תפילין]], מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק [[מצה]] 'שמורה' ב[[פסח]], וכולי וכולי"{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2090 לקריאת כל המכתב.]}}.
| |
|
| |
| בשנת [[תשכ"ז]] כאשר רבי [[ישראל מרדכי טברסקי]] האדמו"ר מ[[רחמסטריווקא]] ביקר ב[[יחידות]] אצל הרבי, ובמהלכה דיבר עמו הרבי על הצורך להנהיג בישיבות סדר לימוד חסידות לפני התפילה ("לאו דווקא [[תניא]] ו[[לקוטי תורה]], אלא גם [[מאור עינים]]), כדי לסייע לקיום ההלכה שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש ומתוך [[התבוננות]] בגדולת ה'. ציטט לו הרבי מפירוש [[הגר"א]] לספר [[משלי]] שמי שלא למד [[פנימיות התורה]], לא ייתכן שידע דין לאמיתו{{הערה|1=[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59229 חב"ד אינפו].}}.
| |
|
| |
|
| ==מצאצאיו== | | ==מצאצאיו== |