|
|
| שורה 11: |
שורה 11: |
|
| |
|
| ==היישוב החב"די בחברון== | | ==היישוב החב"די בחברון== |
| בשנת [[תקפ"א]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר האמצעי עמוד קסח בהערה}} הגיעה לראשונה קבוצה הכוללת עשרות משפחות חסידד חב"ד בהוראת [[אדמו"ר האמצעי]] לחברון. עם הגעת הקהילה נרכש בית הכנסת התחתי בבית הכנסת אברהם אבינו, והוא כונה "בית הכנסת הקטן". בסביבות [[תרי"ג]] נבנה בית כנסת נוסף עבור הקהילה והוא כונה "בית הכנסת הגדול". בהמשך התרחבות הקהילה התארגנו מניינים נוספים. | | {{ערך מורחב|ערך=[[קהילת חב"ד בחברון]]}} |
| | בשנת [[תקפ"א]] הוחלט להעביר את היישוב החבד"י מ[[צפת]] ולקובעו בחברון. עד אז, מהעלייה הגדולה של החסידים ל[[ארץ הקודש]] עם הרב [[מנחם מענדל מויטבסק]] ב[[חודש אדר]] [[תקל"ז]], הייתה קהילת חב"ד הגדולה חיה בעיר צפת. בשנת [[תק"מ]] החלה ההגירה הגדולה ל[[טבריה]] שעל שפת הכינרת. בודדים ובתוכם כמה מחסידי חב"ד, נותרו בצפת. בשנת תק"מ חזרו חסידי חב"ד שהיגרו לטבריה והתאחדו עם אחיהם בצפת - עד לשנת [[תקפ"א]], אז הייתה ההגירה הגדולה שהביאה לכינון היישוב החבד"י בחברון. |
|
| |
|
| על פי מספר מקורות ראשוני המתיישבים הגיעו לעיר לפני כן, ב[[ה'תקע"ו]] או [[ה'תקע"ח]], בקבוצה בת 15 משפחות שכללה את רבי [[לייב בעל הייסורים]], ר'[[משה מייזליש]] ור'[[שמעון שמרלינג]]. חסידים אלו עברו אליה מ[[צפת]] לאחר שעלו אליה ב[[עליית החסידים]] ונתקלו שם בהתנגדות, מצד רבי [[אברהם מקאליסק]] וחסידיו.{{מקור}}
| | ניתן לומר שבין השנים תקפ"א-[[תקפ"ג]] החל היישוב החבד"י להתבסס בחברון. בשנים אלו נשלחו שני [[שד"ר|שדרי"ם]] מאנשי חברון לגייס כסף עבור היישוב. אחד השדרי"ם, הרב [[שמעון שמרלינג]], נקט בשיטה מעניינת לגביית כספים: הוא נהג להסתובב במושבות היהודים ב[[חוץ לארץ]] ולהכריז שמי שרוצה לקנות ארבע אמות של נחלה בחברון - שיתרום סכום נכבד. שיטתו נחלה הצלחה והיא הגיעה לשיאה כאשר ה[[אדמו"ר האמצעי]] המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה בחברון והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מ[[חיבוט הקבר]]. |
|
| |
|
| המצב הכלכלי של קהילת חב"ד לא היה טוב, ופעמים רבות נאלצו לשלוח מכתבי בקשת עזרה לאישים שונים. ראשי התומכים בקהילה היו [[כולל חב"ד]] ברוסיה ששלח כספים לארץ ישראל היו, הפקוא"ם ו[[משה מונטיפיורי]]. ב-[[ת"ר]] אף ביקר מונטיפיורי ואשתו בחברון, במהלך הביקור השתתפו ב[[תפילת מנחה]] בבית הכנסת החב"די.
| | הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב [[שמעון מנשה חייקין]] בשנת [[תרמ"ח]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב יד קדשו, שכתב ה[[אדמו"ר האמצעי]] נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד היישוב של [[אנ"ש]] בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהיה ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל [[בית הכנסת]] אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר [[עמק המלך]] בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהיה לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו.}}. |
| | |
| בשנת [[תר"ה]] הגיעה קבוצה חב"דית נוספת לחברון והקהילה התרחבה בצורה משמעותית. בראש העלייה עמדו יעקב כולי סלונים ואשתו [[הרבנית מנוחה רחל סלונים]] בת [[האדמו"ר האמצעי]].
| |
| | |
| בחברון פעל בית מלון בשם "אשל אברהם" , המלון נוהל על ידי הרב שלמה שניאורסון ובנו הרב יהודה לייב שניאורסון.
| |
| | |
| ב[[תרמ"ג]] הוקמה בחברון "ישיבת מגן אבות" על ידי ראשי הקהילה ובראשה עמד הרב [[שניאור זלמן סלונים]]. אך התפרקה לאחר זמן קצר. ב[[תרס"ג]] הוקמה מחדש אך [[האדמו"ר הרש"ב]] לא היה שבע רצון ממנה וב[[תרע"ב]] הוקמה בשליחותו [[ישיבת תורת אמת |ישיבת תורת אמת]] ב[[בית רומנו (חברון)|בית רומנו]],. במהלך המלחמה בשנת [[תרע"ד]] הפקיעו הטורקים את הבית מידי חסידי חב"ד, והתלמידים גורשו מהארץ, עד שנת [[תרע"ז]]. אז גם החלה הגירה מסוימת של חסידי חב"ד מחברון ל[[ירושלים]] והם היוו את הגרעין הראשון של קהילת חב"ד בירושלים. בשלב זה אף עלתה הקהילה בירושלים במספרה על קהילת חברון. אך עם זאת הקהילה בחברון נשארה מרכז חב"ד בארץ ישראל והמוסדות המרכזיים של [[כולל חב"ד]] נוהלו בחברון. כמו כן, בהמשך השנים הוקמה קהילה חב"דית גדולה ביפו על ידי בני משפחת שמרלינג שעקרו אליה מחברון.
| |
| | |
| בשנת [[תקצ"ט]] מנתה הקהילה 45 בתי אב. בשנת [[תרנ"ח]] מנתה הקהילה כחמש מאות נפשות
| |
| | |
| ב-[[תרפ"ט]] ביקר האדמו"ר הריי"צ בחברון ונועד עם הקהילה, את פניו קיבלו תושבי העיר בהמוניהם. אירוע זה זכור כאירוע מכונן בחסידות חב"ד, במהלך ביקורו הוא נכנס למערת המכפלה באישור מיוחד שהשיג עבורו חבר המועצה [[אליעזר דן סלונים]]. לאחר כמה ימים החלו מאורעות תרפ"ט ועשרות אנשים מהקהילה נהרגו. האדמו"ר שהה אז באניה במסעו חזרה לאירופה, וכששמע את הבשורה נזקק לטיפול רפואי. ניצולי הקהילה פונו לאחר 3 ימים לירושלים ובכך תמה ההתיישבות בחברון.
| |
|
| |
|
| ==בית כנסת אדמו"ר האמצעי== | | ==בית כנסת אדמו"ר האמצעי== |