שינויים

הרב '''יחזקאל הימלשטיין''' שימש כ[[משגיח]] בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] וכ[[משפיע]] בישיבות [[תומכי תמימים גוסטינא]], [[תומכי תמימים הומיל]], [[תומכי תמימים חרסון]] ו[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]]. נרצח ע"י על ידי הנאצים ב[[לטביה]]. 

ר' יחזקאל הימלשטיין נולד{{הערה|שם אביו לא ידוע}} לאימו מרת בלומה בשנת [[תרמ"ה]] לערך, בעיירה החסידית שצעדרין. על ימי ילדותו לא ידועים פרטים רבים ולא קיים מסמכנים מסמכים המתעדים על חייו. אימו מרת בלומה היתה אחות אביו של ר' [[יחזקאל פייגין]], מזכיר [[אדמו"ר הריי"צ]]. ר' יחזקאל למד בשנים הראשונות של ישיבת "תומכי תמימים" בעיירה ליובאוויטש. הוא נודע כמתמיד ושקדן גדול, מה שהוביל לידיעותיו הרבות בתורה. כמו רבים מחבריו התמימים קיבל 'סמיכה' לרבנות ונתמנה להיות עוזר הרב בעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש, אולם לאחר תקופה חדל מלשמש עוזר לרב ושב לליובאוויטש, שם נתקבל למשגיח כללי ב'חדרים' וב'שיעורים'. 

ר' יחזקאל זכה לאמונם של רבותינו נשיאינו, וצעירותו הוקדשו כל שנות והקדיש חייו ל"תומכי תמימים". כל חייו עסק בכך, ובפרט לאור העובדה המצערת שלר' יחזקאל ואשתו לא נולדו ילדים, מה שגרם לכך שעיתותיו היו בידו יותר מאשר כל רב או משפיע אחר בישיבה.

תחילה, ייסד אדמו"ר הרש"ב[[ליובאוויטש]] היו קיימות שלוש מחלקות - את הישיבה במתכונתה כ'חדרים', זאל'בו התלמידים לומדים ללא צורך בעזרת שיעורים' ו'זאל'. ה'חדרים' - היו מיועדים לתלמידים הצעירים כהכנה והקדמה לכניסה ללימודים בישיבה, ה'שיעורים' - לתלמידים שעדיין לא היו מסוגלים ללמוד רק לבדם והיו זקוקים לשיעורים מסודריםאולם עם השנים החל ביקוש רב שגם תלמידים צעירים יותר ילמדו בליובאוויטש, וה'זאל' - לתמימים שלמדו {{מונחון|ובשנת תרס"פארזיך"|לעצמם}} בחברותות, על פי סדר שנקבע על ידי הנהלת הישיבהד הוקמה הכיתה הראשונה לצעירים והיא היתה בת שמונה תלמידים. טווח הגילאים נע בין עשר לחמש עשרה שנים.

תחילהבשנת [[תרס"ו]] כבר גדל מספר הבחורים הצעירים לאין ערוך, ייסד אדמווהחדרים והשיעורים מנו כבר חמש כיתות. בתחילת שנת [[עת"ר הרש"ב את הישיבה במתכונתה כ'זאל'. אולם עם השנים החל ביקוש רב שגם ]] היו בחדרים ובשיעורים כמאתיים תלמידים צעירים יותר ילמדו בליובאוויטש, ובשנת תרס"ד הוקמה הכיתה הראשונה לצעירים והיא היתה בת שמונה תלמידים. טווח הגילאים נע בין עשר לחמש עשרה שניםועל כולם הופקד כמשגיח כללי ר' יחזקאל.

במשך שלושת השנים במסגרת תפקידו השגיח ר' יחזקאל על סדרי הלימוד, בחן את התלמידים וכמו כן דאג לשכן את התלמידים הצעירים והבוגרים באכסניות{{הערה|בליובאוויטש היו שמונה עשר אכסניות בהם ישנו התלמידים}}. היו בחורים שר' יחזקאל הלין בבית הרבנית הזקנה מרת רבקה ואפילו בבית [[תרסאדמו"ר הרש"דב]]. גם אצל חלק מצוות הישיבה התאכסנו בחורים – לדוגמא בבית המשפיע ר' גרונם ובביתו של ר' יחזקאל בעצמו. לבד מזאת, שיבץ ר' יחזקאל את התמימים בבתי משפחות [[תרס"ה]] ו[[תרסאנ"וש]] גדל מספר הבחורים הצעירים לאין ערוך, והחדרים והשיעורים מנו כבר חמש כיתות: בבעיירה ליובאוויטש לאכילת 'חדריםימים' שלוש כיתות ולמי שהיה זקוק לכך – אחת מהן בת ט"ו תלמידים ועוד שתיים כל אחת בת י"ב תלמידים, ובהיה מעניק 'שיעוריםהקצבה' היו שתי כיתות – שיעור א' עם ארבעים תלמידים ובשיעור ב' שלושים תלמידים, תמיכה כספית חודשית לכלכלתו מאחת הקופות שהיו תחת הנהלתו.

בתחילת שנת ==פטירתו==לאחר שבשנת [[תרח"צ]], עבר ל[[לטביה]], פלשו הנאצים ימ"ש ללטביה. ב[[י' כסלו]] [[תש"ב]], הגרמנים הובילו יהודים רבים בכוח אל תוך בית הכנסת ובאכזריותם העמידו יהודים רבים אחרים בחוץ כדי לצפות במחזה הנורא. חסידים רבים ור' יחזקאל הימלשטיין היו בתוך בית הכנסת, אך למרות הפחד והאימה מסרו החסידים את נפשם באופן של 'למעלה מן הדעת'. ר' [[איצ'ע דער מתמיד]] התעטף בטלית והתעטר ב[[תפילין]], פתח את ארון הקודש, הוציא ספר תורה ואמר-זעק: "אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה". הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרב [[אליהו חיים אלטהויז]] ואת השניה על כתפו של הרב [[יחזקאל פייגין]] ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את ניגון ה'הקפות'. תוך כדי שירתם להבות האש התפשטו בכל בית הכנסת והחסידים נספו. באותה עת, לא הודיעו עדיין לאדמו"ר הריי"צ על הירצחם של החסידים, והוא כתב לר' [[מרדכי דובין]] מכתב ובו התעניינות אודות מצבם של החסידים בריגה ואודות "חאטשען דאנקרע" - ר' יחזקאל הימלשטיין. הרב [[יהודה לייב גרונר]] – שש שנים בלבד סיפר, שיום אחד בשנת [[תש"ה]] הובהל הרבי לבוא מיד לביתו של הרבי הריי"צ. בבואו מצא את הרבי הריי"צ כשהוא שוכב על הארץ ללא הכרה, והרופאים מתאמצים להשיב את נפשו. לאחר שנפתחו החדרים והשיעורים עם שמונה תלמידים – היו בחדרים ובשיעורים כמאתיים תלמידיםבירור, העלה הרבי שההתעלפות ואיבוד ההכרה אירעו באמצע קריאת מכתב. מישהו מבני-הבית מצא את המכתב מונח על שולחן הרבי הריי"צ, וכשעיין בו מצא שאחד החסידים תיאר בו בפרוטרוט כיצד הנאצים סגרו את בית הכנסת ושפכו עליו נפט, ור' חאטשע פייגין, ועל כולם הופקד כמשגיח כללי ר' יחזקאלאיטשע מתמיד ועוד חסידים היו בפנים, וכך יצאה נשמתם בקדושה ובטהרה. ושכנראה, מרוב צערו בקריאת המכתב התעלף הרבי הריי"צ ואיבד את ההכרה.

{{מיון רגיל:הימלשטיין , יחזקאל}}