משתמש:דער חב"סקער/ליקוי מאורות: הבדלים בין גרסאות בדף

ליקויי חמה ולבנה הם אירועים המתרחשים מפעם לפעם. ליקוי לבנה מתרחש כאשר כדור הארץ נמצא בין השמש לירח ומסתיר לירח את אור השמש.

התופעה המיוחדת של ליקוי חמה מתרחשת כאשר הירח חוצץ בין כדור הארץ לשמש, ובכך מסתיר את השמש, כולה או מקצתה. כאשר הליקוי מלא, צלו של הירח המוטל על כדור הארץ מפיל חשיכה מוחלטת במקומות שונים באמצע היום. כתוצאה מכך חלים שינויים דרמטיים במיוחד בטבע: החיות ירבצו, הפרחים יסגרו את עלי הכותרת, הטמפרטורה תרד במידה ניכרת וכוכבים ינצנצו כאילו ירד הלילה…

כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו{{הערה|פרק י’}}: {{ציטוט|תוכן="כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה"}}. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך.

בגמרא{{הערה|סוכה כט, א}} מוסבר שפסוק זה נאמר “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”, שאז אין הם צריכים לחשוש מליקויי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש”בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך”.

לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל{{הערה|בלשון סגי נהור}} – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”.

בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה:{{ציטוט|תוכן=“בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’”}}. – זאת אומרת, שליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה.

{{ציטוט|תוכן=מעריכת לוחות האמורים מובן שתופעה האמורה היא ענין טבעי, אבל ביחד עם זה יש בזה גם סימן, ובדוגמת ענין הקשת, שגם הוא ענין טבעי עתה, וביחד עם זה משמש אות, וככתוב בארוכה, ואין בזה סתירה, שהרי במה דברים אמורים אשר לקוי חמה ולקוי לבנה יש להם הפירושים כמאמר רז”ל (סוכה כט, א) – כשנראים הליקוים בארץ (ונראים לזה היודע על דבר פירוש הליקוים), מה שאין כן באם יתכסו השמים בעננים וכיוצא בזה, הרי אין זה ענין של סימן והוראה להאדם אשר על האדמה, ועל–דרך זה הוא גם בענין הקשת, וכמבואר במפרשי התורה”.

תשובה זו הובאה ביתר אריכות בשיחה מיוחדת שהקדיש הרבי לנושא זה בשבת פרשת שלח ה’תשל”ה, בעקבות ליקוי לבנה שאירע בחודש סיון באותה שנה – אולם, בשיחה זו דחה הרבי תשובה זו, מצד שתי סיבות:

א. ישנם ארצות שאין בהן עננים כלל, כדוגמת ארץ מצרים, ולא מסתבר לומר שכאשר בני ישראל עושין רצונו של מקום – הקב”ה מביא עננים שיסתירו את הליקוי.

ב. מלשון חז”ל “כשהמאורות לוקין”, משמע שהסימן הרע אינו בראיית הליקוי, אלא בעצם הליקוי. זאת גם הסיבה בשלה מחלקת הגמרא בין ליקוי חמה שמהווה סימן רע לעובדי כוכבים, לבין ליקוי לבנה שמהווה סימן רע לשונאיהם של ישראל – משום שישראל מונין ללבנה, ועובדי הכוכבים לחמה, ולכן, הליקוי בהנהגתם של ישראל גורם ליקוי בלבנה, והליקוי בהנהגתם של הגויים גורם ליקוי בחמה. ממילא מובן, שכאשר בני ישראל עושים רצונו של מקום – לא מתרחש ליקוי בלבנה, ולא שמתרחש ליקוי אלא שלא רואים אותו…}}

ביאורו של הרבי בסוגיה מעניינת זו משתרע על פני כמה עמודים בסדרת ה”שיחות קודש”, והובא ביתר פירוט והרחבה ב”לקוטי שיחות”{{הערה|חט”ו עמ’ 7 ואילך}} בשיחה שהוגהה על–ידי הרבי מלך המשיח.  

הרבי ביאר שכאשר ברא הקב”ה את עולמו – ברא את העולם באופן כזה, שמפעם לפעם, בזמנים קבועים וידועים מראש, יאיר בעולם מזל רע, ובאותו יום ממש יתרחש ליקוי לבנה או ליקוי חמה, בכדי שתושבי כדור הארץ יהיו מודעים למזל הרע השולט ביום זה.

מזל רע זה גורם להתפרצויות של פורעניות שונות, וגם גורם לכך שמשמים מקפידים יותר על מי שיחטא באחד מ”ארבעה דברים” המנויים בגמרא.

ולכן אין להקשות מכך שהליקוי הוא תופעה ידועה מראש – כיון שאכן הליקוי אינו תוצאה ממעשה בני אדם. הליקוי הוא רק סימן על זמן פורענות, שבו מענישים במיוחד על “ארבעה דברים” המנויים בגמרא. והזמנים הללו של המזלות הרעים, כולל הסימנים שלהם (הליקויים) – אכן נקבעו מלכתחילה בטבע הבריאה באופן שאי אפשר לשנותו.

*מגזין בית משיח, כ"ט סיוון תש"פ.