16,089
עריכות
רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק) (עריכה)
גרסה מ־18:46, 18 באוקטובר 2020
, 18 באוקטובר 2020←התרת עגונות
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
|||
| שורה 71: | שורה 71: | ||
==התרת עגונות== | ==התרת עגונות== | ||
[[אדמו"ר הצמח-צדק]] היה ידוע כמתיר [[עגונה|עגונות]], ועגונות רבות נשלחו אל [[ליובאוויטש]] כדי שיתיר אותם מעגינותם{{הערה|ראו גליון "[[האח]]" גליון 31 ואילך}} | [[אדמו"ר הצמח-צדק]] היה ידוע כמתיר [[עגונה|עגונות]], ועגונות רבות נשלחו אל [[ליובאוויטש]] כדי שיתיר אותם מעגינותם{{הערה|ראו גליון "[[האח]]" גליון 31 ואילך}} | ||
בספר "[[סיפורים נוראים]]" מסופר: | |||
{{ציטוטון|פעם אחת הייתי בדננבורג, והייתי אצל הרב הגדול בישראל הנקרא רבי לייב בטלן, וסיפר לי, שרבנו הקדוש היה תלמידו בנערותו, כמו רבע שנה, לכן אחרי שנתגדל להיות דבר הדור, היה דרכי כשבא לידי דבר גדול באיסור והיתר בדיני ממונות, לא רציתי לעמוד על דעתי, בלתי שאשיג תשובה מכבוד קדושתו. ודרכו בקודש היתה להשיבני מיד בדואר הראשון}}. | {{ציטוטון|פעם אחת הייתי בדננבורג, והייתי אצל הרב הגדול בישראל הנקרא רבי לייב בטלן, וסיפר לי, שרבנו הקדוש היה תלמידו בנערותו, כמו רבע שנה, לכן אחרי שנתגדל להיות דבר הדור, היה דרכי כשבא לידי דבר גדול באיסור והיתר בדיני ממונות, לא רציתי לעמוד על דעתי, בלתי שאשיג תשובה מכבוד קדושתו. ודרכו בקודש היתה להשיבני מיד בדואר הראשון}}. | ||
{{ | {{ציטוט|תוכן=פעם אחת באה אלי אשה עגונה מכמה שנים, ועיינתי בדינה והיתה דעתי להתיר, אך לא רציתי לעמוד על דעתי, ושלחתי את השאלה לכבודו, ולא השגתי שום תשובה מכבוד קדושתו, והיה זה לפלא בעיני. | ||
דמיתי אולי הוא טרוד בעניני הכלל ואין לא פנאי להשיבני. שלחתי את השאלה עוד פעם אליו ובקשתי מאד במכתב שישיבני דבר, כי האשה העלובה בוכה באזני יום יום, ואחר כל זה לא השגתי מכבוד קדושתו שום תשובה, והיטב חרה לי הדבר, עד שלא רציתי עוד לשלוח אליו מזה הענין כלל. | |||
אך רחמי נכמרו על האשה מבכיותיה יום יום, והוכרחתי לשלוח עוד פעם, ובקשתי מכבודו שאם לא ישיבני גם בפעם הזאת על שאלתי, תיקר נפשי בעיניו להשיבני הטעם מה היום מיומים, אשר מנע פרי עטו אשר זה לא היה מעולם, ואחר כל זה המתנתי זמן מסויים ושוב לא השגתי שום תשובה, והיה זה לפליאה נשגבה בעיני. | אך רחמי נכמרו על האשה מבכיותיה יום יום, והוכרחתי לשלוח עוד פעם, ובקשתי מכבודו שאם לא ישיבני גם בפעם הזאת על שאלתי, תיקר נפשי בעיניו להשיבני הטעם מה היום מיומים, אשר מנע פרי עטו אשר זה לא היה מעולם, ואחר כל זה המתנתי זמן מסויים ושוב לא השגתי שום תשובה, והיה זה לפליאה נשגבה בעיני. | ||
והנה אחרי כמה ימים פרצה שריפה במחננו והלכה האשה לראות את השריפה, ומצאה והנה בעלה עומד שם, והביאו אותו אלי, ונתן גט לאשתו. | והנה אחרי כמה ימים פרצה שריפה במחננו והלכה האשה לראות את השריפה, ומצאה והנה בעלה עומד שם, והביאו אותו אלי, ונתן גט לאשתו. | ||