497
עריכות
משתמש:מקושר/חרדי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←החת"ם סופר
| שורה 1: | שורה 1: | ||
יש דעה שסוברת, שמקור הכינוי "חרדים" הוא בפסוקים בספר [[ישעיהו]]: {{ציטוטון|"שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ"}} (סו ה), ובספר עזרא: {{ציטוטון|"וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱ-לֹהֵינוּ"}} (י ג). על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי". | יש דעה שסוברת, שמקור הכינוי "חרדים" הוא בפסוקים בספר [[ישעיהו]]: {{ציטוטון|"שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ"}} (סו ה), ובספר עזרא: {{ציטוטון|"וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱ-לֹהֵינוּ"}} (י ג). על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי". | ||
==רקע היסטורי== | ==רקע היסטורי== | ||
===החת"ם סופר=== | ===[[החת"ם סופר]]=== | ||
לאחר שתנועת ה[[השכלה]] החל לעשות 'שמות' בעולם היהודי, נזעקו גדולי ישראל להתריע משכנה זו. | |||
בין גדולי הרבנים שנלחמו נגד תנועת ה[[השכלה]], היה הרב משה סופר ('[[החת"ם סופר]]') מפרשבורג. הוא אף טבע את אחד ממטבעות הלשון המפורסמים, {{ציטוטון|"חדש אסור מן התורה"}]. במקור, נאמר ביטוי זה על סוגיית איסור האכילה מהתבואה החדשה לפני שמניפים את העומר ב[[בית המקדש]]. [[החת"ם סופר]] העניק לביטוי משמעות מקורית, לפיו כל שינוי ב[[מנהג ישראל]] החשוד כקשור למגמות התמורה אסור. | |||
הקצב האיטי שבו הגיעה המודרנה בתחום כלשהו למזרח אירופה, שם גם לא ניתנה כלל אמנציפציה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה והיהודים סבלו מאפליה קשה, איחר מאוד את הופעתם של תהליכים כאלה בפולין הקונגרסאית, בתחום המושב וברומניה. החברה היהודית נותרה מסורתית במידה רבה והחינוך הישן נשאר חזק: בעוד שמאות ישיבות פעלו, ב-1880 היו בקרב יהודי רוסיה ופולין רק 21,308 תלמידי בית-ספר, מתוך אוכלוסייה של קרוב לחמישה מיליון. אפילו ב-1897, 97% מ-5.2 מיליון היהודים תחת שלטון הצאר הצהירו על יידיש כשפת אמם, ורק 26% היו מסוגלים לקרוא רוסית ברמה מינימלית. גם באזורים הנחשלים של האימפריה האוסטרו-הונגרית – גליציה, בוקובינה וצפון-מזרח הונגריה – הביאו שיעורים נמוכים של עיור, והצלחה חלקית בלבד של השלטונות לכפות חינוך מודרני, לכך שנותרו כיסים גדולים שבהם שרד אורח החיים הישן. ריכוזים אלה, שהשתמרו די זמן כדי לסגל לעצמם השקפת עולם וצורות ארגוניות שיבטיחו אותם מהתפוררות בתנאים המשתנים, היוו את רוב מניינו של העולם החרדי. בין היתר, הושם דגש חזק במיוחד על בלעדיות לימוד התורה. בחברה המסורתית, שבה הייתה עליונות הלימוד הזה מובנת מאליה, לא הייתה התנגדות לחכמות חיצוניות בבחינת "פרפראות לתורה"; רבים מרבני אירופה במאה ה-18 למדו מדעים ושפות כאוטודידקטים. אך רצונם של משכילים כמו נפתלי הרץ וייזל להשוות בין "תורת השם" ו"תורת האדם", וניסיונות הממשלות לכפות הכשרה בסמינרים על הרבנים, הביאו לריאקציה ולשלילה גמורה של לימודי חול. | הקצב האיטי שבו הגיעה המודרנה בתחום כלשהו למזרח אירופה, שם גם לא ניתנה כלל אמנציפציה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה והיהודים סבלו מאפליה קשה, איחר מאוד את הופעתם של תהליכים כאלה בפולין הקונגרסאית, בתחום המושב וברומניה. החברה היהודית נותרה מסורתית במידה רבה והחינוך הישן נשאר חזק: בעוד שמאות ישיבות פעלו, ב-1880 היו בקרב יהודי רוסיה ופולין רק 21,308 תלמידי בית-ספר, מתוך אוכלוסייה של קרוב לחמישה מיליון. אפילו ב-1897, 97% מ-5.2 מיליון היהודים תחת שלטון הצאר הצהירו על יידיש כשפת אמם, ורק 26% היו מסוגלים לקרוא רוסית ברמה מינימלית. גם באזורים הנחשלים של האימפריה האוסטרו-הונגרית – גליציה, בוקובינה וצפון-מזרח הונגריה – הביאו שיעורים נמוכים של עיור, והצלחה חלקית בלבד של השלטונות לכפות חינוך מודרני, לכך שנותרו כיסים גדולים שבהם שרד אורח החיים הישן. ריכוזים אלה, שהשתמרו די זמן כדי לסגל לעצמם השקפת עולם וצורות ארגוניות שיבטיחו אותם מהתפוררות בתנאים המשתנים, היוו את רוב מניינו של העולם החרדי. בין היתר, הושם דגש חזק במיוחד על בלעדיות לימוד התורה. בחברה המסורתית, שבה הייתה עליונות הלימוד הזה מובנת מאליה, לא הייתה התנגדות לחכמות חיצוניות בבחינת "פרפראות לתורה"; רבים מרבני אירופה במאה ה-18 למדו מדעים ושפות כאוטודידקטים. אך רצונם של משכילים כמו נפתלי הרץ וייזל להשוות בין "תורת השם" ו"תורת האדם", וניסיונות הממשלות לכפות הכשרה בסמינרים על הרבנים, הביאו לריאקציה ולשלילה גמורה של לימודי חול. | ||