11,703
עריכות
עצמו של יום מכפר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
והדברים הובאו בשולחן ערוך{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh4/3/607/16.htm שו"ע אדה"ז תרז סט"ז]}}: "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לו יום הכיפורים זה אין יום הכיפורים מכפר לו". | והדברים הובאו בשולחן ערוך{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh4/3/607/16.htm שו"ע אדה"ז תרז סט"ז]}}: "יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לו יום הכיפורים זה אין יום הכיפורים מכפר לו". | ||
בדין המבעט ביום הכיפורים - "כרת דיומא" | בדין המבעט ביום הכיפורים - "כרת דיומא" מובאים בגמרא דברי [[רבא]] שמודה רבי שאין יום הכיפורים מכפר. | ||
==ביאור מחלוקת התנאים== | ==ביאור מחלוקת התנאים== | ||
מבואר שבעצם הכול מודים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר, עצם מהותו של יום הכיפורים מכפר. אלא שלדעת רבי גדולה כל כך קדושתו של יום הכיפורים, עד שהוא מכפר אפילו על אלה שלא שבו ב[[תשובה]]; ואילו רבנן סבורים, שהתנאי לדרגת הכפרה שנוצרת על ידי יום הכיפורים היא התשובה. | מבואר{{הערה|לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1149, התוועדויות תשמ"ז ח"א עמ' 101. ועוד}} שבעצם הכול מודים ש"עיצומו של יום מכפר", כלומר, עצם מהותו של יום הכיפורים מכפר. אלא שלדעת רבי גדולה כל כך קדושתו של יום הכיפורים, עד שהוא מכפר אפילו על אלה שלא שבו ב[[תשובה]]; ואילו רבנן סבורים, שהתנאי לדרגת הכפרה שנוצרת על ידי יום הכיפורים היא התשובה. | ||
גם לדעת רבנן הסוברים שהתנאי לכפרה היא עבודת התשובה "עיצומו של יום מכפר", כלומר, האדם עצמו אינו יכול באמצעות התשובה שלו להגיע לכפרה זו הנפעלת על ידי עיצומו של יום, אלא שרבי סובר, שתיכך כשמגיע יום כיפור מיד מאיר העיצומו של יום - אפילו כל עוד לא עשה היהודי תשובה והעיצומו של יום בעצמו מכפר על עוונותיו; ואילו חכמים סוברים, שכדי להגיע לכפרה של עיצומו של יום, צריכה להיות עבודת התשובה, ורק אז ישנה הכפרה של עיצומו של יום שהיא נעלית בהרבה מהכפרה שמשיגים באמצעות תשובה בלבד. אבל הכל מודים ש"עיצומו של יום מכפר". | |||
הסיבה לכך ש"עיצומו של יום מכפר" ואף הופך את הזדונות לזכויות, היא משום שביום הכיפורים מאיר בגלוי הקשר העצמי של נשמות ישראל שדבוקות וקשורות בכל מצב עם הקב"ה. קשר זה נעלה אף מעבודת התשובה, המוגבלת במידה מסויימת, לפי עוצמת התשובה. ביום הכיפורים מאיר עצם הקשר שבין נשמת היהודי לקב"ה. נשמת היהודי היא "חלק א-לוה ממעל ממש", והיא מאוחדת תמיד עם מקורה ושורשה, הקב"ה. | |||
קשר זה אינו מושפע ממעשיו ומחטאיו של האדם. הוא מצוי בכל יהודי ויהודי מצד טבע נשמתו, ושום חטא ועוון אינו יכול לפגוע בו. אלא שבכל ימות השנה חבוי הקשר הזה ומוסתר עמוק בלב. מה שבא לידי ביטוי הן הדרגות החיצוניות יותר של ההתקשרות לקב"ה, אלה התלויות במעשה המצוות וההליכה בדרכי התורה. אך ביום הכיפורים מתגלה הקשר העמוק בין הקב"ה לעם ישראל. | |||
זהו פירוש המושג "עיצומו של יום מכפר". ביום הכיפורים, כאשר מתגלה הקשר הפנימי הזה, נמחקים ממילא כל הפגמים וכתמי החטא. היום הזה מגלה, כי כל יהודי קשור עם הקב"ה בקשר שאינו ניתן לניתוק, וממילא נמחקים כל החטאים והעוונות. | |||
התגלות זו באה לידי ביטוי בעיקר ב[[תפילת נעילה]], התפילה המסיימת את תפילות יום הכיפורים. אז כביכול ננעלים הקב"ה ועם ישראל ביחידות ושום דבר אינו יכול להפריע את התאחדותם המוחלטת. | |||
==התשובה הנדרשת לכפרת יום הכיפורים== | |||
[[הרבי]] מבאר{{הערה|לקוטי שיחות חכ"ז עמ' 124}} שיש לחלק בין כפרת יום הכיפורים, לבין הכפרה שנפעלה בזמן שבית המקדש היה קיים על ידי [[שעיר לעזאזל|השעיר המשתלח]]. כפרת יום הכיפורים היא על האדם החוטא, על ה"גברא". בשונה מכפרת שעיר המשתלח שהיא על העברות, על ה"חפצא". | |||
ההבדל בין כפרת שעיר המשתלח לבין כפרת יום הכיפורים ש"עצמו של יום מכפר" מתבטא בכך, שבנוגע לשעיר המשתלח שפועל כפרה על העבירות עצמם (ה"חפצא") נדרש שיחד עם השעיר יהיה גם עניין התשובה, ובלשון הרמב"ם{{הערה|הלכות תשובה פ"א ה"ב}} "והוא שעשה תשובה". מכיוון שדוקא יחד עם התשובה בכוחו של השעיר לכפר על כל עבירות, גם על החמורות. | |||
אך בנוגע לכפרת עצמו של יום, שעניינה כפרה על האדם (ה"גברא"), כנאמר בכתוב "לטהר אתכם .. לפני ה' תטהרו", לא נוגע שאצל היהודי תהיה פעולת התשובה מכוונת באופן ישיר ומפורט על החטאים, כי אם שהוא יהיה "שב" בכללותו, על האדם להטות ולהפנות את עצמו אל הקב"ה, שיהיה "לפני הוי'" ואז נפעל ה"תטהרו", יש לו את הכפרה והטהרה של יום הכיפורים. | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||