שמחה עלברג: הבדלים בין גרסאות בדף

|תמונה=[[קובץ:שמחה עלברג.jpg|250px|כיתוב תמונה]]

|תיאור=יושב ראש [[אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה (UOR)|אגודת הרבנים בארצות הברית]]

[[הרב]] '''שמחה עלברג''' היה גאון ב[[תורה]], מחבר ספרים, עורכה הראשי של הבטאון התורני "[[הפרדס (חוברת)|הפרדס]]" ויו"ר [[אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה (UOR)|אגודת הרבנים בארצות הברית]]. הרב עלברג שמר על קשרי ידידות מיוחדים עם [[הרבי]] ומקורב ל[[חסידות חב"ד]]. נולד בשנת [[תרע"א]] ב[[ורשה]] ונפטר ב[[ח' בחשוון]] [[תשנ"ו]].

הרב עלברג נולד בשנת [[תרע"א]] ב[[ורשה]] לרבי אהרון שמעון (מגדולי חסידי סקרנוביץ') וגיטל עלברג. בילדותו חונך אצל סבו (אב אמו), הרב אליהו יהודה ליפשיץ, אב"ד בעיר גריצה ב[[פולין]]. באותה תקופה, היה סבו מצרפו לאסיפות בהם השתתפו גדולי הדור ההוא. בצעירותו למד במחזור הראשון של ישיבת "חכמי לובלין" ובהמשך התקרב לרבי [[מנחם זעמבא]] ורבי אברהם וינברג (בעל ה"ראשית בכורים"). במקביל למד גם בכולל למצוינים בורשה "עמק הלכה", בראשו עמד רבי נתן שפיגלגלס.

בתקופת [[מלחמת העולם השניה]] עבר לישיבת סלבודקה בעיר קובנה, בהמשך המלחמה נאלץ לעזוב את [[ליטא]]{{הערה|באותה תקופה הייתה [[ליטא]] מסופחת בכח ל[[ברית המועצות]], ובפרוץ המלחמה נערכו בה מעצרים המוניים, חיסולים והגליות לסיביר.}} והגיע לישיבת מיר ב[[שנחאי]]. בהיותו בשנחאי היה מבאי ביתם של האדמו"ר מ[[אמשינוב]] ושל ראש הישיבה רבי חיים שמואלביץ, שרחש לו ידידות כל ימי חייו. בסיום לימודיו בישיבה נשא לאשה את בת רבי יהודה זעליג סלוצקר, רב העיר חרבין שבסין. בתקופת שהותו בשנחאי התיידד עם הרב [[מאיר אשכנזי]], [[חסיד חב"ד]] ורבה של שנחאי דאז{{הערה|בספרו "עיני העדה" כותב עלברג על הרב מאיר אשכנזי: {{ציטוטון|עשרים ושלש שנים היה הרב אשכנזי בשנחאי. כל אותן שנים עסק בתורה בקדושה ובטהרה. קדושים היו ימיו וקדושים היו לילותיו. הוא אסף את כל [[העלאת ניצוצות הקדושה|ניצוצי הקודש]] של המקום וקלט אותם אל תוכו. הוא עבד קודם כל לתקן את עצמו. תמיד חיפש את הדרך אל השלמות הרוחנית, להזדכך ולהתקדש. ועבודתו לא היתה לחינם. הוא נעשה [[עובד ה']]. שקל בפלס כל מילה, מדד כל צעד.. כמה עבודת ה' היתה בכל תפילת [[שמונה עשרה]] שלו בימי חול! כל מי שראה אותו בתפילתו - נעשה בעצמו חדור רגש של קדושה והתעלות. יהודי קדוש חי בשנחאי - ושמו היה: הרב מאיר אשכנזי}}.}}.

לאחר חתונתו הגיע הרב עלברג ל[[ארצות הברית]], שם התפרסמה גדולתו התורנית והוא היה לבן בית ואיש סודם של גדולי ישראל ב[[ארה"ב]] ועוזרו האישי של הרב [[משה פיינשטיין]]{{הערה|וכך כותב עליו הרב פיינשטיין: {{ציטוטון|ידידי עוז הגאון הגדול המפורסם, מחדש נפלא בחריפות ובקיאות}}.}}. כחמישים שנה שימש כחבר פעיל ב[[אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה (UOR)|אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה]] ושנים רבות אף היה היושב ראש שלה. במקביל היה עורכו של הירחון התורני "הפרדס", שהיווה במה ידועה לפירסומים [[תורה|תורניים]] של גדולי ישראל. בשנת [[תשנ"ה]] ייסד והקים את המתיבתא "בית אברהם ועמק הלכה", על שם רבו מפולין, הרב אברהם וינברג.

בערב [[חג הסוכות]] שנת [[תשנ"ו]] לקה הרב עלברג בהתקף לב קשה ומצבו הלך והחמיר. כעבור שבועיים, ביום רביעי [[ח' בחשוון]] [[תשנ"ו]], נפטר (85) ומנוחתו כבוד ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]].

עם הזמן התחזקו קשרי הידידות של הרב עלברג עם הרבי והוא הורשה להיכנס לחדרו של הרבי גם בזמנים שלא נועדו ל[[יחידות]]. הפגישות ביניהם היו ארוכות מהרגיל. כשהרבי [[יחידות#יחידות כללית|הפסיק לקבל אנשים ליחידות]] היו מסדרים שולחן ב"[[מרכז חב"ד העולמי - ‏770 איסטרן פארקוויי#גן עדן התחתון|גן עדן התחתון]]" (הפרוזדור שלפני חדר הרבי ב-[[770]]), שם הייתה נערכת פגישתם. הרבי והרב עלברג גם היו מתכתבים ביניהם רבות על נושאים הלכתיים שונים, בית היתר על תוכן דברי הרבי בהתוועדויות{{הערה|חלק מההתכתבויות פורסמו בספרו של הרב עלברג "שלמי שמחה".}}.

ביום [[כ"ז בטבת]] [[תשנ"א]] עבר ב[[חלוקת דולרים]] והרבי חייך אליו ואמר לו: "בתוך כל הנערים"?!{{הערה|כלומר, למרות שהרב עלברג היה יכול לבוא באופן פרטי, בכל זאת עמד בתור והגיע יחד עם כולם.}} באותה הזדמנות מסר לרבי ספר חדש שהדפיס וכן מכתב '[[פדיון נפש]]' עם שמות שהרבי יתפלל עבורם. הרבי דיבר עמו אודות "קול קורא" שיצא אז מאת "[[אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה (UOR)|אגודת הרבנים]]".

תפקידו של הרב עלברג כעורך בטאון "הפרדס" נוצל פעמים רבות כדי לפרסם את דעותיו התורניות של הרבי במגוון נושאים, פעמים גם על פי בקשה ישירה מהרבי. ב[[חודש אייר]] שנת [[תשכ"ד]], מאה וחמישים שנה ל[[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]], ביקש הרבי מהרב עלברג שיוציא גליון "הפרדס" מיוחד שיעסוק באדמו"ר הזקן, שיטתו וספריו. הרב עלברג הבטיח למלא את בקשת הרבי{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?sits=1&req=15913&st=%u05E2%u05DC%u05D1%u05E8%u05D2 אגרות קודש חכ"ג עמ' קפא] וכן [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15913&hilite=ea31a071-0aca-4581-918d-235070b3ea6d&st=%u05e2%u05dc%u05d1%u05e8%u05d2&pgnum=196 בעמוד רכ"ב].}} וכעבור תקופה הודפס הגיליון.

ב[[התוועדות]] שנערכה ביום [[י' בשבט]] [[תשל"ו]] בחר הרבי שבעים ואחד זקנים שיפסקו ש[[ארץ ישראל]] שייכת לעם ישראל. הרב עלברג היה אחד מהם ובמהלך אותה [[התוועדות]] אף כובד לשאת דרשה הלכתית בנושא [[שלמות הארץ]]{{הערה|1=[http://www.youtube.com/watch?v=KqXgxqEAMcg&feature=player_embedded#at=84 הרב שמחה עלברג מכריז ב[[התוועדות]] של הרבי שארץ ישראל שייכת לעם ישראל (1:24)] {{וידאו}}}}. במוצאי חג [[אחרון של פסח]] בשנת [[תשל"ח]] מסר הרבי שיחה תקיפה אודות המצב הביטחוני בארץ ישראל, בין היתר התבטא על תנועת "שלום עכשיו" - "תנועה הכי מסוכנת לעם ישראל". הרב עלברג, שנכח ב[[התוועדות]] ושוחח במהלכה עם הרבי, סיכם את הדברים לעצמו והם פורסמו ב[[שבועון כפר חב"ד]]{{הערה|גיליון 734.}}.

|כותרת=הרב עלברג עם הרב גרליק - סיפור

|מקור=[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 708

"באחת השנים באמצע זמן הקיץ הודיעו מהמזכירות של הרבי שהרב עלברג מגיע בשבוע הבא לאירופה ואני (הרב [[גרשון מענדל גרליק]]) מתבקש לעמוד לימינו. בדיוק באותו שבוע היתה צריכה להתקיים ב[[אנטוורפן]] חתונה של אברך אחד ששהה בעבר במילאנו, ומצאתי את עצמי במבוכה: מצד אחד אני מוכרח להופיע בחתונה, מאידך הרב עלברג אמור להגיע ואינני יודע באיזה יום, ואם לא אהיה בבית לא יהיה אפילו מי שיענה על הטלפון כשהאורח יגיע. החלטתי לבסוף לנסוע לאנטוורפן, אבל במשך כל הנסיעה והחתונה הייתי מוטרד מה[[מחשבה]] שנסעתי ממילאנו אף על פי שעלי לעמוד לימינו של הרב עלברג. ה[[מחשבה]] לא נתנה לי מנוח, ולכן החלטתי במהלך החתונה לנסוע בחזרה כבר למחרת בבוקר למילאנו. בינתיים לחצו עלי האברכים באנטוורפן להשאר עוד יום אחד ומשום מה נכנעתי להם. למחרת בבוקר יצאתי לבית הנתיבות, ובעודי ממתין לרכבת שמעתי פתאום שמישהו קורא לי מרחוק: "מה אתה עושה כאן הרי אני מחפש אותך", ואכן האיש שקרא לי היה לא אחר מאשר הרב עלברג!

"הרב עלברג אמר לי שהוא נוסע עתה ל[[עיירה]] מונטריי בכדי לבקר את הגאון רבי יחיאל ווינברג בעל ה"שרידי אש", וכיון שאני פנוי הוא מבקש שאתלווה אליו. "כאשר עלינו לאוטובוס ראינו באחד המושבים יהודי שפניו מעידות עליו שהוא רב ובר אורייין. כשהלה ראה אותי עם הרב עלברג הוא השמיע [[צעקה]] של הפתעה: "זה

לא יכול להיות, זה לא יכול להיות" והוסיף: "דע לך שהרבי שלך הוא נביא בפועל"! וכך סיפר: אני והרב עלברג הגענו לאירופה בכדי להשתתף בדין תורה. לפני שיצאנו מניו יורק היינו ביחידות אצל הרבי מליובאוויטש, והרבי אמר להרב עלברג שבהיותו באירופה ילך לבקר את הרב גרליק. הרב עלברג שאל את הרבי: "היכן אוכל למצוא אותו, הרי זה באמצע הקיץ"? והרבי השיב: "כאשר תסיים עם הענינים שלך בוודאי תמצא אותו". והנה לפני שעה וחצי סיימנו את הדין תורה והחלטנו לנסוע אל הרב ווינברג, התישבנו כבר באוטובוס והודיעו לנו שהנסיעה תצא בעוד חצי שעה. פתאום הרב עלברג קם ואמר שהוא מרגיש שעליו לרדת משום מה מהאוטובוס ולהסתובב כמה דקות בתחנת הרכבת. ועכשיו הוא חוזר איתך, בדיוק כפי שהרבי אמר.

|תוכן=[[מסירות נפש]]. בשתי המילים האלה כרוך כל תוכנה ונשמתה של ליובאוויטש. [[מסירות נפש]] הוא העמוד והבריח התיכון והיסוד, עליהם מתבססת חסידות ליובאוויטש. הוא המעיין הנובע והבלתי פוסק, ממנו שואבת ליובאוויטש את כל כוחותיה הרוחניים.

*{{קישור התקשרות צאח|2084|12592|1150|הגאון הרב שמחה עלברג|הרב מרדכי מנשה לאופר}}

{{הערות שוליים|טורים=כן}}