כת הפרנקיסטים: הבדלים בין גרסאות בדף

מדבריו של יעקב פרנק<ref>מובא בספר דרשותיו 'דברי האדון'.}}: באתי לפולין רק כדי לבטל את כל החוקים ואת כל הדתות. רק כך תצאו מעבדות לחירות, אני ארמוס את כל החוקים. לשם כך יצאתי מבין היהודים.  

[[ועד ארבע הארצות]] הכריז [[חרם]] על קבוצה של כאלפיים יהודים שנחשדו בפרנקיזם<ref>הרב [[יעקב עמדין]] - היעב"ץ - היה בין הפעילים המרכזיים, במיוחד שלושת חתניו כיהנו חברים בועד ארבע ארצות.}}.  

החרם נכתב על ידי חברי [[הקלוז בברוד]], בהשתתפות רבנים חשובים כמו הרב [[חיים הכהן רפפורט]], ועוד<ref>חתומים בחרם: בספר מלצי אש (הרב אברהם שטערן שנת תרח"ץ) בתאריך י"ג אייר מזכיר את הרב מור"ר נפתלי הירץ אשכנזי אב"ד דובנא}}.

כדרכם<ref>בכל זה ראה: ראה גם גנזי נסתרות ע' יח. שבחי הבעש"ט (מהדורת הורודצקי ברלין, תרפ"ב) ע' סז. ע' קמו. תולדות ישראל (יעבץ) חי"ג ע' 136.}} של מומרים לא הסתפקו אנשי הכת בעזיבת דרך ישראל בלבד, אלא אף ניסו להזיק בכל דרך לבני עמם. כחלק מהמרת דתם הודיעו הפרנקסטים לכנסייה שהתלמוד הוא מקור כל הבעיות של עם היהודי.

ההגמון דמבובסקי<ref>ראה לקמן את גירסת הרבי הריי"צ ברשימה באופן שונה. וכן את גירסת ה[[שבחי הבעש"ט]] באופן שונה קצת.}}, הבישוף של קאמניץ, מצא כאן שעת-כושר לפגוע ביהודים, והכריח את מנהיגי יהודי פודוליה להתייצב לפניו לוויכוח פומבי עם הפראנקיסטים. עם תום הוויכוח ולאחר כמה השתמטויות נאלצו הרבנים וזקני הקהילות שבפודוליה להתייצב שוב לפניו ביום ג' חשוון תקי"ח (17 באוקטובר 1757) כדי לשמוע את פסק הדין.

האגרת נמצאת ב[[גניזה החרסונית]] נדפס בהתמים<ref>אגרות קעד, קעה עמ' 558-9}}

במכתבי [[הגניזה החרסונית]]<ref>נדפסו ב'[[התמים]]' חוברת ו' ועוד.}} מובאים כמה מכתבים המספרים על יום חג שהכריזו הבעל-שם-טוב ותלמידיו לרגל ניצחונם על כת ה'פראנקיסטים'. ביום כ"ו תמוז יום ניצחון מורנו רבי ישראל הבעל-שם-טוב, על ה'פראנקיסטים' – אנשיו של משיח השקר יעקב פרנק שר"י – בעיר לבוב.

[[הרבי]] מתייחס במכתב מדוע החג הזה אינו ידוע, ומדוע אין חוגגים אותו<ref>אגרות קודש חלק י"ט ע' פא. ימי חב"ד ע' 216.}}:

כמו כן [[הרבי]] ציין שיש סתירות בין מכתב הגניזה, שהתאריך<ref>וכידוע שבמכתבי הגניזה התאריכים לא מדוייקים.}} במכתבים ככל הנראה לא מדוייק<ref>הוספה לשיחות ש"פ מטות מסעי כו תמוז תשמ"ב. נדפס בהתוועדיות תשמ"ב חלק ד' עמ' 1909 בשולי הגליון.}}.

[[הרבי הריי"צ]] מונה את אחד הטעמים להתנגדות אצל גדולי התורה יראי השמים בליטא לתורת החסידות שהיא הייתה מחמת החשש מכתות מחודשות ביהדות דוגמת הפרנקסטים<ref>ראה ספר השיחות תר"פ-תרפ"ז רשימת המאסר עם הוספות עמ' 228 https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/1/228.htm}}.

שאלו את כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, אם אמת כי סעודת אחרון־של־פסח שייכת לאיזה נס שהיה אצל הבעש"ט<ref>בספרי פולין מובא שאז היה הנס ששכח את תלמודו ומשמשו וחזר לו על ידי שאמר את האל"ף בי"ת (ראה התוועדות תש"כ ?).}}, ואמר כי איננו יודע, רק שמע אומרים כי אז היה ניצוח רוחני על הפראנקיסטים.. כי באחש"פ אמר כי ינצחום. פעם אמרו שזו סעודת-משיח, "ויצא חוטר" [הפטורת אחש"פ]<ref>(סה"ש תרצ"ו, עמ' 140. ובס' המנהגים, על-פי לקוטי-שיחות ד, עמ' 1299, בביאור שם "משיח'ס סעודה": להעיר אשר בהפטורת אחש"פ מדובר ע"ד משיח).}}.

עוד ציין הרבי הריי"צ ברשימותיו<ref>[https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת אדמו"ר מוהריי"צ] ע' יב ובהע' 58.}} שה[[משכילים]] נהגו להכחיש את חלקו של הבעש"ט בוויכוח בלבוב, על מנת לסלף ולהקטין את ערכו של הבעש"ט.

[[הרבי הריי"צ]] מאריך ברשימות<ref>מרשימת אדמו"ר מוהריי"צ שהודפסה בלקוטי דיבורים כ"ד טבת תיש"א (ליקוט לב). לקוטי דיבורים בלה"ק עמ' 767 ואילך.}} קבלה מרבותינו בקשר לפעולות הבעש"ט ושלוחיו לביטול הגזרות של שרפת התלמוד. ואת הגזרה ב[[לבוב]]<ref>אף שבמקורות שהובאו לעיל, נזכר שהגזרה בלבוב הייתה על שרפת הספרים, וברשימה כותב על הגזירה לביטול "עלינו לשבח", הנה מהזמן - תמוז תקי"ט, מקום - לבוב. מהאנשים - מצד עם ישראל ר' חיים רפפורט, ומצד שונאי ישראל להבדיל הארכיבישופים דמבוסקי מיקולסקי, מסתבר שזה אותו המאורע.}}, הרשימה מעלה גרסה שונה ומחודשת למאורעות ולניסי ההצלה.