כתיבה וחתימה טובה (ניגון): הבדלים בין גרסאות בדף

הניגון "'''כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה'''" חובר בחודש אלול שנת תשמ"ח, בעקבות שעוד מט"ו מנחם אב: "ולהעיר גם מהידוע ש״חמשה עשר באב״ עולה מכוון כמנין "כתיבה וחתימה טובה""<ref>[1] המראה מקום בשיחה הוא: דרכי חיים ושלום סימן תרפ״ד. ובספר השיחות תשמ"ז (ט"ו אב הערה 82) מוסיף לציין גם לשער ישכר ענין יום תבר מגל דרוש ב'.</ref>,

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה (וכן הטף, ילד לחבירו, וילדה לחברתה), לכאו״א בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הן בע״פ, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים<ref>מטה אפרים (להרה"ג אפרים זלמן מרגליות) סימן תקפ"א סעיף ט'. ומקורו במנהגי מהרי"ל ימים נוראים, בשם מהר"ש – רבינו שלום מנוישטט, רבו המובהק של המהרי"ל</ref>, ש״נוהגין כשכותב אדם לחבירו אגרת שלומים מן ר"ח אלול עד יום הכפורים רומז לו . . שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים״, אשר, ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו' ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו' — מוסיפה בברכתו של הקב״ה למלא משאלותיהם של כאו״א מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד.}}

כאשר הרבי שמע את הניגון הוא פנה לאחור ועשה כזה חיוך גדול, - הרב [[חיים ברוך הלברשטם]] אמר שמאז כ"ב שבט (יום הסתלקות הרבנית באותה שנה) הרבי לא חייך ככה, ואחרי כמה דקות מזכיר הרבי הרב [[לייבל גרונר]] ירד ושאל איפה המנהל, ואמר שהרבי תיכף יחזור, אז שאאסוף את כל הילדים יחד. מה שהיה הוא שהילדים היו כבר בדרך לצאת להורים שלהם שחיכו להם בחוץ, ר' ברוך טיילור קרא לכל הילדים חזרה, ושרנו שוב ושוב את הניגון כ-10 15 דקות עד שהרבי ירד חזרה למטה, והרבי הפתיע עם שיחה, שהוגה ונדפסה תחת הכותרת: "שיחת מוצאי יום ג' פ' שופטים, ג' אלול ה'תשמ"ח, לילדי מחנה קיץ "גן ישראל" (דעטרויט, מישיגען) שיחיו – בבית הכנסת<ref>אף שהשיחה נאמרה בביתו הקדוש, כתוב "בבית הכנסת", לכאורה בגלל שהרבי עשה את הקומה הראשונה בית הכנסת</ref>, אחרי תפילת ערבית".

בהתוועדויות תשמ"ח כינו את הניגון בשם "ניגון של שמחת תורה", ומספרים שעם הניגון הזה הרבי היה נכנס להקפות! שלא כמו ניגון "רחמנא דעני" המושר בימי הסליחות, שגם אותו מנגנים מהר בהתגברות הקצב, אולם התנועה שלו (הסולם שלו) הוא בשברון לב, הרי שהניגון של "כתיבה וחתימה טובה" במהותו הוא בתנועה של שמחה (סולם מז'ור). זה לא רק תחינה ותפילה ל"כתיבה וחתימה טובה", אלא פסק דין כמו שמבואר בטור, שלמרות שראש השנה הוא יום דין אבל אנחנו בטוחים מראש בניצחון ובחתימה טובה ולכן אנחנו ניגשים לראש השנה מתוך שמחה, בפרט כפי שהרבי הדגיש את עבודת השמחה הגלויה בחודש אלול<ref>במאמר "שוש אשיש" תשמ"ג בסופו.</ref>, ובי"ד אלול תשמ"ח, ימים ספורים אחרי המאורע הנ"ל, הרבי אמר את השיחה המפורסמת של "שמחה בטהרתה".