וילנה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין שינוי בגודל ,  31 באוגוסט 2020
מ
החלפת טקסט – "דוגמא" ב־"דוגמה"
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "דוגמא" ב־"דוגמה")
שורה 35: שורה 35:
הראשון שהצליח להקביע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי [[אהרון הגדול מקרלין]], שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא.
הראשון שהצליח להקביע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי [[אהרון הגדול מקרלין]], שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא.


החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת [[תקל"ב]], הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה{{הערה|יש לציין שקהילת וילנא היתה הקהילה היחידה בכל רחבי [[ליטא]] שהתנגדה לתורת החסידות, ושאר קהילות ה[[מתנגדים]] ב[[ליטא]] לא הצטרפו אליהם. החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן מנסה לתלות זו בעובדה שבאותה תקופה פרצה בוילנא מגפת דבר והפילה חללים רבים מבני העיר. תושבי העיר חיפשו סיבות רוחניות שבשלהם קיבלו עונש קשה שכזה, ופרנסי הקהילה שחששו שיאשימו אותם בכך (בגלל שניהלו באותה תקופה מלחמה נגד רב העיר), הטילו את האשמה על החסידים, שכיבכול בגללם פרצה המגיפה.}}. ה[[מתנגדים]] החריפים שבעיר עשו שימוש רב בכוחו ובהשפעתו של הגאון מוילנא, ודאגו למסור לו עדויות כוזבות כביכול החסידים מחללים את קדושת הצומות{{הערה|כך לדוגמא העידו בפניו שתי עדים מהימנים בשבועה, שהם ראו חסידים שאוכלים ב[[תשעה באב]], אלא שהם העלימו ממנו את העובדה שדבר זה אירע בשנה בה הקביעות של [[תשעה באב]] חלה בשבת, כך שלא היה כל פסול הלכתי במעשיהם.}}, לא מתנהגים בצניעות{{הערה|העדים העידו שראו את החסידים רוקדים עם בנות בבית הכנסת בשמחת תורה, אך העלימו את העובדה שהם מתכוונים לילדות קטנות של החסידים, שרכבו על כתפי אבותיהם בשעת הריקודים.}}, וכדומה.
החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת [[תקל"ב]], הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה{{הערה|יש לציין שקהילת וילנא היתה הקהילה היחידה בכל רחבי [[ליטא]] שהתנגדה לתורת החסידות, ושאר קהילות ה[[מתנגדים]] ב[[ליטא]] לא הצטרפו אליהם. החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן מנסה לתלות זו בעובדה שבאותה תקופה פרצה בוילנא מגפת דבר והפילה חללים רבים מבני העיר. תושבי העיר חיפשו סיבות רוחניות שבשלהם קיבלו עונש קשה שכזה, ופרנסי הקהילה שחששו שיאשימו אותם בכך (בגלל שניהלו באותה תקופה מלחמה נגד רב העיר), הטילו את האשמה על החסידים, שכיבכול בגללם פרצה המגיפה.}}. ה[[מתנגדים]] החריפים שבעיר עשו שימוש רב בכוחו ובהשפעתו של הגאון מוילנא, ודאגו למסור לו עדויות כוזבות כביכול החסידים מחללים את קדושת הצומות{{הערה|כך לדוגמה העידו בפניו שתי עדים מהימנים בשבועה, שהם ראו חסידים שאוכלים ב[[תשעה באב]], אלא שהם העלימו ממנו את העובדה שדבר זה אירע בשנה בה הקביעות של [[תשעה באב]] חלה בשבת, כך שלא היה כל פסול הלכתי במעשיהם.}}, לא מתנהגים בצניעות{{הערה|העדים העידו שראו את החסידים רוקדים עם בנות בבית הכנסת בשמחת תורה, אך העלימו את העובדה שהם מתכוונים לילדות קטנות של החסידים, שרכבו על כתפי אבותיהם בשעת הריקודים.}}, וכדומה.


מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ו[[אדמו"ר הזקן]]) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר.
מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ו[[אדמו"ר הזקן]]) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר.

תפריט ניווט