מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי): הבדלים בין גרסאות בדף

ר' מנחם נחום היה קרוב מאד ל[[אדמו"ר הזקן]]. בבואו לעונת השידוכים, אמר לו אדמו"ר הזקן, שבאם בבגד המשי העליון במלבושי החתונה, יעשו לו טלאי על בגדו, ילמד עמו [[אדמו"ר הזקן]] ויבטיח לו להיות 'אתי עמי במחיצתי', ר' מנחם נחום שאל את [[אדמו"ר הזקן]] האם הוא צריך להסכים כלפי חוץ, או לרצות בכך, ענה לו [[אדמו"ר הזקן]] צריך לרצות בכך ובאמת, עקב כך ר' נחום לא רצה, וכל ימיו היה מקונן על כך שלא הסכים. לפני החופה [[אדמו"ר הזקן]] קרע חלק מעור הצוארון שהיה לבוש בו (כמנהג הגבירים) והבטיח לו עבור זה אריכות ימים.

בשעת הבריחה מנפוליון ישב ר' מנחם נחום בעגלה הראשונה, כאשר [[אדמו"ר הזקן]] היה בעגלה החמישית, הסדר בנסיעה היה שר' נחום הוביל את השיירה, ובכל צומת עצר ושאל את [[אדמו"ר הזקן]] היכן לפנות. [[אדמו"ר הזקן]] היה יורד מהעגלה, נשען על מקלו ב[[דביקות]] משך זמן, ולאחר מכן מורה היכן לפנות. באחד הצמתות שכח ר' מנחם נחום לשאול את [[אדמו"ר הזקן]] היכן לפנות, ופנה לדרך מסוימת, כאשר שם לב לכך אמר [[אדמו"ר הזקן]] : "טוב הוא כאשר הנכד הולך בדרך זקנו, וההיפך הוא כשהסבא נאלץ ללכת בדרך שהנכד מוביל". ויצו לנסוע הלאה. הטעות בפרשת הדרכים גרמה לעיכוב בדרך ול[[הסתלקות]]ו של [[אדמו"ר הזקן]] בדרך בכפר פיענע. מאורע זה גרם לר' מנחם נחום להיות בצער גדול כל ימי חייו.