אברהם שיינס: הבדלים בין גרסאות בדף

היה מגדולי גאוני העיר [[שקלאוו]] ו[[מתנגד]] חריף לחסידות, (אביו ר' צבי היה מגדולי ומחושבי ה[[מתנגדים]]), ישב בשורה הראשונה באסיפות ה[[מתנגד]]ים נגד ה[[חסיד]]ים, שהתקיימו בדרך כלל בעיר [[שקלוב]]{{הערת שוליים|"אף היותו צעיר לימים מפני גדולו וחכמתו היה גם הוא מאנשי האסיפה" ([[ספר בית רבי]])}}.

על התנגדותו מסופר כי לקראת [[תענית ציבור]] שהתקיימה נגד ה[[חסיד]]ים הציע ר' אברהם לכנס את כל יושבי ערי [[ליטא]] שיאמרו את הסליחות: "אנשי אמנה אבדו... פסו גודרי גדר...קמי בפרץ אין..."{{הערת שוליים|בית רבי. יש שהוסיפו שהציע להקריא את פרק ק"ט ב[[תהילים]], אך לא נמצא מקור מוסמך לכך}}.

בצעירותו היה לו חבר עמו היה לומד מידי יום, וחבר זה לקחו עימו לשמוע מבעד לחלון את סדר [[תיקון חצות]] אצל הגאון הגדול ר' [[יוסף כל בו]], שהיה מחשובי [[חסיד]]י [[אדמו"ר הזקן]] ושהה ב[[שקלוב]] כדי לקרב ל[[חסידות]] {{הערת שוליים|על התקרבותו מסופר (בית רבי): "כאשר שמעו (הר"א) את ה[[תיקון חצות]] שלו (של ר"י) נתפעל הר"א מאד כי מעודו לא ראה ולא שמע כאלה. והבין הדבר לתכליתו כי לא כאשר חשב על החסידים כן הוא ורק דרך החסידי הוא גבוהה ומאד נעלה כו'. ועל כן נתלהב [[לב|ליבו]] להתחבר ל[[אנ"ש]] ולנסוע ל[[אדמו"ר הזקן|רבינו]]".}}, ומיני אז גילה את אור החסידות ונהיה לתלמיד של ר' יוסף כל בו, על מנת להסתיר את הדבר מבני משפחתו החל ללמוד בספר [[ראשית חכמה]]{{הערת שוליים|אף אינו ספר חסידות ממש, מכל מקום היה נחשב אז ל'ספר של הכת'.}}. כאשר גילה אביו ר' צבי שבנו החל ללמוד חסידות, הכהו מכות נמרצות, אך ר' אברהם המשיך ללמוד בהחבא דברי [[חסידות]].

כל אותו הזמן המשיך להסתופף בצלו של ר' יוסף, וזה האחרון לימוד אותו [[חסידות]] בשופי וסיפור לו סיפורים רבים{{הערת שוליים|אותם סיפר בהמשך חייו לרבים אחרים, ראה לדוגמא [[לקוטי דיבורים]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] ([[לשון הקודש]]), חלק ג-ד' עמ' 642, ועוד.}}.

[[אדמו"ר הזקן]] הגיע פעם לביקור בעיר [[קאפוסט]] הסמוכה לשקלוב, ר' אברהם וחבריו ששמעו על ההזדמנות נמלטו רגלי באישון לילה משקלוב לקאפוסט, הם הגיעו לעגלת [[אדמו"ר הזקן]] ונסעו עמו ל[[ליאזנא]], שם הסתופפו בצילו. בבוקר, כאשר גילו אביו ואחיו שר' אברהם אינו בביתו החלו בחיפושים אחריו{{הערת שוליים|כן מקובל במסורת, כי אם בבית רבי מספר רק כי 'לאחר זמן נודע'.}}, וכעבור זמן גילו שנמצא אצל [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ליאזנא]].

בני משפחתו ישבו עליו שבעה, כדרך שיושבים על המת, אביו פנה אל [[אדמו"ר הזקן]] במכתב ובו תביעה להשיב את ר' אברהם לביתו. לאחר דין ודברים ארוך וחילופי מכתבים בין [[אדמו"ר הזקן]] לגאוני [[וילנא]] ו[[שקלוב]] כר' [[חנוך העניך שיק]] ולאחר שכתבו לו כתב התחייבות שלא יכוהו שוב {{הערת שוליים|ופירוט כל הנ"ל מתואר באריכות ב[[ספר בית רבי]] עמ' 118-ס'.}}, חזר ר' אברהם לביתו, שם סגרוהו בעליית גג ולא נתנו לו לאכול. לאחר דין ודברים נוסף הצליח לשכנע את אחת מאחיותיו שלא סר מדרך התורה והיא הביאה לו אוכל בחשאי.

משם הלך לגאוני שקלוב. לאחר וויכוח ארוך בינו לבין הגאונים ר' [[חנוך העניך שיק]] ור' [[משה ראסקעס]]{{הערת שוליים|פרטי הוויכוחים בהרחבה - [[ספר בית רבי]] שם}}, שם ניצחם, הורו לאביו לאפשר לו לחיות במנוחה. מאז ישב במנוחה בבית אביו ולמד [[נגלה]] וגם [[חסידות]], במהלך זמן זה גם נשא אשה.

כעבור זמן מה חפץ לנסוע שוב לרבו [[אדמו"ר הזקן]], אך בפעם זו שלא כבפעם קודמת נסע בריש גלי ולנסיעה זו אף הצטרפו מספר אברכים כר' [[פנחס רייזעס שיק]]{{הערת שוליים|בן ר' העניך, אשר לאחר הויכוח נוכח לדעת אשר החסידות הינה דבר חיובי ביותר ולא מחה ר' העניך בבנו, אלא עודדו בנסיעתו לאדמו"ר הזקן.}}.

[[רחל (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית רחל]] נפטרה בגיל צעיר לפני שנת [[תקס"א]], והותירה אחרי' בן שנפטר אף הוא בגיל צעיר{{הערת שוליים|ה[[חסיד]] ר' [[חיים מאיר הילמאן]] מעיד ב[[בית רבי (ספר)]]: "ושמענו מעשה נוראה בדבר פטירתו ואכ"מ" (שם, נ"ט עמ' א', עמ' 116)}}.

ר' אברהם נישא בזיווג שלישי והולידה לו בנים, כולם [[למדנים]] גדולים{{הערת שוליים|בעל [[ספר בית רבי]] מעיד כי "וגם עתה.. לא נפסק הרבנות מזרעו", ובהערה א' מפרט רבים מגדולי תורה שהם מצאצאיו}}, לאחר החתונה עקר מליאדי {{הערת שוליים|ראה [[קובץ הערות וביאורים אהלי תורה]], [[חג השבועות]] [[תשנ"ב]], עמ' 34}} אך המשיך לנסוע לאדמו"ר הזקן.

בפנקס חברה קדישה של קהילת שקלוב מופיע שנפטר בכ"ה [[אלול]] שנת תקפ"ז.{{הערת שוליים|משפחות ק"ק שקלוב בתוך קובץ על יד, יא עמ' קסד.}}