מז'יבוז': הבדלים בין גרסאות בדף

'''מזיבוז'''' (באוקראינית: '''Меджибіж''' (מְיֶג'יבּיז'); בפולנית: '''Międzybóż''' (מְיֶנְדְזִ'יבּוּז'); ב[[יידיש]]: '''מעזשביזש''') היא עיירה [[יהודי]]ת בצפון פודליה{{הערת שוליים|כיום היא במחוז חלמניקי שב[[פולין]].}}, שהייתה שנים רבות מרכז של [[תורה]] ו[[חסידות]]. בפי היהודים היא כונתה '''ציון של פודליה'''{{הערת שוליים|על משקל לשון הפסוק "עַל הַר צִיּוֹן שֶשָמֵם שׁוּעָלִים הִלְכוּ בוֹ" (מגילת איכה, ה, יח) והפסוק "הַר צִיּוֹן יַרְכּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב" (תהלים, מח, ג), העוסקים בעיר [[ירושלים]] כמרכז רוחני של העם היהודי. למקורות בהם מופיע ביטוי זה כלפי מז'יבוז', ראו בספר 'שרי המאה' חלק ג' פרק א'.}} ו'''די קליינע ארץ ישראל''' (=[[ארץ ישראל]] הקטנה{{הערת שוליים|ראה בחוברת 'אחד היה ואחריו לא יהיה.', [[שבועות]] [[תש"ע]] עמ' 14.}}).

בשנת ת"ס כבשה מלכות [[פולין]] את העיר{{הערת שוליים|מסורות [[חסיד]]יות מסוימות טוענות כי הכיבוש הפולני אירע לאחר התיישבות הבעש"ט בעיר, בשנת [[ת"ק]].}}. ובשנת [[תק"ו]] כבשה נסיכות וואהלין את העיר.

בסביבות שנת ר"ס התיישבו בה [[יהודי]]ם שנמלטו מעיירות אחרות עקב פרעות ורדיפות, והעדיפו להתיישב במז'יבוז' עקב היותה עיר מבוצרת{{הערת שוליים|בקרב היהודים היא כונתה 'עיר מבצר'.}}.

בשנת ש"ס לערך התיישב במזיבוז' הגאון רבי [[יואל סירקיס]] שפיתח אותה והפכה למקום של אורה. הוא הקים בה ישיבה אלי' זרמו תלמידים מכל [[פולין]]. הקהילה זכתה לפרסום בכל תפוצות [[ישראל]], וכונתה 'קהילת אורה של תורה'{{הערת שוליים|בהרחבה על תקופה זו ראה בספר [[שרי המאה]] מאת י"ל פישמאן מימון חלק ג' בתחילתו.}}.

תפילתו של הב"ח הייתה בבית הכנסת הגדול של העיר{{הערת שוליים|שכונה עוד שנים רבות לאחר-מכן "דעם בחה'ס שול".}}. פסקיו בענייני [[בית הכנסת]] עברו במסורת [[יהודי]] מזיבוז' מדור לדור{{הערת שוליים|מגורי הב"ח בעיר היו לאחר ארבעים שנה סיבה להתציישבות הבעש"ט בה - חוב' אור עולם - המודיע, [[שבועות]] [[ה'פרצת]] עמ' כ"ו.}}.

בערך בשנת ש"ע עזב הב"ח את העיר{{הערת שוליים|הב"ח נפטר בב' [[אדר]] ת"א.}}.

לאחר מכן כיהן בה הגאון ר' משה כ"ץ מחבר הספרים 'פני משה', 'קרן עור' ועוד ספרים{{הערת שוליים|אחיינו של בעל הסמיכת חכמים}}.

[[פרעות ת"ח ות"ט]] חוללו חורבן בקרב תושביה היהודים של מזיבוז'. בשנת ת"ח תקפו גדודי הקוזאקים בראשותו של בוגדן חלמניצקי את העיר ורצחו הרבה יהודים. בחודש [[תמוז]] ת"ט חזרו הקוזאקים לעיר, השמידו את רוב היהודים ושרפו את בתי העיר{{הערת שוליים|בספריי הסטוריה הכללית של ישנו דיון סוער מי היה הגורם לנפילת העיר המבוצרת. היו שהעלו השארה ששומרי העיר האנטישמים נטשו את מצודות העיר בשל שנאתם ליהודים.}}.

לאחר מספר שנים חזרו [[יהודי]]ם להתיישב בעיר. בראש הקהילה עמד רבי צבי אפקטז{{הערת שוליים|כרב מטעם הממשלה כיהן ר' [[בעריש ביילואויס]].}} וכ[[מו"צ]] כיהן רבי יעקב יהודה לייב ממז'יבוז'.

הבעש"ט שמע על ההצעה והסכים, באמרו: "יכלתי להתיישב בעיר [[נמירוב]]{{הערת שוליים|עיר מרכזית וחשובה.}} שבה נרצחו יהודים רבים על קידוש השם{{הערת שוליים|בזמן גזירות ת"ח ות"ט, ובראשם הגאון רבי [[יחיאל מיכל מנמירוב]].}}, אמנם, אני מעדיף את מזיבוז' כיוון שלידה מצוי נהר ויהיו לי [[דג]]ים בשפע לכבוד [[שבת]]"{{הערת שוליים|בשם ר' יוסף ממזי'ובוז', נכדו של נכד הבעש"ט בעל 'דגל מחנה אפריים' מסופרת גרסא אחרת הקשורה לבניית בית מדרש חדש בעיירה במקום בית המדרש הישן על ידי הרב מטעם הממשלה של העיר, ה[[תלמי דחכם]] הנגיד ר' [[בעריש ביילואוייס]], ונתעורר קטרוג על אודות העיירה, ור' בעריש חלה מאד, הבעש"ט הגיע לרפאו, וכדי לבטל את הקטרוג התיישב בעיירה וקבע מושבו בבית המדרש הישן. ואכ"מ. ראה בארוכה בספר 'עיר מבצר'.}}.

ואכן, באותה השנה{{הערת שוליים|ישנם מספר גרסאות לשנת התיישבותו במקום, אך הגרסא הרשומה במסכים היא שנת ת"ק.}}. התיישב הבעש"ט במקום, יחד עם בתו מרת [[אדל]], חתנו הרב [[יחיאל מיכל אשכנזי]]{{הערת שוליים|במשך השנים נולדו במקום ילדיהם, ר' משה חיים אפריים בעל ה[[דגל מחנה אפרים]], ר' [[ברוך ממז'יבוז]] והבת פייגא, אם ר' [[נחמן מברסלב]].}}, עוזרו וספרו ר' [[צבי סופר]] ותלמידו בן לוויתו ר' [[זאב וולף קיצס]]. על פי מסמכים, הרי שכ'דוקטור' ו'בעל שם' הוא קיבל דירה בחינם ליד בית המדרש הישן, בו התפלל ופטור מלא ממיסים.

באותו זמן היה בית מדרשו של הבעש"ט [[בית המקדש]] של הדור ההוא{{הערת שוליים|ראה [[קונטרס בית רבינו שבבבל]], [[תשנ"ב]].}} והבחינה הרוחנית של [[לוחות הברית]] שרתה בו{{הערת שוליים|מחלומו של ר' [[זאב וולף קיצס]], הובא בספר [[שמועות וסיפורים]] ל[[חסיד]] ר' [[רפאל נחמן הכהן]], ח"ב.}}.

ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] [[הסתלקות|נסתלק]] [[הבעש"ט]]{{הערת שוליים|ראה בארוכה ב[[ספר התולדות הבעל שם טוב]] מאת [[אברהם חנוך גליצנשטיין]] בפרק '[[הסתלקות]]ו'.}}, ומנחותו כבוד במרכז בית החיים של העיירה{{הערת שוליים|בנשים האחרונת שיפץ אדם בשם ישראל מאיר גבאי העומד בראש ארגון בשם 'אהלי צדיקים', השייך לזרם הספרדי ב[[חסידות ברסלב]] את האוהל ובנה שם בניין גדול ומפואר.}}. בנו, [[רבי צבי]], המשיך להנהיג את [[תנועת החסידות]] בעיירה, עד ל[[ז' [[סיוון]] תקכ"א]], בה מסר את הנהגת החסידות ל[[המגיד ממזריטש]] בהוראת אביו בחלום. המגיד העתיק את מושבו ואת מרכז [[תנועת החסידות]] ל[[מזריטש]], ר' צבי המשיך להתגורר בעיירה כשנתיים ולאחר מכן{{הערת שוליים|'אחד היה - המבשר' עמ' ל"ב, ויש חולקים.}} העתיק את מושבו ל[[פינסק]]. ב[[מז'יבוז]] נותרו ר' [[זאב וולף קיצס]], חתן הבעש"ט ר' [[יחיאל אשכנזי]], רעייתו מרת אדל ומספר [[חסיד]]ים שנותרו בעיירה. בין השנים [[תקכ"ז]] - [[תקל"ב]] שהה בעיירה גם ה[[צדיק]] ר' [[זלמן מלוצק]], מתלמידי [[הבעש"ט]], אך למרות זאת איבזה מז'יבוז' ממרכזיותה.

מסופר{{הערת שוליים|מפי השמועה}} כי בזמן הנהגת ר' ברוך [[חסיד]]י [[חב"ד]] נמנעו מלהיכנס לעיירה, עקב המחלוקת שהייתה בין ר' ברוך ל[[אדמו"ר הזקן]].

בשנת [[תקע"א]] [[הסתלקות|נסתלק]] ר' ברוך{{הערת שוליים|על פי אנצקלופדי' 'גדולי הדורות'.}}.

לאחר פטירת ר' ברוך פנו אנשי הקהילה ל[[אדמו"ר]] ר' [[אברהם יהושע העשל מאפטא]], שהה אז בעיר [[יאס]], בבקשה לבוא לכהן כ[[רב]] בקהילתם{{הערת שוליים|יחסי האוהב ישראל עם [[חסידות חב"ד]] היו מעט מתוחים.}}. הוא נעתר לבקשתם{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיע לעיר הבחין כי פני בני הקהילה נפולות מעט, הוא שיער כי זה כיוון שחששו שלא יאריך ימים - בשל גילו המבוגר. הוא אמר להם: "הנני מבטיח לכם כי אכהן פה כרב שלוש עשרה שנים - בדיוק כמו ה[[דגל מחנה אפרים]]". ואכן, כך הי'.}} והגיע לכהן כרב בעיר.

בנו ר' יצחק-מאיר הנהיג את עדתו בזינקוב שליד מז'יבוז', נכדו של רי"מ, הרבי ר' אברהם יהושע העשיל{{הערת שוליים|חתן ר' [[שלום יוסף פרידמן]] מ[[חסידות סדיגורא|סדיגורא]]}}, חזר למז'יבוז' והנהיג שם [[חסידות]] משלו, נפטר בשנת [[תרמ"ח]]. את מקומו מילא בנו, ר' שלום יוסף ישראל, ולאחריו בנו בכורו ר' אברהם יהשוע ממזי'בוז' שאחר תקופה קצרה עבר לעיר טרנופול ושם הקים את חצרו. אחיו הרבי יצחק מאיר השיל ממזי'בוז' הנהיג את הקהילה אחריו כאשר אמו הרבנית בת שבע נשארה גם היא לגור שם. הוא קנה את בית המדרש של זקנו הרה"ק מאפטא מדודיו, והגן בחירוף נפש על [[בית הכנסת]] מפני הפקעה בידי השלטון. לאחר זמן לא רב הגיע גזירה מהשלטונות לפנות את כל היהודים מבית הכנסת והרבי יצחק מאיר עבר להנהיג את אדמרותו באודסה במחתרת. עלה לארץ הקודש והקים שם את בית מדרשו "אוהב ישראל" בחיפה.