יששכר דב גורביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספות. בהשתדלותם של בני משפחת ר' [[יעקב יוסף רסקין]] ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת [[תש"ה]] עבר ל[[סמרקנד]] כדי לשהות במחיצת החסידים שגרו שם. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה את רעייתו, מרת חנה בת ר' [[שמואל פבזנר]] (פעווזנער) מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]].

משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה תכונות ייחודיות: היה מנצל כל רגע מזמנו באופן קפדני. ברגעיו הפנויים ב[[בית רבקה]], היה לומד בעצמו או פועל עם מקורבים. מדי בוקר לפני התפילה למד שיעור חסידות, ומדי ערב היתה לו חברותא ב[[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים]] בעיירה הסמוכה [[ברינוא]] ללימוד [[גמרא]] ו[[שולחן ערוך]]. זאת בנוסף על הקפדתו היתרה על שיעורי [[חת"ת]] ו[[רמב"ם]] יומיים. כמו גם לימוד קטע מהספרים [[כתר שם טוב]] לה[[הבעל שם טוב|בעש"ט]] ו[[מגיד דבריו ליעקב]] להרב ה[[מגיד ממזריטש]] טרם עלותו על יצועו. נהג בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרת נצרכים ונזהר לדבר רק טוב על הזולת. היה ידוע כאיש אמת בתכלית, ישר וישיר, שגם דייק לרשום בפנקס מיוחד שנשא עמו כל פרוטה שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אנ"ש. הקפיד מאוד על [[תפילה]] בציבור, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה [[ברינוא]], גם בימי מזג האוויר קשה, כדי להתפלל במנין. היה [[מקושר]] לרבי והתמסר לענייניו, בהם גם לעידוד הצפייה ל[[גאולה]] ו[[משיח]].