קולע: הבדלים בין גרסאות בדף

'''קוּלֶע''' (בלשון רבים: '''קולעֶ'ס'''. במקור מ[[אידיש]]: '''איבעֶר-קולעֶן זִיך''' = להתהפך), הינו מצב המצוי בקרב חסידים בעתות שמחה מיוחדים כבעת התוועדות ולאחר לגימה, ה"קולע" הוא התהפכות וגלגול על הרצפה מתוך [[ריקוד חסידי]] באופן שהראש למטה והרגליים למעלה, ובכך מבטאים את עוצם השמחה המבטלת את כל מגבלות הטבע וחודרת בכל ה[[גוף]] באופן שהראש והרגל שווים, מבלי להתחשב בהבדלי המעמדות בין חסיד אחד למשנהו.

ראשית התופעה החלה כבר בראשית ימיה של [[תנועת החסידות]], ובקיצוניות בקרב תלמידי רבי [[אברהם מקאליסק]] שהנהיג בין תלמידיו וחסידיו סדר עבודה אשר עיקרו הוא ביטול היש העצמי, ולכך היו נוהגים לבזות ולהשפיל את עצמם בראשי חוצות על מנת להשים את עצמם ללעג וקלס במכוון, חסידים אלו נהגו להסתובב ברחובות העיר ולעשות "קולע" גם לתוך שלולית בוץ. [[המגיד ממעזריטש]], רבו של ר' [[אברהם מקלאיסק]] לא היה מרוצה משיטת ההנגה והקפיד עליו, עד כדי שהורחק מחצרו של המגיד עד שאדמו"ר הזקן התחנן בעדו אצל המגיד {{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_26267_40.pdf שיחת אדמו"ר הריי"צ, חול המועד פסח תרצ"ג].}}.