ברוך שמעון שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב ברוך שמעון שניאורסון נולד ב[[קראקא]] ביום [[כ"ה במנחם אב]] שנת [[תרע"ג]] לרב יוסף משה שניאורסון (שהיה מצאצאי [[אדמו"ר הצמח צדק]] ונשוי עם צאצאית של [[אדמו"ר האמצעי]]{{הערה|הרב יוסף משה שניאורסון, אביו של הרב ברוך שמעון, היה בנו של הרב נחום זלמן שניאורסון שהיה אב"ד בצ'רקס שהיה בנו של הרב אהרן משה (בן הרב [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]]) וחתנו של הרב מרדכי דב מהורנסטייפלייה, נכדו של הרב [[יעקב ישראל מצ'רקס]], חתן [[אדמו"ר האמצעי]].}}. בעריכת ה[[ברית מילה]] נקרא "ברוך" על שם [[ישראל ברוך פוזנר]], אביו של [[אדמו"ר הזקן]] ו"שמעון" על שם סבו (אבי אמו). בהיותו בן שלוש עשרה נסע להבתרך מפי ה[[אדמו"ר]] מ[[בעלז]], רבי יששכר דוב רוקח, שקירבו ונתן לו לעלות ל'מפטיר' בבית הכנסת הגדול, דבר שהיה מאוד לא שגרתי אצלו.

בבחרותו למד בישיבות; רדומישלא אצל הרב חיים ענגיל, ישיבת "כתר תורה" של חסידי [[רדומסק]] ואצל הגאון ר' שאול זאב עטינגר. בשנת [[תרצ"א]] הגיע ל"ישיבת חכמי לובלין" והיה מתלמידיו המובהקים של הרב [[מאיר שפירא]]. כשלמד בישיבת חכמי לובלין התרסם כגאון בתורה ומתמיד גדול ומונה על ידי הרב שפירא לבחון את התלמידים החדשים על מאתיים הדפים שנדרשו להיבחן, כל אחד במסכתות שלמד.

ב[[מלחמת העולם השניה]] נדד ל[[רוסיה]], שם ישב בצריף עזוב ועסק בתורה. כשניסה להבריח את הגבול מלמברג לווילנא, נתפס והושב בכלא למשך כשנה, לאחר מכן הוגלה להרי אוראל ב[[סיביר]], שם סבל רבות מרעב תוך כדי עבודת פיזית קשה בקור של סיביר. באחד הימים חלה במחלת הטיפוס והיה בטוח שקיצו קרב. לפתע ראה את רבו ב[[חלום]] שאומר לו "אחוז באבנטי ותינצל" והוא אכן ניצל. כשסיים את הגלות בסיבית עבר לבוכארה והמשיך ללמוד תורה, למרות התנאים הקשים ששררו גם שם. בהיותו בבוכארה פגש את הרב [[דוב בעריש וידנפלד]], אב"ד של צ'יבין, שהכירו עוד מלובלין ושם החליט על לקיחתו כחתן לבתו. בסיום המלחמה חזר לקרקא ומצא את חידושי התורה שלו ושל סבו (ה"ברוך טעם") אותם הטמין לפני שברח.

בשנת [[תשי"ב]] הוכתר כראש ישיבת [[תומכי תמימים לוד]] והחזיק בתפקיד כארבע שנים. לאחר מכן, על פי בקשת חתנו, עבר לכהן כראש ישיבת צ'יבין ב[[ירושלים]]. בתפקיד זה כהן קרוב לחמישים שנה, בהם לימד תורה לאלפי תלמידים. במקביל גם שימש כחבר ב[[מועצת גדולי התורה]].