חוש הציור: הבדלים בין גרסאות בדף

בלבוש המעשה הציור פחות שייך להגדרת ה"חוש" אלא יותר להגדרת ה"כישרון". הצייר שמצייר ציור פיזי אם הוא מוכשר יותר הציור יהיה "חי", עד אשר המתבונן בציור יוכל לבוא לידי רגש מכך. אדמו"ר הרש"ב סיפר אודות פעם אחת שביקר בתערוכת ציורים ושם ראה כמה ציורים שהיו ממש "חיים" והדבר הביא אותו לידי רגש ועשה עליו רושם עז, עד אשר נצרך לשבת על כסא{{הערה|מכתב מג' תמוז תרצ"ה (נדפס בסה"מ תשי"א עמ' 125)}}.

ב[[רשימת המאסר]] של אדמו"ר הריי"צ הוא מספר על כך שבהיותו במאסר הוא השתמש בחוש הציור והתחזק כך באמונה ובטחון בה' וכך צייר במחשבתו את מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] ומסיים: "מה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/11/2/270.htm ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרפ"ז רשימת המאסר]}}.