16,089
עריכות
מהר"ם מרוטנבורג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
לאחר שהתפרסם כגדול הדור לא ראה את אביו יותר, מחשש שאביו יכבדו כרב, ולדעתו הדבר נוגד את מצות [[כיבוד אב ואם]]. | לאחר שהתפרסם כגדול הדור לא ראה את אביו יותר, מחשש שאביו יכבדו כרב, ולדעתו הדבר נוגד את מצות [[כיבוד אב ואם]]. | ||
==כליאתו== | |||
===הסיבה לכליאתו=== | |||
לעת זקנתו החמירו רדיפות היהודים בגרמניה. ה[[יהודים]] נחשבו אז בגרמניה ל[[עבדי האוצר]] (Servi Camerae Regis) ולכן הייתה אסורה עליהם הגירה מגרמניה משום שזה היה נחשב אז בעיני השלטונות כבריחה. המהר"ם שהיה מעורב בארגון של [[הגירה]] שמטרתה הייתה [[עלייה לארץ ישראל|עלייה]] ל[[ארץ ישראל]] ולפי [[אברהם גרוסמן]] אף לפתח את היישוב היהודי בירושלים, החליט לברוח יחד עם משפחתו מגרמניה. יהודי [[מומר]] שהלשין עליו בעת שכבר הגיע ל[[איטליה]], הביא להחזרתו לגרמניה, ולכליאתו ביום ד' [[תמוז]] שנת [[ה'מ"ו]] ([[1286]]) על ידי הקיסר [[רודולף הראשון לבית הבסבורג]] במבצר אנזיסהיים (Ensisheim) שבחבל [[אלזס]] באשמת בריחה מגרמניה וניסיון לארגון בריחה המונית ממנה{{הערה|שם=דעת|{{דעת|יונה עמנואל|daat/kitveyet/hamaayan/divrey-2.htm|דברי מהר"ם מרוטנבורג בשנות מעצרו}}, המעיין, ניסן תשנ"ג}}{{הערה|שם=זיקה}}{{הערה|[[דן בהט]], [[בנימין זאב קידר]], [[זאב וילנאי]], '''רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל''', עמ' 66, תל אביב: [[הוצאת משרד הביטחון]], תשל"ד.}}. הקיסר תבע סכום עצום של 20,000 [[מארק גרמני|מארק]] תמורת פדיונו, ותלמידו, ה[[רא"ש]], אסף את דמי הכופר. | |||
===מצבו בכלא=== | |||
בתחילה לא ניתן לו כלל לעסוק בלימוד [[תורה]], עד שריחם עליו אחד משרי הממשלה וביקש שיקלו עליו במאסרו, והביאו לו, על פי בקשתו, קלף ודיו. על פי המסופר מכיוון שלא היה לו [[ספר תורה]], והיה לו צער רב על שלא יכול ל[[קריאת התורה|קרוא בתורה]] ב[[שבת]], התפלל המהר"ם וניתן לו משמים אחד מי"ג ספרי התורה שכתב [[משה]] (משה כתב ספר תורה לכל אחד מ[[שבטי ישראל|שנים עשר השבטים]], ואת האחרון לקח עמו בפטירתו השמימה, או שהונח למשמרת בארון העדות {{מקור}}) וממנו העתיק מילה במילה {{מקור}}. עד היום נמצא ספר התורה ב[[פראג]], בבית הכנסת [[אלטנוישול]]. כמו כן אפשרו לו ללמוד ולהתדיין עם אחד מתלמידיו הגדולים, רבי [[שמשון בן צדוק]], בעל ספר התשב"ץ, שבו תיעד בפירוט רב את מנהגי רבו. עם זאת כתב המהר"ם שאין בידו את חיבורי [[בעלי התוספות]], ולפיכך "...אם יימצא שה[[תוספות]] וספרי ה[[פוסקים]] חולקים עליי... דעתי מבוטלת להם". בהיותו בכלא כתב הוא פירוש למשניות סדר טהרות. בפירושו לפרק רביעי באהלות המתחיל במילים מגדל הפורח באוויר הוא כותב - 'כל אלו הדברים סבבתי והוספתי בפרק מגדל הפורח באוויר במגדל אזנשהיים בהיותי תפוס שמה מלבד מה שכתבתי כבר עליו בהיותי בביתי. שבח והלל לאלקי תהילתי אשר לא הסיר תפילתו וחסדו מאיתי ובמחשכים היה לי דברו נר לרגלי ואור לנתיבתי ולא עזבני ואל יטשני כל ימי היותי ואף כי אחרי מותי' | |||
===סוגיית תשלום הכופר לשחרורו=== | |||
על פי המסורת המקובלת, לא הסכים המהר"ם שסכום [[כופר נפש|כופר הנפש]] שהתבקש עבורו ישולם, כדי שלא להפוך את סחטנות השלטונות למשתלמת, על פי הכלל התלמודי שהנחה אותו ולפיו "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם" ([[משנה]] [[מסכת גיטין|גיטין]], ד, ו). כתוצאה מכך היה כלוא במשך שבע שנים, ולבסוף נפטר בכלאו. לפי אותה מסורת, גם לאחר פטירתו סירבו השלטונות לאפשר את פדיון גופתו. רק ארבע עשרה שנה לאחר מותו נפדתה לבסוף גופתו על ידי יהודי עשיר בשם אלכסנדר ווימפן, שתרם למטרה זו את רוב רכושו. בתמורה למעשהו זכה ווימפן להיקבר ליד קברו של המהר"ם ב[[יהדות וורמס#בית העלמין העתיק|בית הקברות היהודי]] שב[[וורמס]]{{הערה|שם=דעת}}. | |||
על מצבת המהר"ם חרוט: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ציון הלז לראש מרנא ורבנא מאיר בן הרב ברוך אשר תפשו מלך רומי בארבעה ימים לר"ח תמוז שנת ארבעים ושש לאלף השישי ונפטר בתפיסה י"ט באייר שנת חמישים ושלש ולא נתן לקבורה עד ארבעה ימים לירח אדר שנת שישים ושבע לאלף השישי.}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||