שמואל שפירו: הבדלים בין גרסאות בדף

את דרכו המוזיקלית החל כנער ב[[חסידות ערלוי]], שם שימש כסולן החצר. לאחר נישואיו בשנת [[תשנ"ד]] הקים את תזמורת "קול הנגינה", עם האמנים דני ממן וחיים קירשנבוים. בשנים תש"ס-תשס"ה שימש כחזן [[בית הכנסת]] הגדול ב[[מגדל העמק]] בראשות הרב [[יצחק דוד גרוסמן]].  

למד [[מוסיקה]], פיתוח קול ו[[חזנות]], בבית ספרם של אלי יפה ובנימין מונק, וכן מפי מוסיקאים וזמרי אופרה.

בשנת [[תש"ס]] הוציא לאור את סינגל הבכורה שלו בשם "כה אמר", וב[[תשס"ב]] לקח חלק בפרוייקט "אוצרות שבת" של דוד הוניג. ב[[תשס"ד]] הוציא את הסינגל השני שלו העונה לשם: "אהבת ישראל". השיר הפך ללהיט והוקדש לחתן פרס ישראל הרב [[יצחק דוד גרוסמן]].

החל משנת [[תשס"ו]] משמש כחזן בית הכנסת הגדול "אוהל אברהם" בפריז. משנת [[תשס"ט]] הוא משמש כחבר הנהלה, מעבד ומנצח המקהלה של בית הספר למוסיקה "ניגונית". ​מתלמידיו נמנים האמנים: [[דוד סיטבון]], זלמן אטל ובנימין ציילון.

ב[[תשע"א]] הוציא את הסינגל השלישי שלו בשם 'מפתח החירות' שהוקדש עבור שיחרורו של גלעד שליט. באותה שנה הוציא את הסינגל 'שאו מרום', איתו הוציא מספר חודשים לאחר מכן את האלבום הבכורה ('שאו מרום') בעיבודם של שמואל אטלן ורובי בנט. רוב התכנים בשיריו לקוחים מהמקורות. השירים מבוצעים בכמה שפות, אך בעיקר ב[[עברית]].

ב[[תשע"ו]] ראה אור סינגל החזנות הראשון שלו בשם "דאס אידישע ליד".

שיתופי הפעולה שלו על במות ברחבי העולם מונים גם אמנים ממגזרים ורקעים שונים. נקרא להנעים מספר פעמים ערבי כבוד בהשתתפות אנשי ממשל ודיפלומטים. במשך השנים היה במגעים עם מפיקים בנלאומיים עבור פרוייקטים מוזיקלים, אך סירב מסיבות הלכתיות.