שינויים

האגרת המכונה בשם '''אגרת הגאולה לבעש"ט''', הנקראת בריבוי מקומות בשם '''אגרת הבעש"ט הידועה''', ובשם, '''אגרת עליית נשמה להבעש"ט''', הינה אגרת שכתבה הבעש"ט ב' פעמים לגיסו הרב [[גרשון מקיטוב]] ששהה בארץ הקודש, ובה מתאר עליית נשמה שערך בראש השנה תק"ז, ועוד פרטים, ומתאר שעלה עליוןת מיוחדות שלא עלה בחייו, ועלה להיכל מלך המשיח<ref>{{הערה|על דרך שאלת רבי יהושע בן לוי את משיח סנהדרין · צח א.</ref> }} "[[אמת אימת אתי מר]]"<ref>{{הערה|כן הוא לשון האגרת, אך בדרך כלל מקובל לצטט "אמתי קאתי מר",</ref> }} ונענה (כדלהלן בפרטות) על דרך לשון הפסוק במשלי<ref>{{הערה|הלשון במשלי ה, טז: יפוצו מעיינתך חוצה.</ref> }} [[לכשיפוצו מעיינתך מעיינותיך חוצה]].

האגרת זו כנראה היא אגרת יחידה מסוגה ובאורכה שהגיע לידנו מלשונו הקדוש של הבעש"ט בעצמו, רוב ממש של דברי תורת הבעש"ט בעצמו לא הגיעו לידנו ובלשון רבינו הזקן<ref>{{הערה|ראה תניא אגרת הקודש כ"ה בתחילתה</ref>}}, "רק הם לקוטי אמרותיו הטהורות שלקטו לקוטי בתור לקוטי ולא ידעו לכיון הלשון על מתכונתו (אך המכוון הוא אמת לאמיתו)" ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, יוצא דופן אגרת זאת, שיש לנו את לשון הבעש"ט ממש באורך (ואפשר בשני נוסחאות שהם לשונו הקדוש של הבעש"ט בעצמו כדלהלן).

את האגרת כתב הבעש"ט פעמיים, בפעם הראשונה שלח את אגרת ביד תלמידו "[[המוכיח מפולנאה]]", הרה"ק רבי [[רבי יהודה אריה ליב]]. אך אגרת זו הראשונה לא הגיעה אל ר' גרשון. (וראה להלן, סברות על האפשרות שכעת יש בידנו גם את האגרת הראשונה של הבעש"ט).

את האגרת השנית השתדל הבעש"ט לשלוח לגיסו גיסו רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]] על ידי תלמידו החשוב רבי [[יעקב יוסף כ"ץ]] מפולנאה בעל ה"[[תולדות יעקב יוסף]]", שהיה בדעתו לעלות לארץ הקודש. אך גם האגרת השנית לא הגיעה לר' גרשון, מפני שבעל ה"תולדות" לעלות לארץ ישראל. והידפסה והדפיסה בעל התולדות בעצמו בספרו [[בן פורת יוסף]], ומחמת גודל חשיבות של בעל התולדות בחצר הבעש"ט, מתווסף בה חשיבות נוספת.

לראשונה נדפסה האגרת בספר [[בן פורת יוסף]] של הרב [[יעקב יוסף כ"ץ]], אשר ברשותו נמצא גוף המכתב.

בתשנת תרפ"ג הדפיס הרב דוד פרענקיל בלבבו את ספרו [['מכתבים מהבעש"ט ז"ל ותלמידיו]] ' ובו נוסח שונה ממכתב זה, נוספו בו משפטים חשובים מחד גיסא והחסרת קטעים מאידך גיסא. הדפסת נוסח זה הביא לידי דיון רחב<ref>{{הערה|ראה סיני כרך סז, עמ' קכ-קלט, כרך סח, עמ' קצח-ר.</ref> }} בין החוקרים בתולדות הבעש"ט בין אברהם חיים רובינשטיין,שטען שהכתב יד שפרסם פרנקיל הוא מזויף, לבין מרדכי שרגא באומינגר<ref>{{הערה|מאמר אגרות רבנו ישראל בעל שם טוב וחתנו רבי יחיאל מיכל לרבי אברהם גרשון מקיטוב, בתוך: סיני, כרך עא, ניסן-אייר תשל"ב, עמ' רמח-רסט.</ref>}}, שאינו מסתבר שזייפן יוסיף ויוריד קטעים מהאגרת המקורית ומוכרח לומר שזה כתב יד אחר של הבעש"ט.

הרב מונדשיין משתדל להוכיח מהשינויים, שיש בידנו את האגרת הראשונה והשניה של הבעל שם טוב, ומישהו מהמדפיס בספר [[בן פורת יוסף]], צרף את שני האגרות לאחת.

בשנת תקמ"א, פורסמה האגרת מכתב ידו הקדושה של הבעש"ט בספרו "[[בן פורת יוסף]]", כמו שנכתב בשער הספר "וגם נדפס בספר הזה אגרת הנשלח לארץ הקדושה מהרב ר' ישראל בעש"ט הנ"ל לגיסו החסיד המפורסם מורנו גרשון קוטוור מכמה ענייני פלאים". ומשם נפוצה אגרת מופלאה זו בכל תפוצות ישראל. וכמו שכתב בהקדמה לאגרת "ונשארה בידו כדי לזכות עמינו בני ישראל".

אגרת זו היא אגרת הבעש"ט היחידה שנדפסה בשנים קדמוניות על ידי תלמדיו הקרובים וכן נזכרה ונתבארה על ידי נכדו-הבעש"ט, רבי משה אפרים מסדילקאוו – בספרו "[[דגל מחנה אפרים]]<ref>{{הערה|פרשת בשלח.</ref>}}".

וכן מסופר בשם השרף ר' [[אורי מסטרעליסקמסטרליסק]]<ref>{{הערה|אמרי קודש (השלם) – הנהגות ואמרות הרה"ק רבי אורי השרף מסטרעליסק.</ref> }} ש"אגרת זו היית אצל הרב [[מרדכי מנשכיז]] ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש. ובה מרומז קץ הגאולה.

גם מהטרחה המרובה שהשקיע מורנו הבעש"ט בכתיבתה ושליחתה של אגרת זו אל גיסו, והצער שהי' לו על שלא הגיעה לידי גיסו, וכתבה שוב, מוכח עד כמה היו הדברים חשובים ויסודיים בעיני ק'. ואכן יש לאגרת זו חשיבות מיוחדת וחיבה יתירה אצל תלמידיו ומעתיקי שמועתו.

אצל אדמו"רי חב"ד האגרת מהווה כאחד מאבני היסוד של תורת החסידות. כאשר הוראת מלך המשיח להבעש"ט, "יפוצו מעיינתך חוצה" יושמה ונשמרה בעיקר על ידי אדמו"רי חב"ד<ref>{{הערה|הרבי דרש אין סוף פעמיםמאדמופעמים מאדמו"רי וחסידי פולין בריבוי לעסוק בהפצת מעיינות החסידות לכלל ישראל, אך גם ביאר למה עיקר העבודה של הפצת המעיינות היא על ידי חסידות חב"ד.</ref>}}.

להלן לשון הפגישה על פי נוסחה שבספר [[בן פורת יוסף]]"עליתי מדרגה אחר מדרגה עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה זו ח״ו על פטירתי מהעה״ז והודיעו לי אח״כ שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה אינו יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב לי '''בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותך חוצה מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה.'''

ותמהתי על זה והי' והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות, ושלשה שמות הקדושים, והם בנקל ללמוד ולפרוש, ונתקרר דעתי וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישיבו כמו אני, ולא נתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה".

הבכי והצער של הבעל שם טוב, "והי' והיה לי צער גדול", מהווה גם אחת הסיבות, של המחלוקת בין רבי [[ברוך ממז'יבוז]] ואדמו"ר הזקן, והוא מהדברים שעומד בלב מהחלוקה בין חסידות חב"ד לחסידות פולין. כדלהלן.

בין הדברים שהיו חלוקים בין כ"ק אדמו"ר הזקן, לנכד הבעש"ט רבי ברוך ממזבוז, היה על הדרך להפצת המעיינות, וביארו רבותנו, שכאשר אמר מלך המשיח לבעש"ט "יפוצו מעיינותך חוצה" הבעש"ט בכה על זה, ורבי ברוך ביאר שסבו בכה שצריך להפיץ החסידות חוצה, ואדמו"ר הזקן ביאר שהבעש"ט בכה על אריכות הזמן להפיץ את המעיינות. וכן ביאר אדמו"ר הרש"ב<ref>{{הערה|ספר השיחות תורת שלום עמ' 113</ref>}}:

כ"ק אדמו"ר הרש"ב<ref>{{הערה|ספר השיחות תורת שלום עמ' 114</ref>}}: ביאר את מענה מלך המשיח להבעש"ט, "יפוצו מעיינתך חוצה", שבזה אמר מלך המשיח שעל ידי תורת החסידות, אפשר שגם "חוצה", יהודי שאינו מזוכך יכול להשיג דברים אלוקיים.

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ <ref>{{הערה|שמח"ת תר"צ, לקוטי דיבורים חלק א-ב עמ' 618 ואילך</ref> }} ביאר ארוכות את הדו שיח בין מלך המשיח לבעש"ט. שדברי הבעש"ט למשיח "אמת אתי מר", הינו המשך לדברי מלך המשיח ל[[רבי יהושע בן לוי]]<ref>{{הערה|סנהדין צח א</ref> }} על אותה השאלה, ענה מלך המשיח "היום" "אם בקולו תשמעו"<ref>{{הערה|ראה בסנהדין צח א. שזה ביאור אליהו על דברי המשיח</ref>}}, וטען הבעש"ט למלך המשיח הלוא כבר הגענו לכך שברוך-השם בקולו תשמעו! ועל זה המשיח עונה לו : 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'". שהדבר החסר כדי שהמשיח יבוא הוא שיהודים יעבדו את ה' מתוך אור וחיות, ואת זאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות<ref>השיחה {{הערה|1=את שיחה באופן ערוך על ידי הרב מנחם ברוד: [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=7097&CategoryID=1427</ref>ניתן לראות כאן]}}.

הרבי גם באר<ref>{{הערה|מאמר ד"ה להבין ענין רשב"י תשי"ז</ref>}}, שכל ענין מענה מלך המשיח, שאף שנאמר להבעש"ט, הנה הדבר נעשה דווקא על ידי תורת חב"ד ואדמו"ר הזקן.

==קיצור תוכן האגרת על פי הנוסח שנדפס בספר [[בן פורת יוסף]]==

במהלך השנים בקבוצות שונות, עלתה הטענה מדברי הבעש"ט באגרת "יפוצו מעיינתך חוצה וייחדו יחודים כמותך"<ref>{{הערה|ראה במה שניסו לענות בזה בהערות וביאורים י"ט כסלו תשס"ב, עמ' 33. קובץ עיוני תורה עמ' 111 ועוד.</ref>}}, שאי די לעסוק בלימוד תורת חב"ד אלא צריך לעסוק הקבלה בכלל ובמיוחד בתורת הרמח"ל והגר"א מואלוז׳ין, וכיוצא בהם שבהם מבואר קצת ל"יחד יחודים". כי לפי הנראה מלשונו הוא שצריך להגיע למדרגת היחודים ועליית נשמה, ולזה הרי אי אפשר להגיע זולת על ידי לימוד רזי תורה בקבלה בהעמקה וידיעת השמות, ולפי זה אינם יוצאים בלימוד חסידות גרידא.

וענה הרבי באגרת יחודית שהתפרסמה רק לאחרונה <ref>{{הערה|כב סיון ?</ref>}}: א) הפצת המעיינות ויחוד יחודים הם ב' דברים נפרדים. ב) ליחד יחודים יש סגולות, משא"כ הפצת המעיינות מוכרח בפועל. ג) הרי משיח אמר "לכישפוצו מעיינתך חוצה", וספרים אלו אינם בכלל "מעינותך", של הבעש"ט.

על הדו שיח בין הבעש"ט למלך המשיח מבוסס הניגון החב"די [[ניגון אימתי קאתי מר]]<ref>{{הערה|להעיר שהנוסח באגרת הוא אמתי אתי מר.</ref>}}.

הבעש"ט ביקש במכוון להיפגש עם המשיח* [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54764הבעש"ט ביקש במכוון להיפגש עם המשיח] {{אינפו}}