1,637
עריכות
אין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אתכפיא''' היא המדריגה הראשונה ב[[עבודה]], וענינה הוא לכפות את היצר הרע להיות משועבד ליצר הטוב. עבודת זו היא במדריגת [[בינוני|הבינונים]] שנפשם אינה מתוקנת, והרע שולט אצלהם בחלל השמאל שבלב. מבואר בספר ה[[זוהר]] כי "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין", שעל ידי עבודת האתכפיא מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל העולמות. | '''אתכפיא''' היא המדריגה הראשונה ב[[עבודה]], וענינה הוא לכפות את היצר הרע להיות משועבד ליצר הטוב. עבודת זו היא במדריגת [[בינוני|הבינונים]] שנפשם אינה מתוקנת, והרע שולט אצלהם בחלל השמאל שבלב. מבואר בספר ה[[זוהר]] כי "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין", שעל ידי עבודת האתכפיא מתעלה ונמשך כבודו של הקב"ה בכל העולמות. | ||
עבודת האתכפיא הוא הראשון מבין שני המדריגות | עבודת האתכפיא הוא הראשון מבין שני המדריגות המרכזיות בעבודה. עבודה זו היא עבודתם של ה[[בינוני|בינונים]] לעומת עבודת ה[[אתהפכא]] שהיא עבודתם של ה[[צדיק|צדיקים]]. | ||
==ענינה== | ==ענינה== | ||
עבודת האתכפיא היא המדריגה הראשונה בעבודה, והיא כפיית יצר הרע ליצר הטוב. וזו עיקר עבודת האדם | עבודת האתכפיא היא המדריגה הראשונה בעבודה, והיא כפיית יצר הרע ליצר הטוב. וזו עיקר עבודת האדם בעבודתו את ה' - כיבוש היצר הרע, והיינו שהאדם מכניע ומרסן עצמו, וכופה את עצמו להתנהגות טובה, בניגוד למאויים השליליים הנובעים מהמדות הגסות שבלבו. | ||
אופן עבודת האתכפיא הוא שכאשר עולה יצר והרהור | אופן עבודת האתכפיא הוא שכאשר עולה יצר והרהור מהלב אל המוח, מסיח הוא את דעתו ממנו, ודוחה הוא אותו בשני ידים. ובכל דחיה שדוחהו ממחשבתו, אתכפיא סטרא אחרא לתתא, ו[[באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא]] ונכפה סטרא אחרא דלעילא, המגביה עצמה כנשר. | ||
אף על פי שבמהות עצמו ובמדות שבלבו יש מן הגסות והרע, בכל זאת, בהתנהגותו בפועל הוא מרסן את עצמו, ונכנע לרצון ה' - ב[[לבושים]] שלו - במחשבה דיבור ומעשה. "כי ה[[מוח שליט על הלב]] בתולדתו וטבע יצירתו". | אף על פי שבמהות עצמו ובמדות שבלבו יש מן הגסות והרע, בכל זאת, בהתנהגותו בפועל הוא מרסן את עצמו, ונכנע לרצון ה' - ב[[לבושים]] שלו - במחשבה דיבור ומעשה. "כי ה[[מוח שליט על הלב]] בתולדתו וטבע יצירתו". | ||
שורה 30: | שורה 30: | ||
א) הקשיים הרוחניים בעבודתו הרוחנית שבמדריגתו הנעלית, במאמציו לעלות ממדריגה למדריגה, ובכל עליה שעולה, צריך תחילה לצאת ממציאותו הקודמת ולהיות בבחינת אין, וכהכלל הידוע: יש מיש צריך להיות אין באמצע. | א) הקשיים הרוחניים בעבודתו הרוחנית שבמדריגתו הנעלית, במאמציו לעלות ממדריגה למדריגה, ובכל עליה שעולה, צריך תחילה לצאת ממציאותו הקודמת ולהיות בבחינת אין, וכהכלל הידוע: יש מיש צריך להיות אין באמצע. | ||
וכמו שכתוב: "שבע יפול צדיק וקם" זאת אומרת, שבכל עליה שהצדיק עולה למדריגה רוחנית, הגבוהה יותר ממדריגתו, הריהו "נופל" תחילה ממדריגתו הקודמת, בבחינת אין, וזה מניעו ומזרזו לעליה גבוהה יותר. | וכמו שכתוב: "שבע יפול צדיק וקם" זאת אומרת, שבכל עליה שהצדיק עולה למדריגה רוחנית, הגבוהה יותר ממדריגתו, הריהו "נופל" תחילה ממדריגתו הקודמת, בבחינת אין, וזה מניעו ומזרזו לעליה גבוהה יותר. | ||
שורה 35: | שורה 36: | ||
ג) הקשיים שיש לו בתיקון מקושריו-תלמידיו, אם יש בידם מעשים שליליים, הגורמים בזה לירידה לרבם, כמו שנאמר ל[[משה רבינו]]: "לך רד כי שחת עמך", כי עקב ההשחתה של ישראל בחטא העגל נגרמה ירידה (רוחנית) למשה רבינו. | ג) הקשיים שיש לו בתיקון מקושריו-תלמידיו, אם יש בידם מעשים שליליים, הגורמים בזה לירידה לרבם, כמו שנאמר ל[[משה רבינו]]: "לך רד כי שחת עמך", כי עקב ההשחתה של ישראל בחטא העגל נגרמה ירידה (רוחנית) למשה רבינו. | ||
ודבר זה מחייב מאמץ גדול ועצום כדי לתקנם. | ודבר זה מחייב מאמץ גדול ועצום כדי לתקנם. | ||