שינויים

במאמרי [[חסידות]] מבואר כי [[הסתלקות]]ו של אדם מגיעה כאשר סיים והשלים את תפקידו בעולם הזה. [[הרבי]] מבאר במאמר הראשון שלו, "באתי לגני" ה'[[תשי"א]], את הדיוק במילה 'הסתלקות' - שאין פירושו שאין הוא נמצא איתנו ח"ו, כי אם שהוא למטה אלא שהוא בבחינת רוממות - מרומם ונעלה מאיתנו.

ב[[אגרת הקודש - פרק כ"ח]] מבואר כי בעת פטירת [[צדיק]]י עליון עובדי ה' ב[[אהבה]] במסירת נפשם ל[[ה']] בחייהם, [[ערבית]] ו[[שחרית]] ב[[קריאת שמע]] מאיר בחינת [[אבא עילאה|אבא]] יונק ממזל השמיני כו', והוא תיקון "ונוצר", אותיות "רצון", והיא גם כן עת רצון המתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה, שעל ידי זה היו מעלים [[מיין נוקבין]] ל[[אבא ואמא]] ב[[קריאת שמע]] כידוע. (וכן ב[[תלמוד תורה]] דמחכמה נפקא)

ועל ידי זה היו נמשכים ויורדים בחינת [[מיין דכורין]] מתיקון "[[ונוצר חסד]]", והם הם המאירים בבחינת גילוי ב[[הסתלקות|פטירתם]], [[אגרת הקודש - פרק כ"ז|כנודע]] שכל עמל ה[[אדם]] שעמלה [[נפש]]ו בחייו למעלה, בבחינת העלם והסתר, מתגלה ומאיר בבחינת גילוי מלמעלה למטה בעת פטירתו.