שניאור זלמן משה סקובלו: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב '''שניאור זלמן משה סקובלו''' (נכתב גם '''סקאבלא''', [[ג' סיון]] [[תרנ"ב]]-[[ח' סיון]] [[תשל"ד]]) היה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש בחצר אדמו"ר הרש"ב וממקושרי רבותינו נשיאינו.

==תולדות חייו==

נולד בעיירה החסידים הורודושיץ ב[[ג' סיון]] [[תרנ"ב]] לאמו מרת גיטל לאה, ולאביו ר' יצחק סקובלו{{הערה|נפטר ב[[כ"ד אדר|כ"ד אדר ראשון]] [[ת"ש]].}}, בנו של ר' אברהם ואחיינו של המלמד של [[אדמו"ר הריי"צ]] בצעירותו המחנך החסידי ר' [[ניסן סקובלו]].

כבר מגיל צעיר שקד על לימודיו, ובהיותו בגיל 11 לקראת סוף שנת תרס"ג נכנס ללמוד בסניף ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש שהיה בהורודושיץ תחת הנהגתו של הרב [[שלמה זלמן הבלין]], וכעבור שנתיים נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, בחצרו של אדמו"ר הרש"ב.

בתקופת לימודיו בישיבה גידל פאות ארוכות, ואדמו"ר הריי"צ ששימש באותה שעה כמנהל-פועל ביקש ממנו לקצר את הפאות, אך הוא סירב, וכעבור זמן ביקש ממנו אדמו"ר הריי"צ מחילה על שהפציר בו על כך{{הערה|בסופו של דבר קיצץ את הפאות בעת שירותו הצבאי, במטרה להציל את הזקן לכל הפחות.}}.

בעקבות [[מלחמת העולם הראשונה]] נסגרה הישיבה בליובאוויטש והוא עבר ללמוד בסניף הישיבה בחרסון, ובסביבות שנת תרפ"א נישא בחרקוב עם רעייתו מרת צביה פריידא.

בחודש חשון תרפ"ג נולד בנו הבכור, והוא זכה שהרבי ישתתף בשמחת הברית.

בשנת תרפ"ו העביר את משפחתו בסמיכות להוריו בהורודושיץ, בעוד הוא בעצמו הסתובב ברחבי רוסיה ועסק בהפצת יהדות במסגרת [[תפארת בחורים]], וכן בענינים נוספים בעסקנות הכלל כגון יצירת טליתות מהודרות עבור אנ"ש ועוד.

בשנים שלאחר מכן התגורר עם משפחתו ב[[רודניא]], ועם פרוץ [[מלחמת העולם השניה]] גוייס לצבא האדום ועסק בביצור ומיגון קווי החזית מול האויב הנאצי, ועלאף התנאים הקשים - מסר את נפשו שלא להתגעל במאכלות אסורות.

עם סיום המלחמה חזרו בני המשפחה להתגורר בחרקוב, גם התגוררו עד שזכו לקבל את אישורי העליה לארץ הקודש בשנת תשכ"ט. כאשר הגיעו לארץ, קבע את מגוריו בשיכון חב"ד ב[[לוד]].

{{הערות שוליים|}}

 

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]

[[קטגוריה:קהילת חב"ד לוד: אישים]]