זלמן יואל לבנהרץ: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 12,252 בתים ,  21 במאי 2020
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{לעריכה|}}
{{לעריכה|}}
[[תמונה:לבנהרץ.jpg|left|thumb|280px|הרב זלמן יואל לבנהרץ]]
[[תמונה:לבנהרץ.jpg|left|thumb|280px|הרב זלמן יואל לבנהרץ]]
הרב '''זלמן יואל לבנהרץ''' היה עסקן חסידי ובעל חסד.  
הרב '''זלמן יואל לבנהרץ''' היה עסקן חסידי ואיש חסד בולט, וחסיד בעל מסירות נפש על שמירת התורה והמצוות בברית המועצות.  


==תולדות חיים==  
==ילדותו==
נולד ב[[מוסקבה]] ב[[כ"ה חשוון]] [[תרפ"ז]], לאביו הרב החסיד [[אברהם שמואל לבנהרץ]]. אביו נודע כחסיד בעל מסירות נפש. המשפחה התגוררה מול מטה ה[[ק.ג.ב.]] 'לוביאנקה' בעיר, ולמרות הסכנה היה בית משפחת לבנהרץ בית ועד לחסידי חב"ד. בבית התארחו [[חסידים]] רבים ובהם כאלו אשר השלטונות חיפשו אותם כדי לאוסרם.
נולד כבכור המשפחה ב[[מוסקבה]] ב[[כ"ה חשוון]] [[תרפ"ז]], לאביו הרב החסיד [[אברהם שמואל לבנהרץ]] ולאמו מרת עטקא. לאחריו נולדו ששה אחים ואחות.


כילד ספג חינוך למסירות נפש, ומעולם לא דרכה כף רגלו בבית ספר הממשלתי. הוא למד תורה במחתרת אצל הרב [[שניאור פינסקי]], ומלמדים נוספים.  
המשפחה התגוררה ברחוב 'מליא לוביאנקה'{{הערת שוליים|= לוביאנקה הקטנה (להבדיל מ'בלשיה לוביאנקה' = לוביאנקה הגדולה - ששכנה ברחוב שמוך, שם שכן הבנין הגדול של הק.ג.ב, ששימש גם כבית מעצר, עינויים וחקירות.}} - שם שכן בנין המשרדים של ה[[ק.ג.ב.]] בעיר{{הערה|סיבת מגוריהם דוקא במקום זה היתה בעקבות המלצתו של ר' [[נחום לבקובסקי]], בן דוד ראשון של אם המשפחה מרת עטקא.}}. למרות הסכנה שבדבר היה בית משפחת לבנהרץ בית ועד לחסידי חב"ד ששהו בעיר לצורך סידור המסמכים לרגל יציאתם מ[[ברית המועצות]]. בבית התקיימו לעיתים תדירות [[התוועדות|התוועדויות]], ובאחת מן הפעמים נשפך על גופו סיר ובו מים רותחים שגרם לכוויות ברמה גבוהה בכל חלקי גופו. למרות תחזיותיהם הקודרות של הרופאים ר' זלמן החלים ב[[נס]] מהכוויות, אך עינו השמאלית התמסמסמה. כעבור שנים הותקנה עין מלאכותית. מההתחכחות הרבה בין חסידים קיבל ר' זלמן חינוך למסירות נפש עוד מילדותו. הוא למד תורה במחתרת אצל הרב [[שניאור פינסקי]], ומלמדים נוספים.  


בהגיעו לפרקו [[נישואין|נשא]] את מרת זיסל, בתו של הרב ראובן נכינזון הגבאי של [[שושלת מחנובקה#רבי אברהם יהושע העשיל ממכנובקא|האדמו"ר ממכנובקה]], ולאחר [[נישואין|נישואיו]] התגורר במשך תקופה בעיר [[צ'רנוביץ]] שב[[אוקראינה]]. הזוג התגורר שם בדירה קטנה, בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחת וילנקין וקצנלבויגן.  
החל מ[[חודש אלול]] [[תרצ"ה]] נערכו [[מעצרי חסידים ברוסיה הסובייטית|גלי מעצרים בם נעצרו חסידי חב"ד]] רבים ברחבי רוסיה, שדאגו לאחזקת תלמודי התורה, מקוואות ושאר תשמישי הדת באופן מחתרתי. המעצר הראשון התרחש בביתם של משפחת לבנהרץ, ומביתם נלקחו שבעה חסידים. בעקבות המאורע החליט ראש המשפחה לעלות ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|האישור הושג לאחר שר' אברהם שמואל ביקש ע"י א' הרבנים שיצא מרוסיה מדודתו שהתגוררה ב[[תל אביב]] שתבקש בשבילם אישור הגירה מרוסיה.}}.


מצ'רנוביץ עברו להתגורר בעיר פרונזה שבקריגיזיה. באותם שנים בהם חי תחת שילטון שדיכא את שומרי המצוות בכלל ואת חסידי חב"ד בפרט, היה בקשר מתמיד עם הרבי, והיה נוהג לשאול בכל עניין, וזאת על אף שכל מכתב שנכתב ל[[חוץ לארץ]] ובמיוחד לרבי היה סכנה גדולה לו ולמשפחתו.  
בשנת [[תרצ"ו]] עלתה המשפחה לארץ, והתיישבה בתל אביב בבית הדודה. תחילת ההתיישבות היתה קשה, כיון שהאבא ר' אברהם שמואל לא מצא מקום עבודה, ור' זלמן נאלץ לעסוק במכירת חלווה יחד עם אמו. המצב השתנה כשר' זלמן מצא ברחוב שטר על סכום גבוה לאותם ימים בסך חמישים לירות שטרלינג, ובסכום זה פתח ר' אברהם שמואל מכולת.


באותם שנים, חוייבו אזרחי [[רוסיה]] לעבוד במפעלים ממשלתיים בהם היו מחייבים לעבוד בשבתות ובחגים. ר' זלמן מעולם לא עבד בשבת.
עם פתיחתו של חדר [[בני תמימים תל אביב]] נכנסו אליו ר' זלמן ואחיו. גם כשנפתחה ישיבת [[אחי תמימים תל אביב]] בחודש [[אדר שני]] [[תרצ"ז]] היו ר' זלמן ואחיו מהתלמידים הראשונים, שם היו ידידיו ר' [[ישראל יצחק זלמנוב]], ור' [[יצחק גנזבורג]].


בני משפחתו מספרים כי כאשר עבד כטכנאי במפעל לאריגה, סיכם עם מנהל המפעל כי הוא לא מתקן מכונות בשבת. כל שבת היה מגיע לעבודה, כדי שאם תגיע ביקורת מטעם השלטונות יהיה נוכח במקום, אבל המנהל והעובדים ידעו כי ‘זמה' כך כונה - לא עובד בשבתות.  
ר' זלמן הספיק לחגוג בארץ הקודש את חגיגת ה[[בר מצווה]] שלו, והנחת התפילין הראשונה התקיימה ב[[כותל המערבי]].


ר' זלמן האיר פנים לכולם, חייך ושימח את כולם, ובזכות השמחה שהייתה טבע שני אצלו - ניצל.  
==בחרותו ונישואיו==
על אף שבעיית הפרנסה נפתרה, המאורעות הביטחוניים שבין יהודי תל אביב ותושביה הערביים של יפו הקשו על התאקלמות המשפחה. בנוסף חששו ההורים מתנועות הנוער שהתפשטו אז ברחבי ארץ ישראל, ובשנת [[ת"ש]] - כארבע שנים לאחר עלייתם לארץ - החליטו לחזור לרוסיה.


במשך השנים נולדו לר' זלמן שלוש בנות, אותן ביקש לחנך במדינות בהם החינוך היהודי מותר. בדרכים שונות ניסה להשיג אישורים בכדי לצאת את ברית המועצות, ולבסוף הניח את כל כספו בפני פקיד בכיר שהתרצה לזייף עבורו תעודות של אזרחי פולין.  
גם ההתאקלמות ברוסיה היתה מלווה בקשיים גדולים: החל מעצם מציאת מקום דיור לשמונה נפשות{{הערה|משפחה בסדר גודל שכזה לא היתה מצויה כלל ברוסיה של אותם ימים ובעלי הדירות היו בטוחים שמספר רב של ילדים עלולים לגרום לנזקים גדולים בדירה.}}, וכלה במציאת פרנסה הולמת. אבי המשפחה היה חולה ותשוש ומרת עטקא נאלצה לסחור בכלי מיטה - עסק שהיה אז איסור חמור. באחת ממסעותיה נתפסה ב[[קרעמנצ'וג]] שב[[אוקראינה]]. ר' זלמן שהיה אז כבן ארבע עשרה בלבד הלך לחלץ את אמו מידי ה[[נ.ק.וו.ד]], דבר שהיה כרוך בכניסה ללוע הארי, ובעמידה איתנה בחקירות הממושכות. ר' זלמן עמד בגבורה בכל החקירות ולא הפליל את אמו, ואף הביא לשחרורה{{הערה|בעת שחרורה אמר לה אחד החוקרים {{ציטוטון|"יש לך בן טוב ונאמן, הוא לא אמר מילה שיכלה להפליל אותך!"}}.}}.


בשנת [[תשי"ז]] יצא הוא, רעייתו ושלושת הבנות ל[[פולין]], שם התגוררו כשנה. מכיוון שבידם היו תעודות מזוייפות, התקשו בקבלת ויזה לארץ הקודש, ובינתיים התגוררו ב[[עיירה]] קטנה ליד העיר [[קראקא]]. בשנה זו הוא עמד בקשר רצוף עם הרבי; כתב מכתבים בהם סיפר על מצבו העגום וקיבל בחזרה מכתבים וגם חבילות ובהם מוצרי [[מזון]] כשרים שהיו חסרים למשפחה. דאגתו של [[הרבי]] למשפחתו של ר' זלמן הייתה מיוחדת: יום אחד הגיע לבית המשפחה הרב דוד הולנדר, יו"ר הסתדרות הרבנים ב[[ארצות הברית]] שביצע עבור הרבי שליחויות רבות במזרח אירופה, ובשליחות הרבי התעניין בשלום המשפחה.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה ממוסקבה ברכבת שיועדה לחיילים, ובעיירה קיובישוב (סמרה) נודע לממונים שמשפחה שאינה קשורה לצבא הצטרפה למסע והם הורדו מהרכבת. לאחר מספר ימים הצליחו לעלות על רכבת נוספת והגיעו למחוז חפצם [[סמרקנד]].


===בארץ ישראל===
הרעב והמחלות היו קשים מאוד, ור' זלמן נאלץ ללכת יחד עם אחיו לחפש אוכל ברחובות. המצב השתפר כאשר בשנת [[תש"ג]] הובאה לביתם מכונת טקסטיל, ועול הפרנסה הוטל על ר' זלמן כשהוא בן שש עשרה בלבד. על אף שאחיו הקטנים הלכו ל[[תומכי תמימים סמרקנד|ישיבת תומכי תמימים שהוקמה בעיר]] ול[[חדר]]{{היתה זו 'עסקתו' של החסיד ר' [[מענדל פוטרפאס]], שהילדים הקטנים יבואו ללמוד, והוא ישלם את המחסור שיווצר בעקבות היעדרותם מהעסק המשפחתי.}}, הוא נשאר בבית יחד עם אחיו ר' יוסף על מנת לפרנס את המשפחה. בעקבות עול הפרנסה לא זכה ר' זלמן ללמוד בתומכי תמימים, אך למד לעיתים אצל ר' [[ישראל נח בליניצקי]] ור' [[פרץ חן]] יחד עם חבריו ר' [[בן ציון שגלוב]], ור' [[אברהם אהרון רובשקין]] שמצבם היה דומה לשלו, והשתתף בהתוועדויות שנערכו בישיבה ובבתי אנ"ש מפעם לפעם.


לאחר שנה של סבל, עלו בני המשפחה ל[[ארץ הקודש]] והתיישבו ב[[כפר חב"ד]]. לאחר תקופה קצרה, בהוראת הרבי עברו להתגורר ב[[בני ברק]]. לפרנסתו פתח חנות מכולת, ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב רש"י.  
בתקופה זו גרו בחצר ביתם הרב ראובן נכינזון הגבאי של [[שושלת מחנובקה#רבי אברהם יהושע העשיל ממכנובקא|האדמו"ר ממכנובקה]] ובתו זיסל שברחו בעקבות הקרבות ממקום מגורם בזסלב שבדרום-מזרח פולין{{הערה|אם המשפחה נשארה מאחור כיון שלא רצתה להשאיר את אמה שגרה בביתם. האחים גרשון שמואל וזאב גויסו לצבא האדום.}}. בתחילה למדה הבת בטכנין, אך כעבור זמן קצר סולקה משם בעקבות עקשנותה שלא ללמוד בשבת. בתחילה עסקה אף היא במלאכת התפירה במכונה של משפחת לבנהרץ, וכעבור זמן נרקמו קשרי ידידות עמוקים בין המשפחות. הבת זיסל החלה לשמש כעקרת הבית, והיתה מבצעת בבית עבודות בישול וכביסה.


בסוף שנות הכפי"ם הגיעה עליה גדולה של חסידי חב"ד מברית המועצות, ובעידודו של הרבי ייסדו כמה ממשפחות העולים ב[[נחלת הר חב"ד]] מפעל טקסטיל כדי שתהיה עבודה לעולים שהתיישבו בנחלת הר חב"ד. ר' זלמן ביקש להיות שותף. ב[[יחידות]] שהייתה לו באותם ימים, שאל את הרבי האם למכור את החנות מכולת שלו כדי שיוכל לתת את חלקו בשותפות במפעל. הרבי ענה לו (תוכן הדברים): "המקום בו החנות נמצאת יהיה מרכזי מאוד, והמחיר של החנות יעלה". את דברי הרבי פירסם ר' זלמן בקרב ידידיו וחביריו. באותן שנים רבי עקיבא פינת רחוב [[רש"י]] לא נחשב למיקום אטרקטיבי. לאחר כמה שנים כולם הבינו כי דברי הרבי היו נבואה של ממש, שהרי המכולת נמצאת כיום במרכזה של העיר הגדולה בני ברק. לפי הוראת הרבי הוא לא מכר את החנות אלא השכיר אותה וכך עד ליומו האחרון החנות לא נמכרה.  
לאחר סיום המלחמה המשפחות נפרדו ור' ראובן ובתו זיסל עברו לגור בביתו של הבן והאח גרשון שמואל שבמוסקבה. כעבור תקופה קצרה כשהחלה [[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הההמונית מרוסיה]] חזרה משפחת לבנהרץ למוסקבה על מנת למכור את הנכסים שברשותם, ובכספי המכירות להבריח את הגבול יחד עם שאר החסידים דרך העיר [[לבוב]], אך עוד לפני שהספיקו לחזור ללבוב נסגרו שערי רוסיב, והאפשרות לבריחה בוטלה. המשפחה התעכבה במוסקבה לתקופת מה בביתם הישן שבקצה העיר, וכאשר הגיעה ידיעה על אפשרות נוספת למילוט דרך העיר [[צ'רנוביץ']] נסעה לשם המשפחה. גם זיסל ניכנזון החליטה לברוח ולאחר שהגיעה ללבוב והתברר לה כי האפשרות לבריחה דרך עיר זו איננה, המשיכה במסעה לעבר צ'רנוביץ' אליה עברו משפחת לבנהרץ, בתקווה כי הם יעזרו לה. כעבור מספר חדשים מהגעתה לעיר [[נישואין|נשא]] ר' זלמן את מרת זיסל ב[[י"ב ניסן]] [[תש"ז]] בהשתתפות מספר חסידים מצומצם, כאשר מסדר הקידושין היה ר' [[יואל איטקין]].


למרות שלא מכר את המכולת הפך לשותף פעיל במפעל טקסטיל שנקרא על שם מייסדיו: [[גולגוטקס]]. '''גו''' - ר' [[מרדכי גורודצקי]] כיום יו"ר [[ועד נחלת הר חב"ד]], '''ל''' - לבנהרץ ר' זלמן ואחיו ר' יונה, '''גו''' - ר' משה גולדשמיד, '''טקס''' - קיצור של טקסטיל.  
בתקופה הראשונה לנישואיהם התגוררו הזוג הצעיר במשך תקופה בחדר צר שהוקצה להם בבית משפחת לבנהרץ המובחרת [[צ'רנוביץ]] שב[[אוקראינה]]. לאחר מספר חדשים עברו להתגורר בדירה קטנה בעיר בה אירחו באופן של קבע כמה מבני משפחות וילנקין, קוזלינר, קצנלבויגן, ששונקין ווישצקי, כאשר מותירים הם לעצמם חדרון קטן. בתקופה זו התקיימו בביתם גם התוועדויות רבות.


תפקידו של ר' זלמן היה לגשת למכרזים מול משרדי ממשלה, שכן משרד הביטחון ומשרדים אחרים היו קונים מהמפעל כמויות גדולות של טקסטיל. המפעל שפירנס רבים מתושבי נחלת הר חב"ד היה חשוב מאוד בעיני הרבי, שהורה כמה פעמים למזכיר הרב [[בנימין קליין]] להתעניין בקרב גורמים בכירים אודות המכרזים.  
ר' זלמן עבד למחיית המשפחה באותם שנים במפעל טקסטיל, כיון שהיתה בעבודה זו אפשרות להשלים במשך ימי השבוע גם את המכסה המוטלת על כל עובד ליום השבת, וכך היה באפשרותו שלא לחלל את השבת בעבודה. מעלה נוספת בעבודה זו היתה האפשרות לסחור במוצרים אלו באופן בלתי חוקי ב'שוק השחור'.


תוצרת המפעל נפוצה אף כיום ב[[יחידות]] [[צה"ל]].  
בצ'רנוביץ' נולדו לר' זלמן בנותיו ציפורה וחנה.


המפעל, מלבד היותו תומך בחסידי חב"ד, היה מפעל שנהג ברוח חסידית. כאשר היו [[שידורים]] מהתוועדויות הרבי שהתארכו שעות ארוכות, ובשל כך היו עובדים שאיחרו לעבודה, המנהלים לא העירו להם ובודאי שגם לא הורידו ממשכורתם.  
==המעבר לפרוזנה והבריחה מרוסיה==
בחורף [[תשי"ג]] עברו ר' זלמן ומשפחתו להתגורר בעיר פרונזה (כיום בישקק) שבקריגיזיסטן בעקבות הצעת מנהל המפעל בו עבד ר' זלמן בצ'רנוביץ', שעבר גם הוא לפרוזנה.


אצל ר' זלמן השידורים היו חשובים עד מאוד. כאשר התגורר בבני ברק, היה נוסע במונית ישירה בשעות הלילה המאוחרות לכפר חב"ד כדי לשמוע את השידור. רק לאחר מאמצים רבים סידר שדברי הרבי ישודרו בקביעות גם בבני ברק.  
בפרוזנה עבד ר' זלמן כטכנאי מכונות אריגה, שנחשב תפקיד מסוכן בשל החשש להאשמה בקלקול המכונות. בתחילה לא היה מגיע כלל לעבודתו ב[[שבת]] אך בעקבות בקשותיו של מנהל המפעל והחשש מביקורות פתע היה מגיע מיד שבת לעבודה, אך לא עבד.


לאחר כמה שנים, כאשר עבר לגור בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, אירגן גם שם שידור קבוע מהרבי.  
בפרוזנה נולדה לו בתו השלישית דינה.


הוא עסק רבות ב[[מבצעים]] של הרבי, דאג לעשרות רבות שיקבלו מצות שמורה לקראת פסח. בכל שנה לקראת [[תהלוכת ל"ג בעומר]], היה מבקש מהאחראים לשבצו בפעילות בתהלוכה. כל שנה היה מלוה הוא את התהלוכה גם כשהיה כבר מבוגר.  
השלטון המקומי דיכא את שומרי המצוות בכלל ואת חסידי חב"ד בפרט, וחייב את בתו הגדולה של ר' זלמן להגיע לבית הספר. באותם שנים היה בקשר מתמיד עם הרבי, והיה נוהג לשאול בכל עניין, וזאת על אף שכל מכתב שנכתב ל[[חוץ לארץ]] ובמיוחד לרבי היה סכנה גדולה לו ולמשפחתו. בעקבות הקשיים החליט ר' זלמן להשיג אישור ליציאה מברית המועצות.


ירא שמיים מרבים ובעל חסד גדול היה. בברכת הרבי הקים גמ"ח גדול, ממנו נעזרו עשירים ועניים גם יחד, כפי הוראת הרבי איליו ביחידות.  
בשנת [[תשי"ז]] לאחר נסיונות שונים למציאת דרך מילוט, חשף באזני ר' זלמן א' מידידיו במקום עבודתו - ר' אהרון ויטס - כי הוא עומד לצאת מברית מהמדינה עם מסמכים פולניים שזויפו בידי פקיד בכיר. ר' זלמן החליט להמר בסיכון רב זה, ובאחד מימי שישי בו נפגש עם הפקיד ונתן בידיו את כל כספו, עבורו קיבל את המסמכים הנדרשים ליציאה.  


ר' זלמן היה מייקר את זמנו. תמיד היה מתוכנן, הוא ניצל כל רגע בחייו. זמן רב הקדיש לשיעורים בנגלה ובחסידות, ובמשך השנים ייסד שיעורי תורה רבים.  
מפרוזנה נסעו מיד למוסקבה שם נפרדו מאחיו של ר' זלמן{{הערה|האחים לא גילו את דבר הבריחה להוריו של ר' זלמן, מחשש פן יבולע להם כיון שהיו מבוגרים וחלושים.}}, משם המשיכו לבריסק ויצאו מרוסיה לפולין.


את היותו מסודר ומתוכנן ראו בני משפחתו עד לרגע האחרון. בשנה האחרונה חלה במחלה קשה, ובחודשים האחרונים התגברה המחלה. ובימים האחרונים חלה הידרדרות נוספת. הוא שכב תשוש ובעיניים עצומות, סובל את כאביו והבליג בשקט.  
==השהות בפולין והעליה לארץ ישראל==
כאשר הגיעו לפולין הלך ר' זלמן לשגרירות הישראלית במטרה לקבל אישורי עליה לארץ ישראל, על מנת להמשיך מיד ליעד המסע. בפועל ר' זלמן ומשפחתו לא קיבלו את אישורי העליה המיוחלים כיון שנחתם הסכם בין שלטונות רוסיה ופולין שלא לתת לאזרחי רוסיה המגיעים לפולים אישור עליה לארץ אלא לאחר שלש שנים{{הערה|המניע להסכם היתה טענת הערבים שיהודים יוצאים מרוסיה במסווה של פולנים כדי לעלות לארץ ישראל.}}, ונאלצו לקבוע את מושבם לתקופת ההמתנה בעיירה ביטום{{הערה|משפחת לבנהרץ בחרה בעיירה זו כמקום יישוב, כיון שבמסמכים החדשים עמם יצאו נכתב כי מרת זיסל נולדה בעיירה.}} שבגבול פולין וגרמניה.


ביום רביעי בערב ביקש לראות את הרב אליהו פישמן, מגיד שיעור בו השתתף בעשר השנים האחרונות. הרב שאינו חסיד חב"ד הגיע והזדעזע לראות את מצבו הרפואי. ר' זלמן אמר לו: "העיקר עכשיו ש[[משיח]] יבוא בקרוב ממש". שאל אותו הרב "מה עוד אתה רוצה לומר לי?" אמר לו ר' זלמן בפשטות: "זה כל מה שרציתי לומר לך..."
עבודה של ממש לא הצליחה המשפחה למצוא בעקבות חוסר שליטה בשפה המקומית, ור' זלמן עסק בהוראת השפה העברית ליהודים עולי רוסיה שהמתינו גם הם בפולין כמותו.


ר' זלמן היה חדור באמונה כי ה[[גאולה האמיתית והשלימה|גאולה]] כבר פה ומשיח עומד להתגלות מיד.
מיד עם בואו לפולין ועד לעלייתו לארץ ישראל היה ר' זלמן בקשר רציף עם [[הרבי]], ואף זכה לבצע מספר שליחויות רב בהעברת מידע ומסמכים לתוככי רוסיה באמצעות רבניים מקומיים ואנשי מסחר מידידיו שנסעו לרוסיה לעיתים קרובות. לפני חג ה[[פסח]] אף הגיע לביתם ר' [[דוד הולנדר]]{{הערה|לימים יו"ר הסתדרות הרבנים בארה"ב.}} עם צרכי החג בשליחות הרבי.


===פטירתו===
לאחר למעלה משנה לשהותם בפולין נודע להם כי הלשינו עליהם ברוסיה, ומחשש שמא יעלו על עקבותיהם פנו עם המידע לשגרירות ישראל שדאגה להם תוך זמן קצר לאישורי עליה. מפולין נסעה המשפחה לאיטליה שם שהו במשך שבועיים, ולאחמ"כ עלו על אנייה לארץ ישראל.
ביום שישי [[ה' מר חשון]] [[תשס"ד]] השיב את נשמתו לבוראה והוא בן 76.
 
==בארץ ישראל==
ב[[הושענא רבה]] [[תשי"ט]] הגיעו בני המשפחה לארץ ישראל והתיישבבו אצל קרובי משפחתם ב[[רמת גן]]. כעבור תקופה קצרה עברו ל[[כפר חב"ד]] על מנת לשהות לצדם של חסידים נוספים, אך הבית שעמד לרשותם  לא היה בנוי כראוי ןלא ניתן היה לחיות בו מחמת נזילות ומטרדים נוספים. לאחר שהציעו לו לעבור ל[[בני ברק]] שאל בעצת הרבי שהורה לו להתייעץ עם ידידים מבינים, ואכן כעבור תקופה קצרה עבר להתגורר בשיכון אגודת ישראל בבני ברק. לפרנסתו פתח חנות מכולת, ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב רש"י.
 
ר' זלמן לא השאיר את ידידיו מאחור והגיש בקשות הגירה עבור חסידים רבים, ואף שהדבר היה כרוך בניסעות מפרכות ובבירוקרטיה רבה. פעולותיו של ר' זלמן שלוו בברכותיו ועדודיו של הרבי נשאו פרי, וחסידים רבים שוחררו ובראשם משפחתו המורחבת. אחדים מהם אף השתכנו אצלו בתקופה הראשונה לבואם לארץ.
 
{{ערך מורחב|ערך=[[גולגוטקס]]}}
 
כאשר הוקמה [[נחלת הר חב"ד|שכונת חב"ד בקרית מלאכי]] ייסדו כמה ממשפחות העולים בנחלת הר חב"ד מפעל טקסטיל. בהוראת הרבי לא מכר ר' זלמן את חנות המכולת בבני ברק{{הערה|ביחידות שהיתה לו באותם ימים, שאל את הרבי האם למכור את החנות מכולת שלו כדי שיוכל לתת את חלקו בשותפות במפעל. הרבי ענה לו (תוכן הדברים): "המקום בו החנות נמצאת יהיה מרכזי מאוד, והמחיר של החנות יעלה". את דברי הרבי פירסם ר' זלמן בקרב ידידיו וחביריו. באותן שנים רבי עקיבא פינת רחוב [[רש"י]] לא נחשב למיקום אטרקטיבי. לאחר כמה שנים כולם הבינו כי דברי הרבי היו נבואה של ממש, שהרי המכולת נמצאת כיום במרכזה של העיר הגדולה בני ברק. לפי הוראת הרבי הוא לא מכר את החנות אלא השכיר אותה וכך עד ליומו האחרון החנות לא נמכרה}}, ויחד עם זאת הפך לאחד ממנהלי המפעל שנקרא 'גולגוטקס' על שם מייסדיו: '''גו''' - ר' [[מרדכי גורדצקי]] כיום יו"ר [[ועד נחלת הר חב"ד]], '''ל''' - לבנהרץ ר' זלמן ואחיו ר' יונה, '''גו''' - ר' [[משה גולדשמיד]], '''טקס''' - קיצור של טקסטיל. תפקידו של ר' זלמן במפעל יחד עם אחיו ר' יונה היה קשרי החוץ - הזמנת חומרי גלם ושיווק הסחורה.
 
על אף עיסוקיו הרבים והיותו דמות מפתח בביסוס והרחבת השכונה החב"דית הצעירה, קביעות בלימוד התורה היתה חשובה ביותר אצל ר' זלמן, שלא זכה ללמוד בצעירותו ב[[ישיבה]]. פעמים מספר חזר ואמר שהוא משלים את שלא היה ביכלתו ללמוד מאחורי מסך הברזל. בפרט היה מקפיד על השתתפות בשידורים שנעשו מהתוועדויות ושיחות של הרבי. כאשר התגורר בבני ברק, היה נוסע במונית ישירה בשעות הלילה המאוחרות לכפר חב"ד כדי לשמוע את השידור, ובשלב מסויים הצליח לאחר מאמצים רבים להביא לשידור דברי הרבי בקביעות גם בבני ברק. גם כאשר עבר לגור בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים, אירגן שידור קבוע מחצר הרבי.
 
ירא שמיים מרבים ובעל חסד גדול היה. ב[[כ"ו תשרי]] [[תשל"ז]] נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי, והציע את הרעיון שעלה בלבו לפתוח [[גמ"ח]] לעילוי נשמתו של אביו אברהם שמואל{{הערה|נפטר בשנת [[תשל"ה]]}}. הרבי עודד אותו לפתוח את הגמ"ח מיד בשובו לארץ ישראל, ונתן מספר הוראות בנוגע להתנהלות הגמ"ח. הרבי גם נתן לו שני שטרות של עשר דולר כהשתתפות ראשונית בקופת הגמ"ח. ר' [[משה קוטלרסקי]] נתן לו סכום גדול כהלוואה לקופת הגמ"ח, ור' זלמן ניהל גמ"ח זה עד לפטירתו.
 
עסק רבות ב[[מבצעים]] של הרבי, דאג לעשרות רבות שיקבלו מצות שמורה לקראת פסח. בכל שנה לקראת [[תהלוכת ל"ג בעומר]], היה מבקש מהאחראים לשבצו בפעילות בתהלוכה. כל שנה היה מלוה הוא את התהלוכה גם כשהיה כבר מבוגר.
 
ר' זלמן כתב לרבי מאז ומתמיד בתדירות גבוהה על כל הקורה עמו ועל פעילותו, ולאחר [[ג' תמוז תשנ"ד]] החל [[כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש|לכתוב לרבי באמצעות האגרות קודש]].
 
ר' זלמן היה חדור באמונה כי ה[[גאולה האמיתית והשלימה|גאולה]] כבר פה ומשיח עומד להתגלות מיד. ביום רביעי בערב ביקש לראות את הרב אליהו פישמן, מגיד שיעור בו השתתף בעשר השנים האחרונות. הרב שאינו חסיד חב"ד הגיע והזדעזע לראות את מצבו הרפואי. ר' זלמן אמר לו: "העיקר עכשיו ש[[משיח]] יבוא בקרוב ממש". שאל אותו הרב "מה עוד אתה רוצה לומר לי?" אמר לו ר' זלמן בפשטות: "זה כל מה שרציתי לומר לך...".
 
ביום שישי [[ה' מר חשון]] [[תשס"ד]] השיב את נשמתו לבוראה לאחר מחלה קשה והוא בן 76.


==משפחתו==
==משפחתו==

תפריט ניווט