כתיבה לרבי: הבדלים בין גרסאות בדף

הרבי הבהיר שקריאת המכתבים איננה מכבידה עליו, ואדרבה. במכתב דלהלן ניתן לראות את שביעות רצונו הק' מקשר המכתבים עם [[אנ"ש]]: "בכל עת הנני שבע רצון לדעת מהנעשה עם אנ"ש יחיו, כי אם הידיעות טובות הנה אזי גורם זה קורת רוח ושמחה וגם אם חס ושלום להיפך, על כל פנים זה גופא - העמידה בקישור מכתבים - מחזק, און מאכט קלענער דעם געפיל פון עלנטקייט [= ומקטין את רגש הבדידות] ונמיכת הרוח. וידוע המבואר בכמה ספרים, שאף אם אי אפשר לעזור בגשמיות, הרי עכ"פ מחשבה טובה ואיחולים טובים של אחד מישראל לחברו ענין הוא"{{הערה|[[כ"ח מנחם אב]] [[תש"י]].}}.

ולכן, יש צורך להבהיר שלפני שכותבים מכתב (למי שיהיה, אנשים נשים וטף), יחשבו פעם נוספת האם אמנם יש צורך בכתיבת מכתב זה, או שחבל על הזמן, הן זמנו של הכותב והן זמנו של המקבל. ואם יש ספק בדבר - הרי, במקום להקדיש שימת-לב טרחא וכו' לענין שיש בו ספק, מוטב להניח את הספק על הצד, ולעסוק בדבר ודאי - לקחת ספר וללמוד... נגלה או חסידות, תניא וכיוצא בזה, ואם כבר למד ויודע הכל - יעסוק ב[[הפצת המעיינות חוצה]], או בשאר עניני [[תורה ומצוות]]"{{הערה|יום ב' [[פרשת תולדות]] [[תשמ"ט]].}}.

הכתיבה לרבי אינה דומה לכתיבת איש לרעהו. ביום בו כותב החסיד לרבי הוא [[טבילה במקווה|טובל במקוה]] לתוספת קדושה והיטהרות, ומשתדל להתנהג ביום זה בהתאם.

טרם הכתיבה לרבי נוהגים חסידים ליטול את ידיהם. הכתיבה, כמובן, בחליפה וכובע (הנשואים - אף בחגירת גארטל).

לפעמים ישנה מעלה דווקא כשהאדם כותב את שאלתו בעצמו, כיון שאז הוא מרגיש נוח יותר, ומפרט כל מה שעל ליבו. - כך ענה הרבי לשאלה שנשאל ב'יחידות' הנוגעת לקרוב-משפחה של השואל: "הרי זה ענין שעליו לשאול בעצמו. יוועץ תחילה עם רעייתו, יציע כל הטעמים שיש לו בענין, הן החיוביים והן השליליים . . ושמא ישתנו דעותיהם בכלל ולאחר מכן יכתוב הכל לכאן, ואז יהיה אפשר לומר חוות-דעת".

כתיבת 'פדיון נפש' נעשית בעיקר בזמנים מיוחדים, כדוגמת ערב יום הדין, [[ראש השנה]] ויום ההילולא. שלא כמו במכתב וכיו"ב, לפ"נ יש נוסח קבוע והוא: "פ"נ, לכ"ק [[אדמו"ר]] שליט"א, אנא לעורר רחמים רבים (יש מוסיפים "ממקור הרחמים והחסדים האמיתים" או "ממקור הרחמים והסליחות") על [[נרנח"י]] של (השם הפרטי ושם האם)", ומוסיפים בקצרה בקשה לברכות מיוחדות.

פעמים רבות הרבי ביקש שיכתבו לו דו"ח מפורט מכל פעולה - פרטית או כללית. הרבי תבע ממוסדות וארגונים גדולים, מ'שלוחים' ואפילו מאנשים פרטיים לדווח לו מכל פרט ופרט מהמתרחש אצלם.

באגרות רבות פונה הרבי לחסידים, לתמימים ולמקושרים, ולאלו שעדיין אינם כאלה, בבקשה לבשר לו בשורות טובות, מהנעשה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות, בקביעת שיעורים ובהפצת המעיינות, כך גם בעבודת התפילה וכן בענינים הגשמיים - בשורות טובות ממצב הבריאות, שלום המשפחה וכו'.

גם בשיחת ש"פ [[ויקהל-פקודי]] [[תשל"ה]] דיבר הרבי על "פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שישנם "צרות חסידים", דבעת שטוב להם אין "באים", כשמטילים עליהם שליחות בהפצת המעיינות משתמטים כו' ורק כשנמצאים בעת צרה ר"ל באים בתביעה כו' שצריכים ל"[[מופת]]" - הנה במצב כזה אינם [[כלים]] ראויים להשתתפות [[משה]] וברכתו".

ולפלא גדול הספק בכגון דא, כיון שכמה פעמים כתבתי על דרך זה וביחוד לאחרי ההודעה שבלא"ה ישנם מודיעים על דבר כל הנ"ל אלא שמאנשים מן הצד, ובמילא מגזימים וכו' שלכן התוצאות הפוכות הן מאשר תקות המצדדים להעדר כתיבה זו.

ובעיקר תמיהתי היא, שהרי קבלנו מרבותינו הקדושים הוראה ברורה לבחון בכגון סברות כאלו, לדעת המקור ממנו באות, באם ישנו ספק בזה (נדפס בהיום יום כ"ג סיון) באם שעי"ז יתוסף או יוגרע בענינים המועילים למעשה ועבודה בפועל, והרי בלי ספק, אשר לכשיודע שאין מודיעים למקום פלוני ע"ד מגרעות, יביא זה לא למיעוט הגרעון והחסרון אלא אדרבה וק"ל. ומה לנו יותר ברור ממארז"ל, הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם".

"ויהי רצון שכתיבה האמורה תהי' באופן דפוחת והולך, אבל לא מפני הסברא בלתי מתאימה האמורה, אלא מפני שהמגרעות וסיבתן תהיינה באופן דפוחת והולך עד שיעברו כליל, וע"ד האמור באגה"ק סוף סי' כ"ו, יכתבו מכתבים מפורטים לא ע"ד בירור בירורים כי אם ע"ד הוספה באורות וכו' וק"ל . . בברכה לבשו"ט בכל האמור"{{הערה|ממכתב כ"ה טבת תשי"ט.}}.

בנוסף להנהגה החסידותית הפשוטה - לכתוב לרבי על-מנת לגרום לו נחת-רוח, כמבואר לעיל בארוכה - הרי שיש בכתיבה מעלה נוספת.

כאשר חסיד יודע שהוא צריך לכתוב מידי פעם לרבי - הרי זה פועל עליו שיתנהג כפי שצריך בכל ענייניו, וכפי שהרבי כותב "רואים שהידיעה שבמשך הזמן יכתבו על-דבר הפעולות לפלוני - מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות או בשניהם גם יחד"{{הערה|[[ט' אייר]] [[תשי"ט]].}}.

בשנת תשמ"ח הורה הרבי שיש להימנע משאלות פרטיות, והפנה את השואלים לרבנים, 'ידידים מבינים' וכיו"ב כמו כן הרבי דיבר כמה וכמה פעמים בעת ההתוועדויות, שאין הזמן גרמא לענות ולאשר לכל אחד ואחת על המכתבים, והמענה על השאלות הוא בעת ההתוועדות וב'יחידות כללית'. הרבי נתן כמה כללים לשאלות מסויימות:

"המענה הכללי לשאלות רבים - ולדוגמא: בעניני רפואה - כעצת רופא מומחה (ומה טוב - שני רופאים מומחים, ואם יש חילוקי דעות - ישאלו שלישי ויעשו כדעת הרוב); בעניני פרנסה והסתדרות וכו' - כעצת ידידים מבינים; ובעניני עבודת ה' - הוראת המשנה 'עשה לך רב' וכיוצא בזה - לא זו בלבד שלא נגרע מאומה כשאין הזמן גרמא לענות לכל אחד ואחת בפרטיות וכוללים הפרט בהכלל, אלא אדרבה, עי"ז נתוסף בו מעלת וכח הציבור.

ולכן בענינים אלו וכיוצא בהם (משא"כ בענינים מיוחדים) אין צורך שכל אחד ואחד ישאל בפרטיות, וימתין למענה פרטי, אלא יש לנהוג ע"פ המענה הכללי, המיוסד על הוראת תורתנו, תורת אמת ותורת חיים. ובמילא, תהיה אפשרות להתפנות יותר לענינים המיוחדים הדורשים מענה מפורט"{{הערה|ש"פ בשלח תשמ"ח.}}.

כיום, ב[[נצחיות חייו של הרבי|תקופה שלאחר ג' תמוז]] בה לא רואים את הרבי, נוהגים ה[[חסיד|חסידים]] וה[[יהודי|יהודים]] לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו, באמצעות ה[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], הכתיבה מתבצעת על ידי כתיבת הפ"נ, הבקשה או השאלה על דף חלק, [[ציור פני הרבי]] והכנסת המכתב לאחד מספרי ה"אגרות קודש". במכתביו של הרבי שבמקום האקראי בו הוכנס הדף, רואה הכותב את תשובת הרבי למכתבו. נהוג לקבל לפני הכתיבה לרבי [[החלטה טובה]].

עם זאת, ישנם חסידים מעטים שאינם רואים הנהגה זו בעין יפה, וטוענים כי אין צורך להעניק לרבי שיטות איך לתת לחסידים תשובות למצוקותיהם והתלבטויותיהם{{מקור}}. חיזוק לטענה זו מוצאים הם במכתב מהתקופה שלאחר הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]], בה מורה הרבי לשלוח שאלה ל[[האוהל|ציון הרבי הריי"צ]], והרבי ימצא את הדרך לענות{{הערה|[[אגרות קודש]] כרך ג אגרת תקעט}}.