קבלת הנשיאות של הרבי: הבדלים בין גרסאות בדף

בשעה 9:45 נכנס [[הרבי]] ל[[התוועדות]], מאחוריו הלכו הרה״ח [[שלמה אהרן קזרנובסקי]], והרה״ג הרב ר' [[אפרים אליעזר הכהן יאלעס]] ראב״ד דפילדלפי׳. הרבי התיישב במקומו, לימינו ישב הרב יאלעס, ולשמאלו הרה"ג הר״ר [[יצחק מאיר רפפורט]]. בתחילת ההתוועדות מזג ר׳ [[יוסף רובינסון]] את המשקה וכולם אמרו ״לחיים״ לרבי.

להלן תיאור מפורט ממהלך ההתוועדות {{הערה|ע"פ יומנים מאלו שנכחו במקום}}:

הרבי פתח את ההתוועדות באמרו שיש להתחזק בהתקשרות לרבי הריי"צ, ויש להמשיך באמירת פרקו בתהלים - פרק ע"א, כיוון שבוודאי הוא ממשיך להיות איתנו גם היום. על כל אחד יש למלא את כל השליחות ש[[הרבי הריי"צ]] הטיל עליו.

בשיחה השני׳ התייחס הרבי ברמז לענין קבלת הנשיאות. ואמר, שהנוהג בארה"ב הוא שבראש וראשונה - כשמתחילים איזה ענין - רוצים לשמוע ״סטייטמענט״ - כרוז ודבר חידוש! אינני יודע אם כך צריך להיות - אמנם ״אזלת לקרתא עביד כנימוסא״, ואמר הרבי ״סטייטמענט״.

בין השיחות. בעת שניגנו פנה לכמה אנשים ואמר להם דברים אחדים. לאחד ששאל בעניו שליחות שהעמיס עליו [[הרבי הריי"צ]], סיפר הרבי שכאשר הרבי הריי"צ הי׳ בן 15 הכניסו כ״ק [[אדמו"ר הרש"ב]] נ״ע בעניני הכלל. בעת ההיא שלח אותו לאסיפה, שבה נכחו גדולי הרבנים, וכיון שהרב בריי"צ הי׳ רק בן 15, נסע אתו גם מלמדו [[הרשב״ץ]]. ואמר לו כ״ק אדמו"ר נ״ע: "אתם אכן נוסעים איתו. אבל עליכם לדעת שככל שתתערבו פחות - יהי׳ יותר טוב". וסיים הרבי: ובמכ״ש מאז הרי בודאי שלא צריכים להתערב בענייניו של הרבי, לא צריך להגיד לו דעות. צריך רק לקיים את רצונו.

כשעה אחרי תחלת ההתוועדות קם אחד מזקני החסידים (ישיש כבן שמונים לערך) הרה״ח [[אברהם סנדר נמצוב]] והכריז: "העולם צמא למאמר חסידות מהרבי. שהרבי יגיד מאמר חסידות"! בבית המדרש השתררה מיד דממה מוחלטת, אצל כל אחד נעצרה לרגע הנשימה, ובלבבות רועדים המתינו כולם לראות איך יגיב הרבי על כך.

ואכן. בשעה עשר וארבעים דקות פתח הרבי את המאמר ד״ה ״באתי לגני״ של כ״ק אדמו״ר הריי"צ ה׳תש״י.

הרב נעמצאוו הישיש קפץ על השולחן מגודל השמחה, והכריז: חסידים אמרו אחרי! עלינו לברך ברכת ״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״, שהשי״ת עזר לנו שיש לנו רבי! הרב נעמצאוו בירך ברכת ״שהחיינו״ בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי חייך מאוד, ופנה להרב נעמצאוו וביקשו לשתוק ולרדת מהשולחן.

אח״כ ציוה לנגן את ניגון ה״בינוני״ ואמר: "הרבי מאד מחבב את הניגון הזה״. אח"כ ציוה לנגן ניגון מכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע וניגנו את ניגון רוסטוב. ראש המנגנים הי׳ הרב שמואל זלמנוב.

אח״כ המשיך לומר את החלק השני של המאמר, וביאר את כללות הענין דדירה בתחתונים, והביא שוב ביאורים מכל רבותינו נשיאינו בענין זה.

אח״כ הפסיק שוב והורה לומר לחיים, וציוה לנגן ניגון מ[[אדמו"ר המהר"ש]] ומ[[אדמו״ר הצמח צדק]]. כשסיימו לנגן את הניגון דהצ"צ אמר: עוד ניגון מהצ"צ, וכשסיימו לנגן אמר: עוד ניגון, וניגנו את מה שניגן כ"ק אדמו"ר הצ״צ על ציון אמו.

אח״כ המשיך לומר את החלק השלישי של המאמר וביאר את העבודה להפוך את השטות דלעו״ז לשטות דקדושה, שהיא עבודה שלמעלה מטעם ודעת. ואמר שכל הענינים שהרביים תבעו מאתנו הם גם קיימו זאת בעצמם. וסיפר סיפורים מכל הנשיאים שהתנהגו באופן שלמעלה מטעם ודעת וכו'. ובעת שסיפר את הסיפורים היו בכיות נוראות מאד.

בהמשך המאמר דיבר אודות ענין ההסתלקות... ואמר שכל הרביים (ומנה את כולם) פירשו שאי״ז עלי' למעלה ח״ו אלא שהוא נמצא אתנו למטה בבחי׳ רוממות״. הרבי בכה מאוד ואמר שזה שהיתה ההסתלקות שהוא יותר מחורבן ביהמ״ק הוא רק בכדי שעי״ז יהי׳ ״אסתלק יקרא דקוב״ה״. וזאת תובעים מכאו״א מאתנו שידעו שנמצאים בדור השביעי, והעבודה הנדרשת מאתנו היא בדוגמת העבודה של הראשון, שהוא אברהם אבינו לפרסם אלוקות בעולם, וע״י העבודה באופן כזה יומשך עיקר שכינה למטה בעוה״ז הגשמי והחומרי, ויהי׳ עוד במדרגה נעלית יותר מקודם החטא, וכמ"ש במשיח ונשא מאד יותר מאדם הראשון.

 

אחרי שסיים הרבי את אמירת המאמר קם הרב נעמצאוו ובירך את הרבי בשם כל אנ״ש והת׳ שיחיו לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן.

בכלל בחב"ד היתה התביעה שתהי' עבודתו של כל אחד ואחד בעצמו, ולא להסתמך על הרביים.

זהו ההפרש בין שיטת פולין לשיטת חב"ד, ששיטת פולין היא "וצדיק באמונתו יחיה", אל תקרי יִחְיה (החי"ת בשבא) אלא יְחַיֶה (החי"ת בפתח), אבל אנו, חב"ד, צריכים לעבוד כולנו בעצמנו, ברמ"ח אברים ושס"ה [[גידים]] של הגוף, וברמ"ח אברים ושס"ה [[גידים]] של הנשמה.

הרבי היה אומר לפעמים: "לייגט זיך ניט אַריין קיין פויגעלעך אין בוזעם"... צריכים לבד להפוך את השטות דלעומת זה והרתיחה ("דער קאָך") של הנפש הבהמית – לקדושה.}}

אח״כ ציוה לנגן ניגון מכ״ק אדמו״ר האמצעי, ולאחרי הניגון ערך סיום על ששה סדרי משנה שנלמדו ע״י אנ״ש והתמימים בהמשך לחלוקה שנערכה בהתוועדות י״ט כסלו.

בסיום שיחה זו ציוה לנגן ניגון ד׳ בבות לאדה״ז. כשסיימו לנגן אמר שהרבי הריי"צ סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות של אביו האדמו״ר נ״ע ביקש שזה יהי׳ בחסד וברחמים. בהמשך השיחה דיבר ע״ד ביאת המשיח.

טרם צאתו אמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כאשר יהי׳ שמחה אז במילא יהי׳ שלום, כאשר כל אלה השייכים לכ״ק מו״ח אדמו״ר יהיו באחדות, אזי גם ״ההרים והגבעות״ לא רק שלא יעכבו אלא עוד יסייעו, ״וכל עצי השדה״ – אפילו אילני סרק יתנו פירות, רק בתנאי שיהי׳ שלום, וכל אלו שיש להם שייכות לכ״ק מו״ח אדמו״ר יהיו באחדות, ואז יעזור השי״ת שישלימו את הכוונה שהרבי הטיל על כולנו ומסר לנו, שזהו ״תכלית הטוב״.

ההתוועדות הסתיימה בשעה 12:25. בשירת ״כי בשמחה תצאו״ יצא הרבי את ביהמ״ד. כל הקהל וזקני החסידים בראשם רקדו בשמחה עצומה, עם הניגון ״כי בשמחה״, במשך זמן רב.