מעלי קבצים, highauser
8,609
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ביום שני בבוקר, הגיע פרופסור ז'בדסקי וערך בדיקות יסודיות. בתום הבדיקות נכנס לחדר ה'קבינט', שם ציפתה אשת אדמו"ר בסוף [[חודש אדר]] חלה הרבי הרש"ב, הרבנית שטערנא שרה ובנם, אדמו"ר הריי"צ, יחד עם החסיד הרב וב[[שמואל גוראריהמוצאי שבת]]. הפרופסור שהחמיר באבחנתו, הביע חשש אור ל[[מגפה|מחלת הטיפוסב' ניסן]] הקשה והמדבקת. ביום חמישי בשבוע התקיימה אסיפת רופאים בהשתתפות ד[[תר"ר לנדאפ]] לפנות בוקר, דהסתלק{{הערת שוליים|לאחר זמן כתב [[אדמו"ר רבינוביץ והפרופסור ז'בדסקי. לאחר התייעצות ממושכת הורו שיש לטפל באמצעות כוסות רוח וכמו כןהריי"צ]] לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, עליו לקבל חמש זריקות כל יממה. בבוקר יום השישיולכל אחי חניכי בית אלקים, שוב התקיימה אסיפת רופאים מורחבת בהשתתפות ד"ר לנדאוברגע אחת יתום נהייתי, רבינוביץאני, לאזינסקיאתם תלמידיו, מירסקי ופרופסור מומחה בשם קסטריאןואתנו יחד עם הקודש". ההחלטה הייתה שכדי להקל על אדמו"ר הרש"ב יש לשנות את שיטת טיפול}}.
למחרת, יום השבת, החריף משעה לשעה מצבו של הרבי נטמן ב[[אוהל אדמו"ר הרש"ב. בשעה חמש אחר הצהריים נכנס לחדרו הרב |קברו]] ב[[יחיאל צבי גוראריהבית העלמין]] ועמד קרוב למיטתו של אדמוהיהודי ברוסטוב, ובשנת [[תרצ"ר הרש"ב. לפתע השתנה גוון פניו של אדמו"ר הרש"ב לאדמומי והיה נראה כלבת אש יוקדת. העיניים כמו בלטו מחוריהן באופן מאוייםט]], כמו בזמנים בהם היה בבעקבות כוונת [[דבקותהשלטון הקומוניסטי]]. הרופאים שהוזעקו אל החדר מיששו להחריב את זרועו של אדמו"ר הרש"ב ובדקו את הדופק. לאחר השבת הם סיפרו שבמשך כל השבת כמעט ולא היה דופק ועל פי הטבע היה נראה שאין סיכויים להצילו, אך נמנעו מלגלות זאתבית העלמין - הועבר קברו לבית עלמין אחר.
בנו יחידו של אדמו"ר הרש"ב, אדמו"ר הריי"צ, היה צמוד כל הזמן למיטתו של אביו. ב[[מוצאי שבת]] בשעה עשר, פקח לפתע אדמו"ר הרש"ב את עיניו והביט באדמו"ר הריי"צ, שרכן אליו כדי שיוכל להקשיב בתשומת לב לדברי אביו. קולו של אדמו"ר הרש"ב היה חד וברור: "אני עולה השמיימה, את הכתבים אני משאיר לכם. קחו אותי לזאל (חדר היחידות) ונהיה ביחד"{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א', ע' קיג.}}. אדמו"ר הריי"צ החוויר בהבינו את משמעות הדברים. פנה אליו אביו ואמר לו: "[[התפעלות]]? התפעלות? [[מוחין]]! מוחין!"{{הערה|אשכבתא דרבי.}}. אדמו"ר הרש"ב הועבר על מיטתו לאולם הגדול. רעייתו, מרת שטערנא שרה הגישה לו כוס קפה. שפתיו של אדמו"ר הרש"ב החלו להתנועע בלחישה וקולו לא נשמע. אחד המקורבים שהטה את אוזנו שמע את הרבי אומר את נוסח ההבדלה. מחשבה מבהילה חלפה, כי גם [[אדמו"ר הזקן]] בשעתו עשה הבדלה על קפה, שעות אחדות לפני הסתלקותו, אף הוא ב[[מוצאי שבת]] קודש. לאחר השעה שתיים בלילה, הרים לפתע אדמו"ר הרש"ב ההסתלקות קיבל את ידו הקדושה כששפתיו שוב רוחשות. אדמו"ר הריי"צ שעמד כל העת ליד המיטה, הבין שאביו רוצה לברכו. הוא הרכין את ראשו עד שידיו של אביו היו מעל ראשו, וברכו בברכת אב. לאחר מכן ברך אף את שלוש נכדותיו - בנותיו של אדמו"ר הריי"צ. כל הנוכחים בחדר, מלבד בני המשפחה התבקשו, על ידי אדמו"ר הריי"צ, לצאת. במשך כל תקופת מחלתו, היה אדמו"ר הרש"ב אפוף במחשבותיו ופניו הביעו רצינות יתירה. אפילו בת שחוק קלה לא נראתה על פניו, מלבד אי-אלו פעמים נדירות. ביום [[ב' ניסן]] [[תר"פ]], שעה ארבע לפנות בוקר, ניכר שאלו היו רגעיו האחרונים של אדמו"ר הרש"ב. עיניו נעצמו בדבקות ונשימתו הלכה ונחלשה. לפתע הוא פקח את עיניו, הביט בבנו הנשיאות בנו יחידו ושתי דמעות זלגו מעיניו הטהורות ומיד נעצמו שוב. אדמו"ר הרש"ב יישר את ראשו, סידר את ידיו ורגליו ונשמתו הקדושה עלתה השמימה בקדושה ובטהרה{{הערת שוליים|לאחר זמן כתב [[אדמו"ר הריי"צ]] לכל החסידים: "בחודש הראשון, באור ליום השני, כעשרים רגעים על שעה החמישית בעלות השחר, נפתחו השמים, שמי שמים העליונים, והנשמה הטהורה עלתה להשתפך אל חיק אביה בנעימה קדושה ובשקיטה אצילית מסר רבינו הקדוש נשמתו לא-ל אלקי הרוחות, והוסגרו עיני אב הרחמן, לי, ולכל אחי חניכי בית אלקים, וברגע אחת יתום נהייתי, אני, אתם תלמידיו, ואתנו יחד עם הקודש".}}. ===הלוויתו===זקני ומכובדי אנ"ש ערכו את ה"טהרה", וסיפרו שעל פניו הטהורות של אדמו"ר הרש"ב היה כל העת כמו חיות, ובת שחוק קלה נסוכה על שפתיו. ארון קבורה נבנה מקרשי הבימה של בית המדרש ומהסטנדר של אדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב היה עטוף, מלבד התריכים, גם ב[[טלית]] השבת עמה התפלל בימיו האחרונים. בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, יצאה הלוויה גדולה מהבית בו התגורר אדמו"ר הרש"ב, לכיוון [[בית עלמין|בית העלמין]] הגדול שבפאתי העיר רוסטוב. את ארונו נשאו רק תלמידי התמימים ובודדים מזקני אנ"ש. לפני הקבורה, פנה אדמו"ר הריי"צ אל הרב [[אברהם ברוך פבזנר]], הרב [[אליעזר קרסיק]] ואל עוד חסיד אחד ואמר כי הם בית דין מיוחד, וקבורה זו נעשית על תנאי ובידו תהיה הרשות לפנות את עצמותיו הקדושות לקברי אבותיו הטמונים ב[[ליובאוויטש]]. ===העברת האוהל=== חסידי חב"ד ברוסטוב עשו רבות כדי לשמור על [[אוהל אדמו"ר הרש"ב]]. בחורף שנת [[תרצ"ט]], שלטונות רוסטוב תכננו לבנות בניינים חדשים על שטח בית העלמין בו שכן אוהלו של אדמו"ר הרש"ב, והיה צורך להעביר את גופו הקדוש של אדמו"ר הרש"ב אל בית-עלמין אחר שנמצא ברחוב טקוצ'בא 155. אדמו"ר הריי"צ אישר את העברה, ליווה אותה בכל שלביה וענה על כל ספק ובעיה שהתעוררו. לשאלות ההלכתיות אמר שיפנו אל מחותנו הרב [[לוי יצחק שניאורסון]]. את ההעברה ביצעו החסידים: ר' [[צמח קוטמאן]], ר' [[מענדל קנטור]] (משרת בבית הרב), ר' [[משה וולף לאבאק]], ר' [[נחמן לאקשין]], ר' [[אברהם כצנלסון]], ר' [[יונה איידלקופ]] ועוד. הם קיבלו על עצמם [[תענית]], וכל אחד שפך על עצמו ט' קבין (כתחליף לטבילה ב[[מקווה]]). אחר כך השיגו מיטה חזקה וחלקה ללא מסמרים, ובשעה מאוחרת בלילה הלכו אל בית-העלמין. לאחר בקשת מחילה מאדמו"ר הרש"ב, החלו בחפירה. גופו הקדוש של [[אדמו"ר הרש"ב]] נשאר שלם, וה[[טלית]] שהייתה עליו אף היא נשארה שלימה, וכיסתה את זקנו ופניו. החסידים נטלו את הגוף הקדוש עם שלושה טפחים מעפר הקבר והניחו במיטה שהוכנה מבעוד מועד, וכך העבירוהו למקום קבורתו החדש. לאחר שנים רבות נבנה במקום אוהל קטן, וחסידים רבים פוקדים את המקום תדיר.
העברה
בנוסף לטיפולים, מסתבר שהרבי שוחח עם פרויד בעניינים שונים. בכתבי הרבי הריי"צ מובאים שני תיאורים לשיחות בין השניים. בתיאור הראשון מתעניין פרויד בסדר יומו ובעיסוקו של הרבי, וכששמע שהוא עוסק בחסידות שאל אותו על מהותה. בשיחה שהתפתחה ביניהם הסביר הרבי כיצד ליצור קשר בין המוח ללב כך שהמוח יוכל להעשיר את הלב מבחינה רוחנית. לאחר מכן מתואר כיצד הרש"ב סבל באותה שנה מ'נמיכות הרוח', מאחר שעל פי הרגשתו, לא הגיע למעמד רוחני שהיה בו כדי להשביע את רצונו. פרויד אמר על כך "המוח משיג מה שהלב אינו יכול להכיל, והלב אינו מכיל מה שהמוח משיג" והמליץ שסביבתו ומקורביו יעסקו בתורתו ובכתביו, וידאגו שהדבר ייוודע לו, ובכך יגרמו נחת רוח{{הערה|שיחת ש"פ בחוקותי תשכ"ב}}.
==אחרית ימיו===== המעבר לרוסטוב ===
[[קובץ:בית הרש"ב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[רוסטוב]]]]
בחודש [[חשוון]] [[תרע"ו]], בימי [[מלחמת העולם הראשונה]], כאשר הגרמנים התקרבו לעיר [[סמולנסק]] הסמוכה לעיירה [[ליובאוויטש]], עזב אדמו"ר הרש"ב את העיירה יחד עם בני ביתו.
ב[[תרע"ח]] פתח אדמו"ר הרש"ב ברוסטוב את בית ה[[דפוס עזרא]], ובו הודפס [[סידור רוסטוב]].
=== הסתלקותו ===[[קובץ:אוהל הרשב.jpg|שמאל{{ערך מורחב|ממוזער|250px|[[אוהל הסתלקות אדמו"ר הרש"ב]] ב[[רוסטוב]]]]}}ביום חמישי בלילה, [[כ"א באדר]] בחורף [[תר"פ]]כבשו הבולשביקים את רוסטוב, אדמו"ר הרש"ב היה נראה עייף וחלש מהרגיללאחר מלחמת אזרחים ארוכה שהשתוללה ברחבי האימפריה הרוסית שנפלה. למחרת ביום שישי בבוקר, החמיר מצבו וחומו עלה. ד"ר לנדא, הרופא המקורב לאדמו"ר הרש"בבעקבות הסכנות בדרכים, בדק אותו וקבע שזו רק 'אינפלינציה קלה'. במוצאי שבת, לאחר ההבדלהובעקבות הכיבוש, הצטמקה החצר והרבי ביקש אדמו"ר הרש"ב לעשן, ולפתע חש שלא בטוב וכמעט התעלף. הנוכחים במקום התיזו עליו מים קרים ומיהרו לקרוא שוב לרופא. במשך הלילה גברה חולשתו ובבוקרו של יום ראשון, כ"ד באדריגיעו אליו, נזקק אדמו"ר הרש"ב לסיוע בנטילת ידיו. בעקבות כך נכחו במהלך כל השבוע בבית אדמו"ר הרש"ב, הרופא הקבוע ד"ר לנדא יחד עם צוות של רופאים מומחיםוהתפילות ואמירת המאמרים נערכו במניינים מצומצמים.
==שלוחיו==
