שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
כשבא לליובאוויטש לראשונה בשנת תרס"ב רצה להתקבל לתומכי תמימים אך לאחר בחינה החליטו לא לקבלו, כששמע את החלטת ההנהלה, נתמלא לבו עצב והוא התישב בחדר הסמוך לזאל שבו למדו התמימים והחל לנגן את הוולאח המפורסם שלו. כל התמימים שישבו בזאל והגיע לאזנם ניגונו הערב של הרה"ת ר' נטע, הצטופפו ליד הקיר המבדיל לחדר שליד להקשיב לניגון. כשנכנס ה[[משגיח]] וברר את פשר הדברים סיפר על כך למנהל פועל [[אדמו"ר הריי"צ]] שהחליט לקבלו לישיבה.
לכבוד [[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסליו]] תרס"ג עשו תלמידי הישיבה "שער הכבוד" בחצר הגדול של ישיבת תומכי תמימים, העמידו תרי"ג נרות על החלונות הפונים מפתח ביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] עד פתח הישיבה והעבירו חוט בין הנרות באופן כזה שברגע שימשכו בחוט ידלקו כל הנרות ועל השער הושיבו את ראש המנגנים ר' נטע ומולו עמדו שתי מקהלות של תמימים, וכשנכנס [[אדמו"ר הרש"ב]] הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות והתמים ר' נטע וקבוצת המנגנים החלו לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים. לאחר שנים ביקש ממנו האדמו"ר הריי"צ בהתוועדות "נוטענטע, זינג מיר דער סמ"ך גימ"ל'דיקן" (תנגן לי את הניגון של ס"ג).
ניגון זה מופיע בשתי גירסאות ב[[ספר הניגונים]] - כניגון קל"ד בכרך א', וכרך ב' - ניגון ש"ג{{הערה|שיחת אדמו"ר הריי"ץ, ליל ב' דחגה"ס תש"ה, הובאה ב[[ספר הניגונים]] במפתח עניינים לב' [[ניגונים]] אלו.}}.
