ניגון הרועה: הבדלים בין גרסאות בדף

כמו"כ נקרא ניגון זה "דער ווארשאווער ניגון" (הניגון הוורשאי) בהיות שכשהרבי הריי"צ היה בוורשא (אחרי שעבר ל[[ריגא]]) עם ישיבת תומכי תמימים שרו שם הרבה את הניגון הזה,  

ועל פי דברי המנגן ר' מנחם מנדל ליפסקר שיחי'  

בזמן מלחמת העולם השנייה, בסעודת יום השבת (שבת פ' פנחס ת"ש), אדמו"ר הריי"צ החל לדבר אודות מעלת הנגינה. הוא הסביר את הפתגם "קול מעורר הכוונה", שיש כוונה של האדם שהיא מוגבלת כי הראייה של האדם היא מוגבלת, אבל הניגון מעורר גם את הכוונה העליונה, כוונת הבורא, שהיא בלתי מוגבלת. ועל יסוד מאמר המשנה "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר", שלניגון יש כוח להוציא ולהמשיך נשמות, הפטיר אדמו"ר הריי"צ משפט שמיימי: "כעת ינגנו את הניגון הידוע מוורשא בהתעוררות פנימית, כדי להמשיך לכאן על ידי הניגון את תלמידי תומכי תמימים שבוורשא".

(מקור: ספר השיחות ת"ש, שיחת פ' פנחס אות ו').