שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←רקע
בשנים תשמ"א - תשד"מ נסגרה הישיבה הגדולה והרבנים אלפרוביץ וגרונר לימדו בישיבה הקטנה. בשנת תשמ"ה נפתחה הישיבה הגדולה מחדש על ידי תלמידים שסיימו את לימודיהם בישיבה בלוד.
במהלך השנים הבאות צמחה הישיבה והתפתחה ובשנים תשמ"ז - תנש"א הצטרפו לישיבה צוות חדש ומורחב שכלל את הגאון הגדול רבי יונה אלימלך יעקובוביץ', את הגה"ח רבי יוסף יצחק גנזבורג, את הגאון רבי אברהם מענדל פרידלנד, ואת הרבנים - ברוך מנחם כהנא, [[יוסף יצחק זילברשטרום]], יוסף יצחק גנזבורג, נפתלי מרינובסקי, יונה אלימלך יעקובוביץ, ו[[אברהם מענדל ("בומי") פרידלנד]] .
בשנת תש"נ נקלעה הישיבה למצב כספי קשה שכמעט והוביל לסגירתה, בעקבות המצב ביקש ראש הישיבה הרב משה הבלין מעמיתו להנהלת הישיבה הרב מנחם מענדל מנדלזון ששהה אז בניו יורק שכשיעבור בחלוקת הדולרים יבקש מהרבי ברכה עבור הישיבה, כשעבר הרב מנדלסון לפני הרבי וסיפר על מצבה הקשה של הישיבה הורה לו הרבי שיעשה בית דין של שלושה רבנים בארץ הקודש שיפסקו שעל הישיבה לצאת מכל החובות. כשחזר הרב מנדלסון לארץ הושיב בית דין של שלושה רבנים שכלל אותו ואת הרבנים הרב [[יצחק יהודה ירוסלבסקי]] והרב מענדל וועכטער שפסקו שעל הישיבה לצאת כל החובות, ואכן באורח פלא זמן קצר לאחר פסק הדין קיבלה הישיבה תקציב גדול שהיה מיועד שנים רבות עבור הישיבה ולפתע השתחרר, דבר שהוביל לסגירת חובותיה של הישיבה.
