|
|
| שורה 3: |
שורה 3: |
| אני אוהב את אמא שלי מאד | | אני אוהב את אמא שלי מאד |
|
| |
|
| ==הכנות לכניסה==
| | אני אוהב את אמא שלי מאד |
| עוד קודם לסיום 30 ימי האבל על משה רבינו, שלח יהושע שני אנשים (אשר אינם מזוהים בשמותם בנביא, אך חז"ל{{הערה|רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.}} אומרים כי היו אלו פנחס בן אלעזר וכלב בן יפונה), לרגל את יריחו.
| |
| | |
| ה[[מרגלים]] הגיעו ליריחו, אך מלך יריחו שלח לחפשם, והם התחבאו בעליית ביתה של [[רחב]]. אשר אמרה להם לאחר מכן, שכולם מפחדים מהם, וש"לא קמה עוד רוח באיש" להלחם בכם. היא מוציאה אותם דרך החלון ושולחת אותם לכיוון ההרים, עם המלצה להמתין 3 ימים, עד שיפסיקו לחפשם. כעבור 3 ימים, הם הגיעו ליהושע ובישרו לו את ששמעו.
| |
| | |
| ב[[ח' בניסן]], הקב"ה התגלה ליהושע ואמר לו שיכין את העם, כי בעוד שלושה ימים הם הולכים להכנס לארץ. באותו היום ה[[מרגלים]] חזרו, ולמחרת ב[[ט' בניסן]] יהושע אסף את העם, והתחיל להתקדם לכיוון הירדן. וכן הזכיר לבני השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה את התחייבותם לעבור חלוצים לפני בני ישראל.
| |
| | |
| בנוסף לכך הוא הורה לכל שבט להעמיד אדם אחד שיעמוד לצידו בשעה שעוברים את הירדן.
| |
| | |
| ו764543חרוע'קקקקקק4א
| |
| לאחר כל ההכנות, ב[[י' בניסן]] בני ישראל עמדו לצד הירדן, וארבעה כהנים נשאו את [[ארון הברית]] על כתפיהם והחלו ללכת לכיוון הנהר. כל העם שמר על מרחק של אלפיים אמה מהארון על פי הוראת ה'.
| |
| | |
| הקב"ה התגלה ליהושע, ואמר לו: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".
| |
| | |
| על פי הוראת ה', הכהנים רק נעמדו בתחילת שפתו של הירדן, וברגע שרגליהם נגעו במים, אזי הירדן שהיה מלא על גדותיו (שהרי היה זה בימי חודש ניסן) נעצר על יד העיר 'אָדָם' שעל יד 'צָרְתָן', ובמקום להמשיך לכיוון ים המלח, המים החלו להערם כ'{{מונחון|נד|עמוד}}' לגובה רב; בגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, ב.}} מופיעה מחלוקת לאיזה גובה הגיעו המים: רבי יהודה אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל. רבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו, ואמר: לא מסתבר לומר שהמים זרמו כל כך לאט, אלא "שהיו [[מים]] נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב".
| |
| | |
| לאחר שיבש הנהר, כל בני ישראל נעמדו בתוך המקום שבו עבר הירדן, ויהושע בן נון הודיע להם: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דעו, על מה אתם עוברים את הירדן?
| |
| :על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'.
| |
| ::אם אתם עושין כן מוטב; ואם לאו - באין [[מים]] ושוטפין אותי ואתכם|מקור=[[מסכת סוטה]] לד, א}}
| |
| | |
| לאחר מכן הוא קרא ל-12 אנשים שנקבצו אליו עוד קודם, והורה להם על פי הוראת ה', שכל אחד מהם יקח אבן אחת, ויעמידו אותם במקום שבו עמדו הכהנים עם הארון לזכרון הנס. וכן הורה לכל אחד מהם לקחת אבן אחת מהמקום שבו עמדו הכהנים. הגמרא מספרת{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, א.}} שהיו [[תנאים]] שראו את האבנים האלו, והם שיערו את גודלם במשקל של 40 סאה.
| |
| | |
| לאחר שכולם סיימו לעבור, הורה יהושע לכהנים שיעלו חזרה לשפת הירדן מצידו המזרחי, ולאחר שהם עלו - המים חזרו חזרה למהלכם. ואז הארון "נשא את נושאיו", והעבירם את הירדן{{הערה|שם לה, א.}}.
| |
|
| |
|
| ==המשך המסע== | | ==המשך המסע== |