אלחנן בונים וסרמן: הבדלים בין גרסאות בדף

תלמידו הרב נחום שמריהו ששונקין<ref>בספרו זכרונתיי עמודים 22-27, במהדורה שיצא לאור על ידי "חזק"</ref> מתאר באופן מיוחד את אופן לימדו בישיבה ואת הקשר שלו עם בחורי הישיבה:

בדרך כלל נהג הרב וסרמן את נשיאותו בישיבה ברמה וידע תוך כדי הגדת שיעורו, לזרוק מרה בהתלמידים, כדי שיקשיבו ויאזינו היטב את השיעור, דרכו היתה להרצות את הגמרא לפני התמידים בהסברה מפליאה. הוא עסק רק בפשוטה של הגמרא, עם פירוש רש"י, בהסבירו בטוב טעם את המילים, עד כי גם תינוק היה מבין. כה יפה ונעים היה הסברו עד שקושית התוספת על רש"י היתה נפתרת מאליה.

דרכו היתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אנינו שומע כלל. כאשר גמר, היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמע, מממילא לא ידע לחזור. הוא היה מניח את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלות.  

מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לרראושן, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטב, מה טוב; ובמידה ולא, היה משיב על לבו כי הוא מהתלמידים שיאנם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזקהלה אצלו כתלמיד שאינו שועמ את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעור.

כאשר גמרו הזה, ביוםה שלישי, כבר היו רומים אצלו "ועדים תלמידים, בני רמה דומה בכשרוניהתם ובידיעותיהם. פעמים הה זה ועד של שלה ופעמים של חמישה או יותר, הוא היה מכניס כל ועד בנפרד שוןאלם שלאות שונות, ואם היו ביקאים היטב בגמרא והצתפוסות שלמדו היו פותרים בקלות את שלאותיו. וכיון שראו התלמידים כי הכל תלוי בבקיאות היו מתחרים לחזור היטב על מה שלמדו. אף כי בסדר שכשזה הספקוללמוד פחות ביחס לשאר הישיבות.

אצלי נתרבה החשק בהלימוד.. לערך שתי שעות לאחר חצות הלילה, בקיץ, כי אז האיר כבר היום, הייתי מקיץ משנתי ורץ להישיבה לחוזר על לימודי. .. כשנודע על כך לרבי אלחנן, הציע לי שלא להשכים קום כל כך כדי שלא יזיק להבנה.