שינויים

תלמידו הרב נחום שמריהו ששונקין<ref>בספרו זכרונתיי זכרונותי עמודים 22-27, במהדורה שיצא לאור על ידי "חזק"</ref> מתאר באופן מיוחד את אופן לימדו בישיבה דרך מסירתו השיעורים על ידו, ואת הקשר שלו והאיכפתיות שהיה לו עם בחורי הישיבהכל בחור בישיבהה: 

בדרך כלל נהג הרב וסרמן את נשיאותו בישיבה ברמה וידע תוך כדי הגדת שיעורו, לזרוק מרה בהתלמידים, כדי שיקשיבו ויאזינו היטב את השיעור, דרכו היתה להרצות את הגמרא לפני התמידים התלמידים בהסברה מפליאה. הוא עסק רק בפשוטה של הגמרא, עם פירוש רש"י, בהסבירו בטוב טעם את המילים, עד כי גם תינוק היה מבין. כה יפה ונעים היה הסברו עד שקושית התוספת התוספות על רש"י היתה נפתרת מאליה. דרכו היתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אינו שומע כלל. כאשר גמר, היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמע, מממילא לא ידע לחזור. הוא היה מניח את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלות.  מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לראשון, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטב, מה טוב; ובמידה ולא, היה משיב על לבו כי הוא מהתלמידים שאינם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזק הלה אצלו כתלמיד שאינו שומע את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעור.

דרכו היתה להתבונן היטב בהאזנת התמידים לשיעור; מי שומע היטב, מי בקלות ומי אנינו שומע כלל. כאשר גמר, את דברי התוספות היה פונה למיד לחזור על הענין בעל פה, כשהוא מצוה עליו לסגור את הגמרא. כיון שהלה לא שמענותן לתלמידים לומר, מממילא לא ידע לחזור. הוא ובמקום שהיה נצטרך להסבר או לביאור היה מניח מעמיד את הלזה וציווה לחזור על הענין למי ששמע בקלותהתלמיד מסביר ומבאר עד שהדברים היו מאירים וברורים מאד.

מאחר ששמע קצת, יודע היה לחוזר אבל היה מגמגם בחזרתו. הוא עזר לו ומעמדיו על העינן עד שגמר לחזור. אז פנה שוב לרראושן, למי שלא ידע מקודם, ובאם הפעם שמע וידע היטבאהב רק לבאר פשוטן של דברי הגמרא והתוספות, מה טוב; ובמידה ולאאהב את הפלפול כאשר גמרו ללמוד ענין מסוים לפעמים שבעה דפים ויותר, היה משיב על לבו מכריז כי הוא מהתלמידים שיאנם רוצים לשמוע, מאלו שמסירים אזניהם לשמוע תורה. ואם בפעם השלישית משך שני ימים לא ידע לחזור את הענין בעל פה, הוחזקהלה אצלו כתלמיד שאינו שועמ את השיעור והיה משלחו מן הישבה. כך עקר מן השורש את אי ההקשבה לשיעור, מתחלה מפני היראה, ולאחר מכן היו מתרגלים כולם להאזין ולהקשיב את השיעוריאמרו שיעור ורק יחזרו היטב על הגמרא.

את דברי התספות היה נותן לתלמידים לומר, ובמקום שהיה נצטרך להסבר או לביאור יה מעמיד את הלמדי מסבי רומבאר עד שהדברים היו מאירים וברורים מאד.הוא אה רק לבאר פשוטן של דברי הגמרא והתוספות, ולא אהב את הפלפול כאשר גמרו ללמוד ענין מסוים לפעמים שבעה דפים ויותרת, היה מכריז כי משך שני ימים לא יאמרו שיעור ורק יחזרו היטב על הגמרא. כאשר גמרו הזה, ביוםה שלישיביום השלישי, כבר היו רומים רשומים אצלו "ועדים " תלמידים, בני רמה דומה בכשרוניהתם בכשרונותיהם ובידיעותיהם. פעמים הה היה זה ועד של שלה שלושה ופעמים של חמישה או יותר, הוא היה מכניס כל ועד בנפרד שוןאלם שלאות שואלם שאלות שונות, ואם היו ביקאים בקיאים היטב בגמרא והצתפוסות והתוספות שלמדו היו פותרים בקלות את שלאותיושאלותיו. וכיון שראו התלמידים כי הכל תלוי בבקיאות היו מתחרים לחזור היטב על מה שלמדו. אף כי בסדר שכשזה הספקוללמוד הספקו ללמוד פחות ביחס לשאר הישיבות.

אצלי נתרבה החשק בהלימוד.. לערך שתי שעות לאחר חצות הלילה, בקיץ, כי אז האיר כבר היום, הייתי מקיץ משנתי ורץ להישיבה לחוזר על לימודי. .. כשנודע על כך לרבי אלחנן, הציע לי שלא להשכים קום כל כך כדי שלא יזיק להבנה.