33,627
עריכות
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 28: | שורה 28: | ||
לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]] היה תאריך יציאת הרכבת. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע. | לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]] היה תאריך יציאת הרכבת. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע. | ||
כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה ב[[ארה"ב]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]] | כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה ב[[ארה"ב]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]]. תשובת הרבי נאמרה במנגינה, תוך שהוא מכה בידו על השולחן (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראו בזה הבטחה מהרבי שהבעל יצליח לצאת. מאז קיבלה וקיימה על עצמה לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור{{הערה|פרטי המעשה מופיעים ב[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1394; ותשורה שמופיע ב"קישורים חיצונים".}}. | ||
שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם ש[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת [[שרה קצנלבויגן]], שאף שיחדה את הפקידים ופעלה רבות למען שחרורו. במהלך המאסר שמר במסירות נפש על הנחת תפילין ושמירת שבת, עד שחלק ממפקדי המחנה התרשמו מיושרתו ונאמנותו לדתו ומינו אותו לשומר על המחסנים. | שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם ש[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת [[שרה קצנלבויגן]], שאף שיחדה את הפקידים ופעלה רבות למען שחרורו. במהלך המאסר שמר במסירות נפש על הנחת תפילין ושמירת שבת, עד שחלק ממפקדי המחנה התרשמו מיושרתו ונאמנותו לדתו ומינו אותו לשומר על המחסנים. | ||
שורה 41: | שורה 41: | ||
ב[[חודש ניסן]] [[תש"ח]] הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות גיאופוליטיות, נאלץ לנדוד דרך אוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לפריז שבצרפת. שם שוב התאחד עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]]. | ב[[חודש ניסן]] [[תש"ח]] הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות גיאופוליטיות, נאלץ לנדוד דרך אוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לפריז שבצרפת. שם שוב התאחד עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]]. | ||
בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון | בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. | ||
אלפי תלמידות קיבלו את [[חינוך|חינוכן]] אצל הרב גורביץ'. לא מעטות היו ילידות [[מרוקו]] שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' היה זה שדאג לכל מחוסרם, ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]. היו כאלו שהוא אף חיתן ודאג לכיסוי הוצאות [[חתונה|חתונתן]]. | מדי שנה למסע גיוס משאבים עבור "[[בית רבקה]]" בארצות [[אירופה]], [[ארה"ב]] ו[[קנדה]]. במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה [[אגרות קודש]] מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי [[ימי החופש|חופשת הקיץ]], סדר הלימוד ב[[תניא]] עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ' הודפסו בסדרת [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]]. | ||
אלפי תלמידות קיבלו את [[חינוך|חינוכן]] אצל הרב גורביץ'. לא מעטות היו ילידות [[מרוקו]] שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' היה זה שדאג לכל מחוסרם, ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]. היו כאלו שהוא אף חיתן ודאג לכיסוי הוצאות [[חתונה|חתונתן]]. מגוריו של הרב גורביץ' היו בכל השנים בתוך מתחם בית רבקה וביתו היה פתוח לכל מי שהייתה צריכה דבר מה או להתייעץ. | |||
באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל רוב סמכויותיו ותפקידיו, אך נשאר עד יומו האחרון מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד. | באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל רוב סמכויותיו ותפקידיו, אך נשאר עד יומו האחרון מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד. |