יששכר דב גורביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]] היה תאריך יציאת הרכבת. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' שהיה ללא מסמכים הורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע.  

שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם ש[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת [[שרה קצנלבויגן]], שאף שיחדה את הפקידים ופעלה רבות למען שחרורו. במהלך המאסר שמר במסירות נפש על הנחת תפילין ושמירת שבת, עד שחלק ממפקדי המחנה התרשמו מיושרתו ונאמנותו לדתו ומינו אותו לשומר על המחסנים.  

ב[[חודש ניסן]] [[תש"ח]] הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות גיאופוליטיות, נאלץ לנדוד דרך אוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לפריז שבצרפת. שם שוב התאחד עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]].  

באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל רוב סמכויותיו ותפקידיו, אך נשאר עד יומו האחרון מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.