1,221
עריכות
←מטרת החיבור
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
בהקדמתו מספר המחבר כי רצה להוסיף בסוף כל סיפור מוסר השכל היוצא ממנו, אך ויתר על כך. בתוספת ל"הקדמת הכותב" מספר בנו, ר' יהודה ליב, כי אביו הטיל עליו את מלאכת העתקת כתב-היד, והורה כי לצד תיקונים לשוניים, יוסיף בסוף כל סיפור דבר תורה או דבר מדברי חז"ל (הוראה שבסופו של דבר לא נתמלאה). מכל מקום, בפעמים האחדות שכן מופיע מוסר ההשכל בסוף סיפור בקובץ, אין יודעים אם נכתב בידי המחבר או בידי בנו. | בהקדמתו מספר המחבר כי רצה להוסיף בסוף כל סיפור מוסר השכל היוצא ממנו, אך ויתר על כך. בתוספת ל"הקדמת הכותב" מספר בנו, ר' יהודה ליב, כי אביו הטיל עליו את מלאכת העתקת כתב-היד, והורה כי לצד תיקונים לשוניים, יוסיף בסוף כל סיפור דבר תורה או דבר מדברי חז"ל (הוראה שבסופו של דבר לא נתמלאה). מכל מקום, בפעמים האחדות שכן מופיע מוסר ההשכל בסוף סיפור בקובץ, אין יודעים אם נכתב בידי המחבר או בידי בנו. | ||
באשר לסיבה או לתכלית שבעטיין נדפס הקובץ, | באשר לסיבה או לתכלית שבעטיין נדפס הקובץ, יש שסבור כי פרסום שבחי הבעש"ט בידי ישראל יפה (ראו להלן) היה אמצעי להפצת הגרסה החב"דית להתפתחות החסידות. רוסמן מעלה השערה כי הספר נדפס כחלק ממאמציו של ר' דוב בער בן ר' שניאור זלמן מלאדי (האדמו"ר האמצעי) לבסס את מעמדו כיורשו של אביו ר' שניאור זלמן מלאדי (האדמו"ר הזקן) במנהיגות חב"ד. מלבד התעניינותו של דוב בער בבעש"ט והשימוש שעשה בתוכנם של סיפורים מהקובץ כאסמכתא לרעיונותיו, משערים כי ראה בבעש"ט דוגמה לצדיק שגדולתו לא נודעה בציבור – בדומה לו עצמו, במיוחד בראשית דרכו. כחלק ממאמציו לרשת את מקום אביו, פרסם דוב בער את תורותיו של אביו, במטרה להוכיח כי ירש הן אותן הן את סמכותו של אביו. השערה זו נתמכת גם בהקדמתו של המדפיס לחיבור, שבו הוא מצהיר כי מטרת החיבור להראות כי "אין דור שאין בו צדיקים מפורסמים כי לא יטש ה' את עמו בעבור שמו הגדול" – ובהקשה לזמנו של דוב בער בן רש"ז: כי גם אחרי פטירת האדמו"ר הגדול ייתכן שנמצא מנהיג שעשוי להחליפו. | ||