שינויים

בקיץ [[תשמ"ג]] הרב [[אברהם מענדל וכטר]] - חסיד סאטמר שהפך לחסיד חב"ד - הוכה קשות על ידי בריונים מחסידי סאטמר, [[זקן|זקנו]] ו[[פיאות|פיאותיו]] נגזזו, ולבסוף הושלך על ידם מחוסר [[בגד|בגדים]], לכביש סואן בלב גשר וויליאמסבורג. הרב [[פנחס קארף]] שמסר שיעור תניא, נגזז זקנו. מאורעות אלו עוררו סערה גדולה ביהדות החרדית ורבנים מכל החוגים חתמו על מחאות נגד המעשים. הרבי התייחס לכך בהתוועדות [[חג הגאולה י"ב תמוז]] באותה שנה, ומחה בחריפות נגד עושי המעשה (בקשרו זאת לאירועי [[מאסר אדמו"ר הריי"צ]] - שאפילו היהודים ש"שנו ופירשו" שהיו בין ה[[יבסקציה|יבסקים]] שאסרו וחקרו את [[הרבי הריי"צ]], לא העלו בדעתם אפילו לאיים לגעת בזקנו ופיאותיו), נגד הרבנים מאותו חוג שמגבים אותם בשתיקה, וכן נגד הרבנים שמחו נגדם במחאה מאולצת, רק לצאת ידי חובה לאחר אותו מעשה ניגש ר' אברהם מענדל אל הרבי ואמר לו שהוא יודע את שמות הרשעים שהיכוהו ושאל את הרבי האם מותר למוסרם למשטרה, הרבי הניח את ראשו על השולחן למשך זמן ולאחמ"כ נענה ואמר מה יעשו להם? הם ישבו בכלא? גם בלי שתמסור הם ישבו בכלא. תקופה קצרה לאחר מכן אכן נידונו כל המכים לכמה שנות מאסר בעבירות שונות, חוץ מאחד, אבל יושב בשמים נאמן לקיים גזירת צדיק ואותו אחד לאחר עשרות שנים כשכבר הפך לאדם מכובד ומנהל בית ספר, נתפס בעבירות חמורות וד"ל ונשפט לשנות מאסר ארוכים.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49906&st=&pgnum=48&hilite= התוועדויות תשמ"ג, ד, ע' 1752].}}.