גן עדן: הבדלים בין גרסאות בדף

מקומו של גן עדן הוא בקו המשווה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/7/20a.htm לקוטי תורה פרשת תזריע כ, א].}}, במרחק של ל"ב מעלות מירושלים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=266&hilite= מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] ויקרא ח"ב ע' תשג].}}. סיבת המצאותו שם היא: מכיוון שבצפון שעניינו הוא גבורה, כלול בחסד שגורם לקור; ובדרום שעניינו הוא חסד, כלול מגבורה שגורמת לחום. וגן עדן נמצא במרכז, כיוון שמהותו היא שניהם.

{{ציטוט|תוכן=דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים: שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת אין מקרא מהן יוצא מידי פשוטו.

והסיבה שאכן אף שגן עדן הוא בחינת הרוחניות של [[ארבעת היסודות|ארבעת היסודות הגשמיים]], בכל זאת, גם שם צריך להיות 'לעבדה ולשמרה': '''לעבדה''' - הוא עניין המשכת תוספת אור בגן עדן, שהרי תכלית הכוונה היא להיות [[עצמות|לו יתברך]] [[דירה בתחתונים]], 'לו' - לעצמותו דוקא, ועל ידי העבודה ממשיכים תוספת אור בגן עדן - שתהיה [[עיקר שכינה]] בתחתונים, ולא רק גילויים בלבד.

[[הבעל שם טוב]] הק' אומר על הפסוק ויגרש את האדם מגן עדן ופירש אונקלוס וטריד יתיה, כלומר שעל ידי בלבולים שיש לאדם מכח דאגות פרנסתו וכיו"ב הוא נטרד מגן עדן{{הערה|אור יצחק פרשת חיי שרה}}.

העסק של ה[[נשמה|נשמות]] בגן עדן הוא ב[[לימוד התורה]]. אשר עניינו הוא - גילויים אלוקיים המתקבלים בשכלם על פי אופן הנהגתם בקיימם תורה ומצוות בעולם הזה, גילוי זה נקרא "[[זיו השכינה]]".

בכניסה לגן התחתון צריך לטבול ב[[נהר דינור]] על מנת לשכוח את "חיזו דהאי עלמא" (מראות העולם הזה), שיכולים לבלבל ולהפריע בהמצאות שם. וכפי שצריך לטבול בין [[העולם הזה]] לבין גן עדן התחתון, כן צריך לטבול בין גן עדן התחתון לעליון בכדי לשכוח על התענוג האלקי שהשיגה שם, כיוון שההשגות שבעליון הם נעלות באין ערוך מאלו שבתחתון (ועל דרך זה ש[[רבי זירא]] [[צום|צם]] מאה תעניות על מנת שישכח את אופן הלימוד הבבלי על מנת שיוכל ללמוד באופן ה{{קח|תלמוד|ירושלמי}}){{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31596&st=&pgnum=141 אור התורה חקת עמ' תתנז].}}.

גן עדן התחתון ממוקם ב[[עולם היצירה]], שם מאירות הספירות [[חג"ת]] ו[[נהי"מ]], שבהם מלובשין המוחין של [[חב"ד (ספירות)|חב"ד]], שנמשכו מה[[מצוות]]. למקום זה מגיע בחינת הרוח של הצדיקים וכן של שאר ה[[נשמה|נשמות]] שעבדו את ה' ב[[אהבה]] ויראה שכליים.

במסכת חגיגה מובא אודות אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה. כשהוא הגיע לבית הדין, פסקו בשמים כי לא יכנס לא לגן עדן ולא ל[[גיהנום]]. תלמידו ה[[תנא]] [[רבי מאיר]] לא היה מרוצה מהפסק, וסבר כי עדיף שאחר יהיה בגיהנום, כדי שלאחרי מכן יזכה ל[[תענוג]] העצום של הגן עדן. כאשר רבי מאיר נפטר, החל לעלות עשן בקביעות מקברו של אלישע בן אבויה. רבי יוחנן לעומת זאת, לא היה מרוצה גם מפסק זה, וסבר שעל רבי מאיר היה לפעול גם שאלישע ינצל מדינה של גיהנום, ואכן כאשר הוא נפטר הפסיק העשן לעלות מקברו של אלישע בן אבויה.  

מכך לומד [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|ליקוטי תורה פרשת ויקרא}}, שהתענוג שבגן העדן עצום ביותר לאין ערוך. שהרי כידוע יסורי הגיהנום, הם קשים ביותר, עד שמובא שכדאי לסבול בעולם הזה יסורי איוב של שבעים שנה, ובלבד שלא לסבול רגע אחד את יסורי הגיהנום. ולמרות זאת, היה כדאי לאחר לסבול [[יסורים]] במשך זמן ארוך ביותר, - מזמן [[פטירה|פטירתן]] של רבי מאיר, עד זמן פטירתו של רבי יוחנן{{הערה|שהיה תלמידו של [[רבי יהודה הנשיא]] שהיה תלמידו של רבי מאיר.}} וזאת בניגוד לתענוגי עולם הזה, שלא נהוג להסכים לקבל עבורם [[יסורים]]. וכל זאת בעבור תענוגי גן עדן התחתון, אליהם העלו את אלישע בן אבויה, והחילוק בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון הוא גדול כהחילוק שבין גן עדן התחתון ל[[עולם הזה]].