חודש אלול: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשתדל לברך (ולהתברך) איש את רעהו ואשה את רעותה, וכן הטף, ילד לחבירו וילדה לחברתה, לכל אחד ואחד בפרטיות ולכלל ישראל, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה", הן בעל-פה, פנים אל פנים, והן בכתב, כמובא באחרונים אשר ברכתו של איש ישראל, ובפרט בעת רצון, חודש הרחמים, כשהמלך בשדה כו' ומראה פנים שוחקות לכולם וממלא בקשותיהם כו' - מוסיפה בברכתו של [[הקב"ה]] למלא משאלותיהם של כל אחד ואחד מישראל, בכל המצטרך להם, בגשמיות וברוחניות גם יחד<ref>משיחת ב' דר"ח אלול [[תשמ"ח]].</ref>.  

נוהגין כשכותב אדם לחבירו איגרת שלומים מן ראש-חודש אלול עד יום-הכיפורים, רומז לו בתחילתו או בסופו, שהוא מעתיר עליו שיזכה בימי הדין הבאים לטובה, להיות נכתב ונחתם בספר חיים טובים<ref>מטה-אפרים, תקפא אות ט. מובא במכתב הרבי, [[לקוטי-שיחות]] כד, עמ' 642/</ref>.  

הרבי נהג לאחל בסופי המכתבים "כתיבה וחתימה טובה", והחל בכך מא' דראש-חודש אלול (וכאמור<ref>שיחת ליל א' דר"ח אלול [[תשמ"ו]].</ref> שיש להקדים את הברכה כבר מהיום הראשון של ראש- החודש). אך נמצא גם מכתב מערב ר"ח אלול שמאחל כך<ref>[[אגרות-קודש]], טו, עמ' שסט/</ref>. ופעם גם מצינו איחולי "כתיבה וחתימה טובה" במכתב מיום ה' מנחם-אב<ref>שם, ג, עמ' שסב/</ref>. בערך בימי ח"י אלול החל הרבי לאחל "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה", "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות". בין כסה לעשור איחל: "חתימה וגמר חתימה טובה". בין יום-הכיפורים לסוכות איחל בדרך-כלל: "גוט יום-טוב", אך מצינו גם שבמוצאי יוהכ"פ מאחל: "חתימה וגמר חתימה טובה"<ref>שם, כא, עמ' רלג.</ref>.  

כידוע מנהג ישראל שמחמשה עשר באב ואילך מברכים איש את רעהו בברכת כתיבה וחתימה (וגמר חתימה) טובה, וכמרומז במזלו של חודש מנחם-אב, מזל אריה.. ר"ת אלול, ראש-השנה, יוהכ"פ, הושענא-רבה - היינו שבחודש מנחם-אב נרמז גמר ושלימות החתימה טובה בה[[פתקא טבא]] ד[[הושענא רבה]]<ref>[[ספר השיחות]] [[תנש"א]] ח"ב, עמ' 770.</ref>.  

מראש חודש אלול, עד אחר הושענא רבה - אחר שיר-של-יום, ובמנחה קודם עלינו - '''אומרים מזמור "לדוד ה' אורי.'''<ref>[[סידור אדמו"ר הזקן]].</ref> אם מתפלל במנין שבו נוהגים לומר "לדוד אורי" אחרי "עלינו", יאמר "עלינו" עם הציבור ואחר-כך "לדוד אורי"<ref>על-פי [[אגרות קודש אדמו"ר שליט"א]], חי"ט, עמ' תל.</ref>.  

ל[[מנהגי חב"ד|מנהגינו]] מתחילין לומר "לדוד ה' אורי" ביום הראשון של ראש-[[חודש אלול]]<ref>[[ספר המנהגים]]. '[[היום יום]] עמ' פג. וכן הוא במנהגי קארלין וקוידנוב</ref> אמנם העולם ברובו מתחיל לומר ביום השני{{הערת שוליים|[[קיצור שולחן ערוך]] סימן קכ"ח סעי' ב'.}}.

אמירת הקדיש שאחר "לדוד אורי" עולה גם לשיר-של-יום, וכן במנחה הקדיש שאחר עלינו עולה גם לקאפיטל "לדוד אורי" - "וכן שמעתי מהרב ר' [[הלל מפאריטש]] שכן צריך לנהוג" כי שיטת אדמו"ר בסידורו לבל הרבות בקדישים, רק מה שתיקנו הקדמונים<ref>[[שער הכולל]] יא, כט. ספר המנהגים, עמ' 17.</ref>.

בחודש אלול מרבים באמירת תהלים, ואדמו"ר הרש"ב אמר, שבחודש זה היא העונה ("דער סעזאן") של אמירת תהלים<ref>שמועות-וסיפורים, א, עמ' צז</ref>.  

הרבי אף הוסיף {{ציטוטון|שעל ידי זה יתוסף בברכת ה' בכלל, ובפרט בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. וכדאי ונכון ביותר, שכל אחד ואחד ישתדל לפרסם זה - נוסף על הקיום בעצמו - בכל מקום שידו מגעת, בכל מקום ומקום, לכל אחינו בני-ישראל שליט"א}}<ref>משיחת ב' דר"ח אלול תשמ"ח.</ref>.  

מיום שני דראש-חודש אלול עד יום-הכיפורים, אומרים בכל יום ויום במשך היום שלושה קאפיטלאך [[תהילים]] על הסדר: ביום א' אלול - קאפיטל א, ב, ג. ב' אלול - ד, ה, ו וכו'. וביום-הכיפורים - שלושים ושישה קאפיטלאך: קודם כל נדרי - קטו עד קכג. קודם ה[[שינה]] קכד עד קלב. אחר מוסף - קלג עד קמא. אחר נעילה - קמב עד קנ<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>.  

ומי שלא התחיל מיום שני דראש-חודש, יתחיל באותו יום שהוא עומד בו, ואת אשר החסיר ישלים, אבל לא יותר משלשה קאפיטלעך בכל יום<ref>[[קובץ מכתבים]], שם. וב'היום יום' שם, בהשמטת המשפט האחרון "אבל לא יותר" וכו'.</ref>.

כשחל ראש-חודש בשבת, מפטירין "השמים כסאי". ואז מוסיפין בסוף הפטורת שבת פרשת תצא "עניה סוערה" וגו' עד גמירא. כשחל ראש-חודש באחד בשבת, מפטירין "עניה סוערה" ומוסיפין פסוק ראשון ואחרון של הפטורת "מחר חודש"<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>.  

זקיני נזהרו שלא לנגן את ניגונו של [[אדמו"ר הזקן]] אלא בזמנים מיוחדים בלבד: ראש השנה, חודש אלול וכו'<ref>משיחת [[פורים]] [[תרפ"ח]].</ref>.

בליובאוויטש היו מנגנים את "הניגון הגדול" [של רבינו הזקן] רק בזמנים קבועים.. וכן בראש חודש אלול<ref>[[לקוטי דיבורים]], עמ' 204. אך ב'ליקוטי רשימות' שבראש ספר-הניגונים, עמ' כד, נעתק מאותו מקור: וכן בחודש אלול בשעת התפילה (כשמתפללים ב[[יחידות]] באריכות).</ref>.  

ידוע בשם [[אדמו"ר הצמח-צדק]], שאת ניגונו של [[אדמו"ר הזקן]] בעל ארבע הבבות, אין מנגנים אלא בזמנים ידועים, כגון חודש אלול, ימי הסליחות המעוררים לתשובה...<ref>ספר השיחות [[תש"א]] עמ' 85.</ref>

בחודש אלול עושים החופה בכל ימי החודש [גם במחציתו השניה], כיון שהוא חודש הרחמים<ref>[[ספר המנהגים]] עמ' 76.</ref>.  

בחודש אלול שעה טובה ומוצלחת ל[[נישואין]] במשך כל החודש, כי חודש ה[[רחמים]] ורצון (כימים ראשונים) הוא, ומזלו בתולה. וכמובא באחרונים<ref>אגרות-קודש אדמו"ר מה"מ ח"כ, עמ' דש.</ref>.  

על-דבר קביעת עת חתונה בחודש אלול - על-פי מנהג ישראל בכמה וכמה מקומות... מסוגל אלול לזה ביתר שאת - ועד שאפילו בחצי השני דהחודש קובעים<ref>שם, כב, עמ' שיג-שיד.</ref>.  

במשך היום הראשון דראש-חודש אלול תוקעין להתלמד, ומתחילין לתקוע אחר התפילה ביום השני דראש חודש. [עניינה של ה"תקיעה להתלמד" שביום הראשון - ומעלתה על התקיעה שבשאר הימים - נתבארו<ref>בשיחת א' דר"ח אלול [[תשמ"ב]].</ref> שהוא כענין ה"תקיעה אחת" דיום-הכיפורים]<ref>ספר המנהגים.</ref>.  

התקיעות דחודש אלול - תשר"ת תש"ת תר"ת<ref>ספר המנהגים.</ref>.

ויש לומר שזהו כנגד עשר כחות הנפש. שמזה מובן, שגם התשובה דאלול, אף שבעיקר היא רק הזזה כללית, שייכת היא מכל מקום לכל הכחות<ref>[[לקוטי-שיחות]], ב. עמ' 446 ושם ט', עמ' 131.</ref>.

מנהגנו לומר הסליחות בשבוע של [[ראש השנה]] או בשבוע שלפניו - ודלא כמו שכתוב ב[[לקוטי תורה]]<ref>דברים יד, א.</ref>: "ולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מראש חודש אלול ואילך"<ref>לקוטי שיחות, ט, עמ' 458, וכמה כת"י של מאמר זה בלקוטי תורה גורסים: "ולכן יש נוהגים לומר סליחות מראש חודש" - לקוטי שיחות, שם, עמ' 311.</ref>.

סדר הסליחות לקודם [[ראש השנה]] - שהורה [[אדמו"ר הריי"צ]] - הוא מתאים לסדר במחזור 'כל בו', ולמנהג [[ליטא]] רייסין זאמוט, בשינויים קלים<ref>'ליקוט טעמים ומקורות' לסליחות.</ref>.  

אל תלמידי הישיבות: התלמידים שמוצאם מגזע החסידים, או אלו החפצים ללמוד תורת החסידות, הנה בשני חדשים אלו [[אלול]] ותשרי, יקבעו להם מועד וזמן מיוחד ללמוד תורת החסידות, והלימוד יהיה שנים שלושה חברים יחדיו ילמדו מאמר אחד איזה פעמים. ולקבוע זמנים להתוועד לשוחח בענייני חסידות<ref>[[אגרות-קודש מוהריי"צ]], ד, עמ' קלא</ref>.  

במשך [[חודש אלול]] מרבים ללמוד מאמרי חסידות, ולא הלימוד עיקר כי-אם העבודה בחשבון הנפש, קודם [[קריאת שמע שעל המיטה]], קודם ה[[שינה]] וקודם [[תפילת שחרית]], ותפילה בהתעוררות. ואיש את רעהו יעוררו בתיקון ה[[מידות טובות|מידות]] ובהבטחת ההנהגה<ref>[['תקנות' אדמו"ר הריי"צ לתלמידי ישיבות תומכי תמימים]]. [[הקריאה והקדושה]], [[ערב ראש חודש]] [[טבת]] [[תש"א]]</ref>.  

הרבי הורה לתלמידי [[ישיבות תומכי תמימים]], ללמוד בזמן זה את העניינים השייכים לאלול, כגון: [[דרך החיים]]<ref> ראה גם: {{ציטוטון|מספרי החסידות המתאימים לזמן זה ביחוד - הוא כידוע ספר [[דרך החיים]] ל[[אדמו"ר האמצעי]]. אף שכנ"ל, וכלשון [[רבינו הזקן]] בהקדמתו לספר ה[[תניא]], הנה ראיה וקריאה בספרים אינה דומה לשמיעה מפה אל פה, כי אין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו, עיי"ש. וכבר ידוע מרז"ל וקנה לך חבר}}. ([[אגרות-קודש]] [[אדמו"ר מה"מ]], יא, עמ' ת)</ref>, [[שער התשובה]] ו[[שער התפילה]], [[לקוטי תורה]]{{הערת שוליים|שכבר מפרשת דברים ואילך מדובר בלקוטי-תורה אודות ה[[תשובה]].}} [[עטרת ראש]]. הרבי הסביר, שהרי כל העניינים המתרחשים בבריאה צריכים להשתקף אצל תלמידי הישיבה בעניינם הם, שהוא התורה. וכשקרב חודש אלול, זמן "אורי וישעי" וזמן התשובה בעולם, צריך הדבר לבוא לידי ביטוי אצל התלמיד, בלימוד העניינים הללו<ref>לקוטי-שיחות, ב, עמ' 632</ref>.  

הרבי כותב, במכתב, שלמרות שכדברי רבינו הזקן, [[המלך בשדה|המלך נמצא בשדה]] ומקבל את כולם בסבר פנים יפות וכו'<ref>[[לקוטי תורה]] פרשת ראה, ד"ה אני לדודי</ref>, מובן וגם פשוט, שצריך להרבות בענייני תפילה תורה ומצות, וכסדר הכתוב "[[אני לדודי]]" (בתחילה) "ודודי לי", ראשי-תיבות "אלול". וכמבואר בספרי [[קבלה]], [[מוסר]] ו[[חסידות]]. והסדר בזה בכלל, וכמובא באחרונים, שמרבים בתפילה ובתחנונים בערך שאר השנה<ref>עיין ברכי-יוסף, הובא במטה-אפרים סימן תקפא סעיף יא, באלף-למטה שם</ref>. וכן בלימוד התורה, מרבים בחלק השייך לעבודת השי"ת, ולהדר בקיום מצוותיה. ובספרי חב"ד הרי מיוחד לזה: [[אגרת-התשובה]] (חלק שלישי מספר ה[[תניא]]), [[דרך החיים]] (לבנו, [[אדמו"ר האמצעי]]) וכו'<ref>שם, יט, עמ' תלב</ref>.  

במכתב לישיבה במוטריאל, כותב הרבי: {{ציטוטון|בטח נשמע גם בישיבתם [ב[[מונטריאול|מאנטרעאל]], אשר היתה כאן הצעתי שיוסיפו תלמידי הישיבה (והראשי-ישיבה וההנהלה לא כל-שכן), בלימוד עבודה'דיקע [[מאמר]]ים ביחוד בימים אלו [ימי אלול, ומה טוב אשר גם [במאנטרעאל] יעשו כזאת, ומה טוב אשר גם בשאר המקומות}}<ref>שם, כא, עמ' רכז</ref>.