ערב ראש השנה: הבדלים בין גרסאות בדף

בכל ערב ראש השנה, נהג הוד אאזמו"ר הרה"ק הצמח צדק לומר מאמר חסידות אחר סליחות, ואחר כך אמר דברי התעוררות<ref>[[ס' השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 162.</ref>.

[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לקבל על עצמו הידור נוסף לפני כל ראש השנה<ref>[[ספר המנהגים]].</ref>.

נוהגים - הנמצאים בקירוב מקום - להשתטח על [[ציון]] [[אדמו"ר הריי"צ]] <ref>ספר המנהגים.</ref>.

בערב ראש השנה, סמוך לכניסת החג, נהגו רבותינו נשיאינו להכנס ולשוחח זמן מה עם זוגתם הרבנית<ref>משיחות י' [[שבט]] [[תשי"ב]], ב' דר"ה [[תשל"ה]] ו[[תשמ"ח]].</ref>.  

בערב ראש-השנה מוסר כל אחד [[פדיון נפש]] עבורו ועבור בני ביתו - ליד ה[[אדמו"ר]] המברך את כל אחד ואחד בכתיבה וחתימה טובה. אלו שהם בריחוק מקום - משתדלים לשלוח את ה'פ"נ' באופן שיתקבל להאדמו"ר קודם ראש-השנה<ref>ספר המנהגים</ref>.

בתקופת שנת [[תר"נ]] בערך, נהג [[אדמו"ר הרש"ב]] לקבל את הפדיונות בערב ראש השנה בבוקר, אחר "סליחות", קודם התפילה. אחר כך התפלל וערך התרת נדרים<ref>ספר השיחות [[תש"ד]], עמ' 1</ref>. בערב ר"ה, אחרי תפלת שחרית, כל אחד הגיש [[פדיון נפש]] לאדמו"ר הרש"ב<ref>[[רשימות דברים]], א, עמ' שכז.</ref>.

בערב ראש השנה היה הרבי הרש"ב מקבל פדיונות בבוקר. את הפדיונות היה מקבל בדלת אחרת, לא בדלת שנכנסים ליחידות. בתוך הפ"נ היו כורכים מעות פ"נ, אף הבחורים<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 27.</ref>... היו עומדים בחדר החיצון, ומזמן לזמן היה [[אדמו"ר הרש"ב]] זי"ע יוצא מהדלת האדומה ונוטל את הפדיונות. בנו, אדמו"ר מוהריי"צ, יצא מחדר האוכל, נעמד והביט. וכך עמד זמן רב. סביב השולחן שליד החלונות עמדו כמה בחורים מבוגרים מהתמימים. אחר כך ניגש [[אדמו"ר הריי"צ]] זי"ע לדלת, ואביו [[אדמו"ר הרש"ב]] זי"ע נכנס עמו פנימה...

ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסליו]] [[תרפ"ה]] (או [[תרפ"ו]]), דיבר [[אדמו"ר הריי"צ]] על האופן שבו היה נוטל אביו את הפדיונות, שלא מכולם היה נוטל בשווה: מאחד היה מקבל בידו, ומאחר בין אצבעותיו. ואמר לפנחס בנימינ'ס [אלטהויז]..: ממך, כשהיית ילד קטן, נטל אבי את הפדיון כפי שנהג לגבי המקורבים - בין אצבעותיו! והראה בידו בין אלו אצבעות...<ref>[[לשמע אזן]], עמ' 140.</ref>

בימי ראש השנה [[תרצ"ז]] היתה ההנהגה והסדר כבשנים קדמוניות בלי שינויים כלל, רק בזה שבכל פעם היה הסדר אשר [מוהריי"צ] היה יוצא בערב ר"ה בעת קבלת הפ"נ והיה עומד על פתח חדרו והיה מקבל הפ"נ, וכעת לא היה ביכולתו, רק ישב על מקומו ונכנסו אליו באותו הסדר הרגיל, היינו כי דרכו היה לצאת לא פחות משלוש פעמים, ושנה זו היה בדיוק, כי נכנסו בשלוש כתות לא פחות<ref>ממכתב הרב ר"י פייגין. אגרות קודש מוהריי"צ, ד, עמ' 7</ref>.

בערב ראש השנה [דשנת תש"ה] נכנסו לחדרו של אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א כל הרבנים, אנ"ש והתמימים שעל אתר, וכן אורחים רבים מערי השדה שבאו אל הרבי ליום טוב, כדי למסור את ה'פדיון נפש' - פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמו ושם אמו ושמות כל בני משפחתו ושם אמם - לרבי שליט"א<ref>קובץ ליובאוויטש, 5, עמ' 70</ref>.

בערב ראש השנה דשנת [[תש"ז]], בעת שמסרו לו [למוהריי"צ] הר"ש לוויטין שי' והר"א סימפסון שי' את הפדיונות של אנ"ש, נתן ברכתו הק': השי"ת ימלא כל הברכות וואס מען בענטשט אידען בגשמיות וברוחניות<ref>שיחות תש"ז - כת"י</ref>.

אחר התפילה והתרת נדרים [בערב ר"ה דשנת ה'תשט"ז], נערך כל ה'עולם' בשורה ליד דלתו של הרבי, כדי למסור את ה'פ"נ' - פיתקת בקשה להתעוררות רחמים, בהזכרת שמות בני משפחתם ושם אמם - לפני ראש השנה, כפי הסדר הנהוג בליובאוויטש. והרביבירך את כל אחד ואחד, בברכת "שנה טובה ומתוקה"<ref>קובץ ליובאוויטש, 13, עמ' 56</ref>.

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ג]: הרביעומד בפתח חדרו, ומקבל בחיבה את פתקו של כל אחד, ובברכה "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"<ref>בטאון חב"ד, 20, עמ' 16</ref>.

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ד]:.. מברך בברכת "שנה טובה ומתוקה".. הרבי עמד במפתן חדרו, לקח את הפדיון המושט לו בידו הימנית, בירך את הנותן בשנה טובה ומתוקה, שם את הפדיון בידו השמאלית, וכאשר נערמה בידו ערימה גדולה של פדיונות, נכנם לחדרו, שהה איזה משך זמן, ויצא שוב להמשיך לקבל את הפדיונות.. לא כולם הספיקו למסור את פדיונותיהם, בינתיים הרבי נוסע לאוהל.. אלו שלא הספיקו, עומדים אחרי הצהרים ומחכים שהרבי יצא ויקבל מהם את הפדיונות<ref>בטאון חב''ד, 24, עמ' 11</ref>.

[בערב ר"ה דשנת תשכ"ח]: כמה פעמים סגר הדלת כשלא היו אנשים, וחזר ופתחה אחר כך. בדרך כלל לקח את הפ"נ בכל חמש אצבעותיו, והעביר כל פ"נ לידו השניה. אמר לכל אחד: "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"<ref>רשימות יומן</ref>.

בעת קבלת ה'פ"נ הכללי' נוהג האדמו"ר לברך את כל בני ישראל, בכל מקום שהם, בברכת "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה"<ref>ספר המנהגים</ref>.

בשנים האחרונות של המלחמה העולמית הונהג, שלבד מהפדיונות שכל אחד מוסר באופן פרטי, נותנים זקני אנ"ש, הרבנים והתמימים לרבי [מוהריי"צ] שליט"א, 'פדיון כללי' עבור אחינו בני ישראל, ובפרט עבור אנ"ש והתמימים שמעבר לים. הרביאומר בשעת מעשה כמה דברי התעוררות, ומאחל שנה טובה ומתוקה<ref>קובץ ליובאוויטש, 5, עמ' 70</ref>

בספר השיחות תש"ב<ref>עמ' 1</ref> מובאים דברי אדמו"ר הריי"צ שאמר "אחרי קריאת הפ"נ על דבר בריאותו", ו"אחרי קריאת הפ"נ אודות אנ"ש וכלל ישראל מעבר לים".

ובספר השיחות תש"ד<ref>עמ' 2</ref> נדפסו הדברים שאמר "אחר מסירת הפ"נ הכללי מזקני אנ"ש והתמימים", ו"אחרי מסירת הפ"נ השני על דבר אחינו בני ישראל בכלל, ואנ"ש בפרט, שמעבר לים".

בספר השיחות תש"ה<ref>עמ' 2</ref>: בעת שמסרו אנ"ש לאדמו"ר [מוהריי"צ] את ה'פ"נ' עבורו ביחוד, אחרי שקרא את ה'פ"נ' והשמות החתומים שעליו, אמר...; אחר כך מסרו אנ"ש את ה'פ"נ הכללי' עבור אחינו בני ישראל ואנ"ש שמעבר לים. תיכף ומיד כשהתחיל אדמו"ר לקרוא את ה'פ"נ' הזה זלגו עיניו דמעות שליש באנחה חרישית, ולאחר קראו אותו ואת שמות החתומים עליו התחיל לספר...

בערב ראש השנה דשנת תש"ז, בעת שמסרו לו [לאדמו"ר מוהריי"צ] את הפדיון הפרטי הידוע, בירך: השי"ת ימלא משאלותיכם בגו"ר<ref>שיחות תש"ז - כת"י</ref>  

[בערב ר"ה דשנת תש"י], בעת שנתנו לאדמו"ר [מוהריי"צ] את הפדיון על דבר כלל ישראל, והפדיון השייך לאדמו"ר בעצמו, אמר [בפתיחת דבריו]: "היום הוא הזמן שהפרט צריך להיכלל בכלל". ומעיר הרבי: "זו הפעם היחידה שענה מו"ח אדמו"ר הכ"מ כנ"ל אודות הפדיון שלו"<ref>ס' המאמרים תשי''א - מלוקט - עמ' 17</ref>.

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשט"ז], נכנסה אל הרבי קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פדיון כללי' - כפי המנהג הידוע - והרבי אמר... <ref>קובץ ליובאוויטש, 13, עמ' 57</ref>

אחר מסירת הפדיונות הפרטיים [בערב ר"ה דשנת תשי"ז] לידי הרבי, נכנסה להיכל קדשו קבוצה מזקני הרבנים ואנ"ש, ומסרו את ה'פ"נ הכללי' כפי המנהג הידוע בליובאוויטש, זו פיתקת בקשה להתעוררות [[רחמים]] על כללות בית חיינו, ועל הרבי בפרט, שהשי"ת יתן לו הצלחה מופלגה לבצע את הכוונה העליונה בהרבצת התורה והפצת מעיינות תורת החסידות, מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות, ושהרבייוליכנו בתוך כלל בני ישראל לקבל את פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. בשעת נתינת ה'פ"נ כללי' אמר הרבי...<ref>קובץ ליובאוויטש, 15, עמ' 2</ref>

זה כמה שנים נהוג שמוסרים 'פ"נ כללי' לרבי בערב ראש השנה (חוץ ממה שכל אחד מוסר 'פ"נ' עבורו), היינו שמבקשים את הרבי לעורר [[רחמים]] רבים על כללות בית חיינו ועל אדמו"ר בעצמו, שרצון קדשו ורצון כל הנשיאים זי"ע יושלם בנו כפי הכוונה העליונה, ושיהיה בהצלחה מתוך הרחבה<ref>בטאון חב"ד, יג [תשי'"ז], עמ' לג</ref>

בדרך כלל נכנסים למסור את ה'פ"נ' רק הזקנים מאנ"ש<ref>שם</ref>

בערב ר"ה שלהי תשי"ט, קודם שנכנסו למסור את ה'פ"נ הכללי', ציוה הרבי להכריז שיכנסו רק הנשואים, ולא התלמידים. ואחר מסירת ה'פ"נ' הסביר: מה שבקשו להכריז שהתלמידים לא יכנסו, אין זאת בגלל שהם קטנים יותר, אלא היות וכל עניינם צריך להיות בתורה, ועל ידי התורה נמשכים כל העניינים. אין להם לעסוק בשום עניינים אחרים, אלא רק היות מונחים בתורה<ref>שיחות קודש תש"כ, עמ' 1</ref>.

הוראת נשיאינו הק', אשר היורד לפני התיבה - ובפרט בימים הנוראים - יעבור תחילה על התפילות, ובפרט הפיוטים, לדעת לכל הפחות את פירוש המלות. ואף אם עשה כזה לפני שנה, הנה יעשה ככה גם בכל שנה קודם שיורד לפני התיבה בתור ש"ץ<ref>אגרות קודש אדמו"ר יא, עמ' טז</ref>.

הוראת מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] להעובר לפני התיבה בראש השנה ויוהכ"פ, לעבור על פירוש המלות לכל הפחות כפשוטו - הן של התפילה והן של הפיוטים - בימים שלפניהם<ref>שם, ז. עמ' שסג</ref>.

ובטח נוהג הוא בזה כמו שנהגו מאז, שהש"ץ ילמד פירוש המלות של כל הפיוטים (נוסף על פירוש המלות של התפלה). ולאו מלתא זוטרתא היא, ובפרט בפיוטים המיוסדים על מאמרי רז"ל אשר במדרשים וכו'<ref>שם, ד, עמ' תעז</ref>.

המנהג הטוב של ישראל, ואפילו של גדולי ישראל שהיו ש"ץ, לעבור ולחזור קודם ראש השנה ויום הכיפורים על התפילות והפיוטים עם פירוש המלות שבהם, וגם מדרשות רז"ל<ref>שם, ו, עמ' שכד</ref>.

ליל ה"זכור ברית" [=ליל ערב ראש השנה] היה ה"וואך נאכט" [ליל שימורים] של הימים הנוראים. מאז היותי בן שש שנים, לא זכור לי שבליל ערב ראש השנה ילכו לישון בבלילה רגיל; כל אחד התכונן בדרכו שלו לערב ר"ה הממשמש ובא, שהוא המבוא לימי הדין והמשפט<ref>ספר השיחות ה'ש"ת, עמ' 10</ref>.

קודם [[תפילת מעריב]] - אמירת תהלים<ref>ספר המנהגים</ref>.

ברכות הדלקת הנרות דראש השנה: "של יום הזכרון", "שהחיינו"<ref>ספר המנהגים</ref>.

בנוסח ברכת הדלקת נרות דר"ה.. "של יום הזכרון", הנה זה היה קשה לי.. כיון שזה בנוסח ברכה חדש בהדלקת הנרות. ושאלתי את פי מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ].. ואמר לי אשר פלפל בזה אדמו"ר (מוהרש"ב) עם הרה"ג הר"י רפלוביץ מקרמנצוג.. והשיב אדמו"ר [מוהרש"ב] שצריכים לומר "יום הזכרון". וכן הוא מנהג בית רבנו, ומעשה רב. ואולי הטעם, דמדמינן לקידוש ולהפטרה וכו'. וכן הוא מנהג בית רבנוו, ומעשה רב<ref>אגרות קודש אדמו"ר ו, עמ' קכה</ref>.

שקו"ט בזה - עפ"י סיפורו של מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] - הרב רפאלאוויטש מקרעמעגטשוג עם אדמו"ר (מוהרש"ב). ואדמו"ר אמר לו שזהו מעשה רב דבית רבי<ref>שם ח"ג, עמ' קמ</ref>.

המברך "שהחיינו" בהדלקת הנרות, אין לו לברך ברכה זו בקידוש<ref>ספר המנהגים</ref>.

כשהיה הוד [[רבינו הזקן]] אצל מורו ורבו הרב [[המגיד ממזריטש]], ראה כי רבו המגיד מתפלל את תפילת המנחה של ערב ראש ראש השנה באריכות גדולה, ב[[קול]] ניגון של התעוררות ובבכיות עצומות, כמי שנפרד מאוהבו הנאמן.. בסדר זה הדריך רבינו הזקן את בניו ונכדיו, וכך נהגו אבותינו רבותינו הקדושים בכל דור ודור<ref>[[ספר השיחות]] [[תש"ב]], עמ' 2.</ref>.

הרבי התפלל [[תפילת מנחה]] דערב ראש השנה [[תשי"א]] בבכיות נוראות להפליא. אחרי [[תפילת מנחה]] התחיל הרבי לומר [[תהילים]] (בס' [[תהילים]] עם פירוש ה"מצודות") ב[[דביקות]] עצומה, במשך שעה ומחצה.. אמר מאוד בלחש, ורצינות איומה היתה נסוכה על פניו הקדושים<ref>[[ימי בראשית]], עמ' 248.</ref>.

וכשמתבונן במעמדו ומצבו הכללי בגשמיות וברוחניות, רואה הוא כי השי"ת התנהג עמו ועם בני ביתו בחסד חינם.. שלא כפי המגיע לו עבור הנהגותיו.. הנה כאשר מתבונן בכל זה באריכות ו[[התבוננות]] הרי הוא מכיר בחטאו ופשעו, ובתפילת המנחה שהיא התפילה האחרונה דהשנה העוברת הרי הוא מתעורר בהתעוררות גדולה בחרטה מעומקא דליבא על כל העבר, והוא שב להוי' לקבל עול מלכותו ית'<ref>[[ספר המאמרים]] [[תשי"ג]], עמ' 42 41.</ref>.