איסור הוראה בשיכרות: הבדלים בין גרסאות בדף

בהלכה, '''האיסור לכהן להורות כשהוא שיכור''' אוסר על [[כהן]] מורה הוראה או כל מורה הוראה - אפילו אינו כהן - להורות בהלכות התורה כשהוא [[שיכור]]. הביטוי "שיכור" פורש במשמעות [[חז"ל]] לא רק בשיכור שנעשה כזה כתצאה משתיית [[יין]], אלא על כל שיכור שנעשה מכל דבר שמשכר דעתו של הכהן עד שלא יוכל לחשוב בצלילות על הנידון ופרטיו<ref>דעתו של רבי יהודה, הובא ב[[ספרא]] לויקרא פרק י</ref>.

למרות שלפי פשטות קריאת הפסוק מדובר רק באזהרת אהרן ובניו הכהנים, הספרא דורש כי בעצם מדובר לא רק על כהן אלא אפילו לאינו כהן שמורה הוראות בישראל. אם כן, מפרשני המקרא והמדרש הסבירו כי [[הקדוש ברוך הוא]] בחר בביטוי הנוכחי בגלל שנהוג בישראל לדרוש הוראה מפי הכהן<ref>פירוש [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38233&st=&pgnum=34 "עזרת כהנים" לספרא דף לד]. פירוש ה[[ש"ך]] לפרשת שמיני</ref>. ובלשון הסברת ה[[רלב"ג]]; {{ציטוטון|'''וּלְהוֹרֹת'''.. זה לכהן באזהרה לפי מה שנתבאר בזה המקום, וישראל אינו באזהרה, לפי שזה הדין יותר ראוי בכהן כי השגגה תהיה בהוראתו תזיק יותר לפי שהוא משותף לכל ישראל בענין ההוראה כענין שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב.."{{הערה|דברים לג י}} ו.."כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט.. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"{{הערה|דברים יז ח}} ואין הענין כן בישראל המורה הוראות{{הערה|פירוש הרלב"ג לספר [[ויקרא]], פרק י פסוק}}.}}

כהסבר למשמעות המילה "הוראה" יש כמה דעות; יש סוברים כי הוראה אינה נקראת אלא "להקל" במצווה<ref>צפנת פענח ד' צט. (ממסכת כתובות ד' ז, ומ"הליכות עולם" שער ב פ' ב)</ref> ויש מציינים כי "הוראה" אינה אלא כשנושא ונותן הכהן בדעתו ומסיק דבריו בביטוי הלכתי.<ref>ספר "משמני הארץ" למסכת הוריות ו: ס"ק ז (ד' רלח)</ref> לפי הגיונות של המלבי"ם, המילה מציינת ביטוי הלכתי ודווקא למי שאינו יודע ההלכה מצד עצמו{{כלומר?}}<ref>מלבי"ם לספר [[תהילים]] כה:ח</ref> וכן מבואר שאינו חייב בהוראת הלכה מהלכות התורה כל כך מפורשת שאפילו ה[[צדוקים]] מודים בו{{הערה|מדרש הגדול לוקרא י:יא, רמב"ם, הלכות ביאת המקדש פרק א' הלכה ג'}}.

לפי הספרא והתלמוד, תוקף האיסור חל על כהן מורה הוראה ביציאתו מן המקדש אל העם להורות להם בהלכות התורה<ref>ספרא לפרשת שמיני סעיף קטן לז, [[רש"י]] למסכת כריתות דף יג עמוד ב</ref>;

לפי פרשני התלמוד, כל הדברים שאסורים לכהן שיכור להורות הם מסוג הלכה פסוקה דווקא ולא ביטוי מאמרי של [[פלפול]] בתורה שמבאר מספר שיטות וסתם דעות.{{הערה|לפי [[רש"י]] לכריתות דף יג עמוד ב}} וכן מבאר ה[[רד"ל]] שמדובר כאן רק בענייני הוראה של הלכה מעשית ממש<ref>לכריתות דף יג:, (הובא ב"אוצר מפרשים" לסוף "ש"ס וילנא החדש")</ref> אולם, לפי פרשני ספר יחזקאל, תחום ההוראה של הכהן מקיף את ה[[תורה שבעל פה]] כולה<ref>פירוש הגר"א והמלבי"ם ליחזקאל מד כג-ד (אם ששם מדובר לכאורה רק על [[הכהנים בני צדוק]])</ref>

הרמב"ם וכן ספר חינוך אינם מביאים את האיסור כלאו בפני עצמה, אלא ייחד עם האיסור לכהן להקריב קרבנות כשדעתו מטורף בשכרות. אולם, [[הרמב"ן]] חולק באמרו כי מדובר כאן על שני מצוות נפרדות{{מקור}}. ה[[אליהו מזרחי|מזרחי]] מפרש כי אף על פי שהייתי חושב שה"'''ו'''" של "'''ו'''להבדיל" וה"'''ו'''" של "'''ו'''להורות" מחבר את תוכן הפרשה לחייב הכהן מיתה, יש בפסוק יתרון ביטוי של "אתה ובניך אתך" שנחשב כ{{מונחון|"מיעוט אחר מיעוט"|אחד מהל"ב מדות, שלפיה אין מיעוט אחר מיעוט אלא "לרבות" משהוא מסויים}} ומשמעה כאן שלא חייבים מיתה על הוראה מתוך שכרות<ref>מזרחי לרש"י על ספר ויקרא פרק י</ref>

לפי פרשנות המקרא, סיבת האיסור לכהן להורות בהלכות התורה כשהוא שיכור הוא כי היין מבלבל לכל אדם את דעתו הצלול ולא יוכל להבחין בדקדוק הלכתי. אולם ה[[אדמו"ר האמצעי]] מרחיב את הדיבור בביאורו כי למען הבחנה בין טמא לטהור דרוש כל אדם לחכמה צלולה ודעה מיושבת -דברים שמקורם ב[[ספירת החכמה]], ו{{מונחון|"שורש הקבלי"|כלומר ה"ספירה" שממנה בא דבר או איש מסויים}} של כהן הוא מ[[ספירת החסד]] -שמושרשת בספירת החכמה. לכן, לפי האדמו"ר, התורה דורשת מהכהן להורות בהלכותיה. ואילו [[יין]] מושרש ב[[בינה]] - שממנה מסתעפת אש ודין קשה. ומחמת ההתנגדיות של שני ספירות הללו, [[הקדוש ברוך הוא]] אסר לכהן להורות בתורה כשהוא תחת השפעה של [[יין]] המשכר.<ref>מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] "קונטרוסים", עמוד 546</ref>