12,637
עריכות
אין תקציר עריכה |
(←הירצחו) |
||
שורה 16: | שורה 16: | ||
== הירצחו == | == הירצחו == | ||
ביום שני ו' באלול תרצ"ט, נשא בנו בכורו של הרב נאה – הרב ברוך לאשה את מרת הדסה בתו של הרב יואל אשכנזי מחשובי רבני טבריה. הנסיעה לטבריה באותם ימים היתה בחזקת סכנה. הימים היו ימי שלהי המרד הערבי, אולם כנופיות בודדות היו עורכות מידי פעם התנפלויות ירי על אוטובוסים, לכן רבים מבני המשפחה מתל אביב ומירושלים לא הרהיבו עוז בנפשם לנסוע לחתונתו של הרב ברוך נאה. | ביום שני ו' באלול תרצ"ט, נשא בנו בכורו של הרב נאה – הרב [[ברוך נאה]] לאשה את מרת הדסה בתו של הרב יואל אשכנזי מחשובי רבני טבריה. הנסיעה לטבריה באותם ימים היתה בחזקת סכנה. הימים היו ימי שלהי המרד הערבי, אולם כנופיות בודדות היו עורכות מידי פעם התנפלויות ירי על אוטובוסים, לכן רבים מבני המשפחה מתל אביב ומירושלים לא הרהיבו עוז בנפשם לנסוע לחתונתו של הרב ברוך נאה. | ||
החתונה התקיימה ברוב פאר והדר | החתונה התקיימה ברוב פאר והדר ב[[טבריה]], וכששבו בני המשפחה מהחתונה החליטו לנסוע אל הסבא הרב [[שאול יצחק פניגשטיין]] ב[[תל אביב]] בכדי לקבל את ברכתו. היה זה יום חמישי בשעות אחר הצהרים, כשהחתן והכלה ובני המשפחה באו לבית הסבא לביקור. הסבא התגורר אז ברחוב בלפור 32 ב[[תל אביב]]. | ||
בשעות הערב המתינו בני משפחת נאה יחד עם החתן והכלה, בתחנת האוטובוס של אגד, בכדי לעלות על אוטובוס שיעדו ירושלים. זלמנ'קה ישב על המדרכה ולפתע פנה אל אביו ואמר לו: "טאטע (אבא) אין לי חשק לנסוע | בשעות הערב המתינו בני משפחת נאה יחד עם החתן והכלה, בתחנת האוטובוס של אגד, בכדי לעלות על אוטובוס שיעדו ירושלים. זלמנ'קה ישב על המדרכה ולפתע פנה אל אביו ואמר לו: "טאטע (אבא) אין לי חשק לנסוע ל[[ירושלים]]. בוא נישאר כאן". הרב נאה הסביר לבנו כי אי אפשר להישאר בתל אביב ומוכרחים לנסוע לירושלים, שם אמורים בני המשפחה לערוך בשבת סעודות שבת ברכות, בהן השתתפו הדוד יצחק (אחיו של הרב נאה) ובני משפחתו שלא הגיעו לחתונה. זלמנק'ה השתכנע מהסבריו של אביו, ולא השיב. | ||
בימים ההם, התחנה היתה קטנה, והאוטובוסים היו קטנים. לא רבים היו הנוסעים לירושלים באותה עת, ומשפחת נאה תפסה מקומות שונים בתוך האוטובוס הריק למחצה. זלמנק'ה התעקש לשבת לבדו על הספסל הארוך בסוף האוטובוס. פעמים רבות התבקש על ידי אחיותיו לבוא ולשבת לידן במרכז האוטובוס, אך הוא סירב. הנסיעה התנהלה בעצלתיים. במהלך הנסיעה התנמנמו חלק מהנוסעים, בהגיע האוטובוס לשערי באבא אל וואד (שער הגיא) החלו הנוסעים להיות מתוחים, כי הוואדי המפותל היה מקום מועד לפורענות. | בימים ההם, התחנה היתה קטנה, והאוטובוסים היו קטנים. לא רבים היו הנוסעים לירושלים באותה עת, ומשפחת נאה תפסה מקומות שונים בתוך האוטובוס הריק למחצה. זלמנק'ה התעקש לשבת לבדו על הספסל הארוך בסוף האוטובוס. פעמים רבות התבקש על ידי אחיותיו לבוא ולשבת לידן במרכז האוטובוס, אך הוא סירב. הנסיעה התנהלה בעצלתיים. במהלך הנסיעה התנמנמו חלק מהנוסעים, בהגיע האוטובוס לשערי באבא אל וואד (שער הגיא) החלו הנוסעים להיות מתוחים, כי הוואדי המפותל היה מקום מועד לפורענות. | ||
שורה 28: | שורה 28: | ||
האחיות שרה ולנה, שישבו על הספסלים הקרובים לזלמנ'קה, נפצעו אף הן, אך הפגיעות הקשות בגופן לא סיכנו את חייהן. | האחיות שרה ולנה, שישבו על הספסלים הקרובים לזלמנ'קה, נפצעו אף הן, אך הפגיעות הקשות בגופן לא סיכנו את חייהן. | ||
זלמנ'קה לא שרד את הפציעות הקשות, והשיב את נשמתו הטהורה לבורא עולם. הוא היה הקורבן היהודי האחרון של המרד הערבי המכונה גם מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט. שבוע לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, ופעולות האיבה הופסקו כליל. | זלמנ'קה לא שרד את הפציעות הקשות, והשיב את נשמתו הטהורה לבורא עולם. הוא היה הקורבן היהודי האחרון של המרד הערבי המכונה גם מאורעות [[תרצ"ו]] - [[תרצ"ט]]. שבוע לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה, ופעולות האיבה הופסקו כליל. | ||
כאשר שב הרב נאה לביתו, לאחר המאורע הטרגי, הוא מוצא כי בחלון הבית ספר על הלכות אבילות ששלח לו מחבר הספר במתנה... | כאשר שב הרב נאה לביתו, לאחר המאורע הטרגי, הוא מוצא כי בחלון הבית ספר על הלכות אבילות ששלח לו מחבר הספר במתנה... |
עריכות