מלחובקה: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת [[תרצ"ב]] נפתח במלחובקה בית כנסת חב"די. מאחורי פתיחת [[בית הכנסת]] עומדת מסירות נפשו של יהודי בשם אסתרמן. הלה הגיע לשלטונות תוך סיכון עצמי, ותבע להקים במלחובקה בית כנסת. השלטונות סירבו לאשר, והוא החליט לעשות זאת על דעת עצמו. [[בית הכנסת]] הוקם בצריף שהיה בשטחו הפרטי. בשל "עבירה" זו הוצא להורג על ידי השלטונות. למרות זאת, [[בית הכנסת]] לא נסגר, וממשיך לעמוד על תילו עד עצם היום הזה.  

רבים מגדולי החסידים מצאו במלחובקה מקום מקלט. בין החסידים הנכבדים שהתגוררו שם היו: הרב [[שמואל לויטין]], הרב [[משה לייב גינזבורג]] (חתנו של [[אדמו"ר המהר"ש]]), הרב [[שמואל לייב לוין]] שהיה ‘[[חוזר]]' אצל [[אדמו"ר הרש"ב]], הרב [[אברהם דרייזין]] ממנהלי ישיבת ‘תומכי תמימים', ה[[משפיע]] הרב [[שלמה חיים קסלמן]], ה[[משפיע]] הרב [[ניסן נמנוב]], הרב [[יהושע נימוטין]], הרב [[חיים זלמן קוזלינר]] ועוד גדולים וטובים.  

במקום היו חיים חסידיים תוססים. תפילות במניין חסידי, שיעורי חסידות, התוועדויות ביומא דפגרא, ‘חדרים' לילדים, ועוד. שמע המקום עבר מפה לאוזן, ואל המקום הזה היו מגיעים לבקר חסידים מכל רחבי ברית המועצות, בהם גם החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]]. הללו היו מגיעים ל[[מוסקבה]] כדי לנסות להשיג רשיונות הגירה, ועד שהיו מקבלים את האישורים (או את הסירובים) היו ממתינים במלחובקה, כדי שלא להתפס ללא רשיון שהייה ברחובות מוסקבה.  

לצד החיים החסידיים, הוקם גם סניף של [[תומכי תמימים מלחובקה|תומכי תמימים]] במשך שנתיים ימים. הסניפים השונים שהיו בברית המועצות נרדפו ונסגרו, בעוד שהתלמידים גורשו ומגידי השיעורים נאסרו והוגלו.