סיום הרמב"ם: הבדלים בין גרסאות בדף

רחמנא ליצלן אם מישהו יכול לחשוב: ראו מה שעשו גויים לכבודו של [[הרמב"ם]] באותם מדינות שבהם רדפו יהודים ויהדות... ואף-על-פי-כן, כעבור שמונה מאות וחמישים שנה אינם שוכחים לציין את יום הולדתו של הרמב"ם, להגדיל ולפרסם את שמו ו"יקר תפארת גדולתו" בכל העולם כולו, ובהדגשה - שהמדובר אודות יהודי ששמו היה כך וכך, ודירתו (באופן ארעי או אפילו יותר מאשר ארעי וכו') היתה במקום זה, וכל שאר פרטי הדברים דימי חייו; ולעומת זאת - מה עשו בני-ישראל..."

את [[התוועדות]] [[י"א ניסן]] באותה שנה (שנת הפ"ג) ייחס הרבי לרגל סיום הרמב"ם, וכך התבטא{{הערה|'התוועדויות' [[תשמ"ה]] כרך ג עמ' 1697.}}:  

חגיגת הסיום הראשון בארץ הקודש, נערכה ב[[חודש ניסן]] תשמ"ה, באולם בנייני האומה בירושלים. במעמד המיוחד השתתפו גדולי האדמו"רים וראשי הישיבות, ובראשם האדמו"ר מגור, בעל 'לב שמחה' זצוק"ל. לצידו ישב ה'פני מנחם' זצוק"ל, שמילא את מקומו אחריו באדמו"רות גור. את הסיום ערך הגאון הרב יעקב לנדא, אב"ד בני-ברק. [[אברהם פריד]] הופיע ושר במהלך האירוע, הייתה זו ההופעה הראשונה שלו בארץ הקודש{{הערה|1=[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=67535 אברהם פריד יסגור מעגל בסיום [[הרמב"ם]] ב'יד אליהו'] - {{אינפו}}}}.

==הסיום הוא עניין של כלל ישראל==

ב[[התוועדות]] ז' אדר ה'תשמ"ה הדגיש הרבי שעניין הסיום הוא לא של חוג מסויים אלא שייך לכל אחד ואחת מישראל{{הערה|התוועדויות ה'תשמ"ה כרך ב עמ' 1306.}}: "ופשוט שכל הנ"ל אינו עניין של חוג מסוים וכיו"ב - שהרי לימוד [[הרמב"ם]] שייך לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, כשם שתושב"כ, תורת משה רבינן, שייכת לכל אחד ואחת מישראל עד סוף כל הדורות, וכמודגש בפתגם גדולי ישראל "ממשה ועד משה לא קם כמשה"".